Page 44 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט פא‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫עב אגרות‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫ליקוטים וביאורים‬

‫שהוא הנוקבא בז"א‪ ,‬בפה בלב ובנפש‪ ,‬ולהתקשר‬ ‫והשתוקקות‪ ,‬שלא יהיה לו השתוקקות לעולם‬ ‫ולהבין מעט בענין חתן בעולמות העליונים‪,‬‬ ‫כמו שההפך הוא כאשר מתחדש הפסד ואז‬
‫כולו בזו"ן‪ ,‬דהיינו שיעלה למ"ן אליהם‪ ,‬כשלהבת‬ ‫הבא‪( .‬עי' זהר משפטים אות ע"א ע"ב)‪.‬‬ ‫עיין במאמר בליליא דכלה (הקדמת הזהר אות‬ ‫יש אבל‪ .‬ובפרט כאשר יש כאן הויה אלהית‬
‫הקשורה בגחלת‪ ,‬ובאותו היחוד שעושה גורם‬ ‫עליונה שזה נקרא הויה יותר מן ההויה טבעית‪,‬‬
‫שיתרצה המלך עם המלכה‪ ,‬ומודיע אל המלך‬ ‫ובזהר ויחי (רמ"ב ע"א‪ ,‬אות תרע"ו–ח' בסולם)‪,‬‬ ‫קכ"ה בסולם ואות קכ"ז ‪ -‬קכ"ח)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫את אהבתה אותו‪ .‬דהיינו כמ"ש בדבור הסמוך‪,‬‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫קכה) רבי שמעון הוה וכו'‪ :‬ר"ש היה יושב‬ ‫וראוי לזה שמחה‪.‬‬
‫ועוסק בתורה‪ ,‬בלילה שבו הכלה‪ ,‬שהיא מלכות‪,‬‬ ‫וכאשר יש שמחה‪ ,‬יש כאן הרוחה‬
‫שעם עלית הנשמה למ"ן לז"א‪ ,‬נעשית קו אמצעי‬ ‫תרעו) פתח ואמר השבעתי וכו'‪ :‬פתח ואמר‬ ‫מתחברת בבעלה‪ .‬שלמדנו‪ ,‬כל החברים‬ ‫והתפשטות‪ ,‬הפך זו אשר הוא בצער‪ ,‬שאז‬
‫ביניהם‪ ,‬ועושית שלום‪ ,‬ומיחדת אותם זה עם זה‪.‬‬ ‫השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את‬ ‫שהם בני היכל הכלה‪ ,‬צריכים באותו הלילה‪,‬‬ ‫צר לו‪ ,‬אבל מי שיש לו שמחה הוא בהרווחה‪,‬‬
‫דודי וגו'‪ .‬שואל‪ ,‬מי הוא קרוב יותר אל המלך‬ ‫שלמחרתו ביום השבועות‪ ,‬הכלה נועדת להיות‬ ‫כמו שאנו אומרים "והרוח לנו מצרותינו"‪.‬‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫מכנסת ישראל‪ ,‬שהיא הנוקבא‪ ,‬והיא אומרת‬ ‫תחת החופה עם בעלה‪ ,‬להיות עמה כל אותו‬ ‫וכל הרווחה יש לה התפשטות מכל ד' צדדין‪,‬‬
‫להם‪ ,‬אם תמצאו את דודי מה תגידו לו‪ .‬ומשיב‪,‬‬ ‫הלילה‪ ,‬ולשמוח עמה בתקוניה שהיא מתתקנת‬ ‫והחמישי שהוא באמצע‪ ,‬ולכך אמר שהוא‬
‫ס) חסיד המתחסד עם קונו‪ .‬וכמ"ש‬ ‫אלא בנות ירושלים‪ ,‬הן נשמות הצדיקים‪ ,‬שהן‬ ‫בהם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לעסוק בתורה‪ ,‬ומתורה לנביאים‪,‬‬ ‫עובר בחמישה קולות‪ ,‬כי הקול הוא מתפשט‬
‫במסילת ישרים (פי"ט)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה בארנו עד‬ ‫קרובות אל המלך תמיד‪ ,‬ומודיעות אל המלך‬ ‫ומנביאים לכתובים‪ ,‬ובדרשות המקראות‪,‬‬ ‫ביותר‪ ,‬וההתפשטות בכל צד וגם באמצע‪ ,‬וזהו‬
‫הנה החסידות מה שתלוי במעשה ובאופן‬ ‫בכל יום שלומה של המטרוניתא‪ ,‬דהיינו הנוקבא‪.‬‬ ‫ובסודי החכמה‪ .‬משום שאלו הם התקונים‬ ‫שלימות ה' קולות כנגד ההתפשטות בכל ד'‬
‫העשיה‪ ,‬נבאר עתה התלויה בכונה‪ .‬וכבר‬ ‫תרעז) דהכי אוליפנא וכו'‪ :‬כי כך למדנו‪,‬‬ ‫שלה ותכשיטיה‪ .‬והיא‪ ,‬הכלה‪ ,‬ועלמותיה‪ ,‬באה‬ ‫רוחות וגם באמצע‪ ,‬וזהו שלימות השמחה‪,‬‬
‫דברנו גם כן למעלה מענין לשמה ושלא לשמה‬ ‫בשעה שהנשמה יורדת לעולם‪ ,‬כנסת ישראל‪,‬‬ ‫ועומדת על ראשיהם‪ ,‬ומתתקנת בהם‪ ,‬ושמחה‬ ‫וכאלו אמר הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו‬
‫למדרגותיהם‪ ,‬אמנם ודאי שמי שמתכוין‬ ‫שהיא הנוקבא‪ ,‬באה עליה בשבועה‪ ,‬שתגיד‬ ‫בהם כל אותו הלילה‪ .‬ולמחרת‪ ,‬ביום השבועות‪,‬‬ ‫שהוא מבטל השמחה השלימה שראוי להיות‬
‫בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו‪ ,‬למען תזכה‬ ‫למלך ותודיע לו את אהבתה אליו בשביל‬ ‫אינה באה לחופה אלא עמהם‪ .‬ואלו‪ ,‬החברים‬ ‫בשביל השלימות הגמור‪ ,‬כמו זה שהוא זיווג‬
‫לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים‪,‬‬ ‫העוסקים כל הלילה בתורה‪ ,‬נקראים בני החופה‪.‬‬ ‫חתן וכלה שהוא שלימות גמור‪ .‬וכמו שהדבר‬
‫לחזות בנועם ה' לבקר בהיכלו‪ ,‬ולקבל הגמול‬ ‫להתרצות עמו‪.‬‬ ‫וכיון שבאה לחופה הקב"ה שואל עליהם‪,‬‬ ‫הזה שלימות גמור כך ראוי שיהיה על זה‬
‫אשר בעוה"ב‪ ,‬לא נוכל לומר שתהיה כונה זו‬ ‫פירוש‪ ,‬כי ז"א ה"ס קו ימין‪ ,‬והנוקבא קו‬ ‫ומברך אותם‪ ,‬ומעטר אותם בעטרותיה של‬ ‫שמחה שלימה‪ ,‬אשר השמחה השלימה היא‬
‫רעה‪ ,‬אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר‬ ‫שמאל‪ .‬ונודע שב' הקוין ימין ושמאל הם‬ ‫בה' קולות כמו שאמרנו‪ ,‬ומי שאינו משמחו‬
‫טובה‪ ,‬כי עד שהאדם מתכוין לטובת עצמו‪ ,‬סוף‬ ‫במחלוקת זה עם זה‪ ,‬כמ"ש לעיל (ב"א דף‬ ‫הכלה‪ .‬אשרי חלקם‪.‬‬ ‫מבטל השמחה אשר מורה על שלימות‬
‫סוף עבודתו לצורך עצמו‪ .‬אך הכונה האמתית‬ ‫נ"ח ד"ה עמודא ע"ש)‪ .‬וכמו שזו"ן עולים למ"ן‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬יש בזה ב' פירושים ושניהם‬ ‫הבריאה‪ ,‬שהוא שבח גדול אל הש"י אשר ברא‬
‫המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו‬ ‫לב' קוי הבינה‪ ,‬שהם יש"ס ותבונה‪ ,‬ועושים‬ ‫עולים בקנה אחד‪ :‬א) כי ימי הגלות נק' לילה‪,‬‬ ‫האדם בשלימות גמור‪ .‬ולכך כתיב קול ששון‬
‫להשיגה‪ ,‬הוא שיהיה האדם עובד רק למען‬ ‫שלום ביניהם‪ ,‬בבחינת קו אמצעי היוצא על‬ ‫כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל‪ ,‬ואז‬ ‫וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו‪,‬‬
‫אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה‪ ,‬וזה‬ ‫מסך דחירק‪ ,‬כן נשמות הצדיקים עולים למ"ן‬ ‫שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'‪ ,‬ועל כל‬ ‫כלומר שהשם יתברך ברא האדם בשלימות‬
‫יהיה אחר שהתגבר באהבה אליו יתברך‪ ,‬ויהיה‬ ‫לז"א ונוקבא‪ ,‬ונעשות להם קו אמצעי‪ ,‬ועושות‬ ‫זה‪ ,‬דוקא בעת ההיא מתחברת הכלה בבעלה‪,‬‬ ‫הגמור‪ ,‬שעל זה מורה חמשה קולות‪ ,‬ודבר זה‬
‫חומד ומתאוה אל הגדלת כבודו‪ ,‬ומצטער‬ ‫שלום ביניהם‪ .‬וז"ש‪ ,‬שהנוקבא משבעת את‬ ‫ע"י התורה והמצות של הצדיקים הנקראים‬ ‫שבח אל הקב"ה‪ ,‬ולכך בקול החמישי אמר קול‬
‫על כל שימעט ממנו‪ ,‬כי אז יעבוד עבודתו‬ ‫הנשמות להגיד ולהודיע למלך‪ ,‬שהוא ז"א‪ ,‬את‬ ‫בעת ההיא בשם תמכין דאורייתא‪ ,‬וכל‬
‫לתכלית זה‪ ,‬שלפחות מצדו יהיה כבודו יתברך‬ ‫אהבתה‪ ,‬בשביל להתרצות עמו‪ ,‬דהיינו שיעלו‬ ‫המדרגות הנשגבות הנקראות רזין דאורייתא‬ ‫אומר הודו לה'‪ .‬ע"כ‪ ,‬ועי"ש בהמשך‪.‬‬
‫מתגדל‪ .‬ויתאוה כל שאר בני האדם יהיו כמו‬ ‫למ"ן ויהיו לבחינת קו אמצעי‪ ,‬העושה שלום‬ ‫מתגלות על ידיהם‪ ,‬כי ע"כ הם נק' עושיהם‪,‬‬
‫כן‪ ,‬ויצטער ויתאנח על מה שממעטים שאר‬ ‫בין ב' קוין ימין ושמאל‪ ,‬שהם ז"א ונוקבא‪ .‬כמו‬ ‫שהם כביכול העושים של התורה‪( .‬כנ"ל אות‬ ‫ועוד מאמרים לרוב בשבח של שמחת חתן‬
‫בני האדם‪ ,‬וכל שכן על מה שממעט הוא עצמו‬ ‫קכ"ד)‪ .‬ונמצא שימי הגלות נקראים ליליא‬ ‫וכלה‪ ,‬כלם בעולם הזה הגשמי‪ ,‬הוא ענף רחוק‬
‫בשוגג או באונס או בחולשת הטבע‪ ,‬אשר‬ ‫שממשיך הזהר לבאר לפנינו‪.‬‬ ‫דכלה אתחברת בבעלה‪ .‬וכל אינון חבריא‬ ‫מן השרשים שבעולמות העליונים‪ ,‬ואעפי"כ‬
‫קשה לו לישמר מן החטאים בכל עת‪ ,‬כענין‬ ‫תרעח) ובמה‪ ,‬בגין דחיובא וכו'‪ :‬ובמה‬ ‫הוא שמחה גדולה‪ .‬א"כ כ"ש וכל שכן ביחודים‬
‫הכתוב (קהלת ז')‪ :‬כי אדם אין צדיק בארץ אשר‬ ‫דבני היכלא דכלא‪ ,‬הם התמכין דאורייתא‪.‬‬ ‫המקוריים שבעולמות העליונים שהשמחה‬
‫מודיעות הנשמות אהבת הנוקבא אל המלך‪ ,‬הוא‪,‬‬ ‫ולאחר גמר התיקון והגאולה השלימה‪,‬‬
‫יעשה טוב ולא יחטא‪.‬‬ ‫היא לאין קץ‪.‬‬
‫כי חיוב הוא על האדם ליחד את השם הקדוש‪,‬‬