Page 45 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט עג‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫פ אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫כי נט) צדיקיא אינון שלוחי דמטרוניתא‪ ,‬ומה שחסר להם ידעון שחסרון זה הוא בשכינה‪,‬‬
‫ויתפללו שימלא החסרון שם‪ ,‬ולא שיכוין לצורך עצמו‪ .‬והוא כלל גדול‪ ,‬שהוא ס) חסיד‬
‫והמעיין מדעתו יוכל להעתיק הדברים על יום‬ ‫שה"ס הכתוב‪ ,‬והיה יום אחד הוא יודע לה' לא‬
‫השבועות‪ ,‬כי ענין אחד הוא‪.‬‬ ‫יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה‬ ‫המתחסד עם קונו‪ ,‬ולא עם עצמו‪.‬‬
‫י"ד)‪ ,‬הוא שאומר דכלה אזדמנת למהוי ליומא‬
‫וז"ש‪ ,‬כל אינון חבריא וכו'‪ ,‬אלו התמכין‬ ‫אחרא גו חופה בבעלה‪ .‬כי אז ישוב הב"ן‬ ‫ליקוטים וביאורים‬
‫דאורייתא הנק' בני היכלא דכלה (כנ"ל בדיבור‬ ‫להיות ס"ג והמ"ה יהיה ע"ב‪ .‬וע"כ נבחן ליומא‬
‫הסמוך)‪ ,‬הם צריכים להיות דבוקים בשכינה‬ ‫אחרא‪ ,‬ולחופה חדשה‪ .‬והצדיקים בעת ההיא‬ ‫האלה שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלקים‬ ‫על בחינת תורתו‪ ,‬מאותיות שורשו הכתובים‬
‫הקדושה הנק' כלה‪ ,‬בכל ההוא ליליא של‬ ‫נקראים בני חופתא‪ ,‬שה"ס הלעאן באורייתא‬ ‫שונאי בצע‪ .‬אלא כלם צועקים בתפילות יום‬ ‫בתורה‪.‬‬
‫הגלות‪ ,‬כי אז בימי הגלות היא מתתקנת ע"י‬ ‫שאין בהם עשיה‪ ,‬כי אז נאמר ומלאה הארץ‬ ‫הכפורים‪ ,‬ככלבים‪ ,‬הב הב לנו מזונות‪ ,‬סליחה‬
‫התמכין דאורייתא בכל אלו המע"ט והתורה‬ ‫דעה את ה' (ישעיה י"א)‪ .‬ולהיות הצדיקים הללו‬ ‫וכפרה וחיים‪ ,‬כתבנו לחיים‪ .‬והם עזי נפש‪,‬‬ ‫והנה בהיות הכרתו חזקה כל כך ליישר‬
‫ומצוות שהם עושים‪ ,‬עד לטהר אותה מבחינת‬ ‫ע"י מעשיהם הטובים יעלו הב"ן להיות ס"ג‪,‬‬ ‫כאלו עובדי ככבים שבעולם‪ ,‬שצועקים אליו‪,‬‬ ‫אורחותיו כמדובר‪ ,‬אזי כחו יפה בנענועות‬
‫טו"ר‪ ,‬ותהיה מזומנת לאינון דמלעי באורייתא‬ ‫מכח המשכתם היראה מזמן שעבר‪ ,‬נבחנים‬ ‫ואין להם בושת פנים מלהתפלל ולבקש רק‬ ‫אותיותיו מתורה ותפלה‪ ,‬מחיה עם אותן‬
‫שאין בהם מבחינת עשיה כלל‪ ,‬אלא היא כולה‬ ‫שהם עושים את החופה החדשה הזו‪ ,‬וע"כ‬ ‫האותיות וצרופי תיבות‪ ,‬כל האותיות‬
‫טוב בלא רע‪( .‬כנ"ל אות קכ"ג ד"ה שכל עש"ה)‬ ‫להנאת עצמם‪.‬‬ ‫והצירופים שבגשמיות‪ ,‬ומכל פרטי הדבורים‪,‬‬
‫ולפיכך צריכים התמכין דאורייתא‪ ,‬שהם בני‬ ‫נקראים בני חופתא‪.‬‬ ‫כחם יפה לחתוך את בחינת הקול פשוט‪,‬‬
‫היכלא דכלה‪ ,‬לשמוח עמה על התיקון הגדול‬ ‫והפירוש הב' הוא‪ ,‬אשר ליל שבועות נק'‬ ‫לה) דלא אית מאן וכו'‪ :‬שאין מי שיקרא‬ ‫להשיבם אל ה' בצירופים קדושים‪ .‬ולזה הזהיר‬
‫הזה שנעשה בכלה על ידיהם‪ .‬וז"ש ולמחדי‬ ‫ליליא דכלה אתחברת בבעלה‪ ,‬כי אז הוא‬ ‫אל הקב"ה בתשובה לחזור אליו‪ ,‬ונדמו ככלבים‬ ‫להם הנביא ומצוה בטוב‪ ,‬שמעו דבר ה'‪ ,‬כלומר‬
‫עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי‬ ‫אזדמנת למהוי ביומא אחרא גו חופה‬ ‫שנאמר בהם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם‪,‬‬ ‫מכל הדיבורים שבעולם‪ ,‬אפילו הפחותים‬
‫באורייתא‪ ,‬דהיינו בתיקונים הבאים לפנינו‬ ‫בבעלה‪ ,‬דהיינו ביום השבועות‪ ,‬שהוא יום‬ ‫והם ערב רב‪ ,‬מלשון ויתערבו‪ ,‬שכל חסד‬ ‫מדיבור איש אל רעהו‪ ,‬שמעו רק דבר ה' ברוך‬
‫מתורה לנביאים וכו'‪ .‬שצריכים לעשותם‬ ‫קבלת התורה‪ .‬אמנם הוא ענין אחד ממש עם‬ ‫שעושים‪ ,‬לעצמם הם עושים‪ ,‬ולא לשם יוצרם‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬מה שנוגע אליו יתברך‪ .‬ומה הנאה מקבל‬
‫הביאור הא' הנ"ל‪ ,‬כי ביום קבלת התורה היה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שקבע בפיהם אלו האותיות‪,‬‬
‫בשמחה‪.‬‬ ‫כבר בחינת גמר התיקון‪ ,‬בסוד בלע המות לנצח‬ ‫לו) ועוד אינון שאלין וכו'‪ :‬ועוד הם שואלים‬ ‫בודאי לא לחנם‪ ,‬כי אם לשמוע בהם דברי‬
‫והנה נתבאר שכל המדרגות וגילוי רזין‬ ‫ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים (ישעיה‬ ‫ומבקשים מזונותם וכסותם ועונה‪ ,‬היינו עונת‬ ‫תורה‪ ,‬וליקח מהם רמיזא דחכמתא‪ .‬אמנם לא‬
‫דאורייתא‪ ,‬שהם בנין השכינה לגמר תיקונה‪,‬‬ ‫כ"ה)‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל על הפסוק חרות על‬ ‫זווגם‪ ,‬שנאמר בה שארה כסותה ועונתה לא‬ ‫כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול‪ ,‬לומר‬
‫כל אלו נעשים רק ע"י התמכין דאורייתא‬ ‫הלוחות (שמות ל"ב)‪ ,‬אל תקרי חרות אלא‬ ‫יגרע‪ .‬ואין מי שישאל מזונות רוחני שהוא תורה‬ ‫שגם הוא מהמשכילים להשיב דברי העם אל‬
‫בימי הגלות‪ .‬ולפיכך כל אלו המדרגות והקומות‬ ‫חירות‪ ,‬כי באה חירות ממלאך המות (שמו"ר‬ ‫מזון השכינה‪ ,‬והיא אם העליונה בינה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ה'‪ ,‬כי אם החרידים על דברי‪ ,‬היינו בני עליה‪,‬‬
‫היוצאות בזמן הגלות‪ ,‬נקראות תקונהא דכלה‬ ‫פמ"א)‪ .‬אלא מחמת חטא העגל חזרו וקלקלו‬ ‫בה ואל תטוש תורת אמך‪ .‬כסותה‪ ,‬זו הכסוי‬ ‫שאינם מרגישין מצורך עצמם כלום‪ ,‬ומוסרים‬
‫ותכשיטהא דילה‪ ,‬ואלו הם שהולך ומפרט‪,‬‬ ‫את התיקון‪ .‬הרי שענין יום קבלת התורה הוא‬ ‫של הציצית ועטיפתו בטלית מצויצת‪ ,‬ומברך‬ ‫נפשם ומאודם יומם ולילה‪ ,‬הכל עבור השכינה‬
‫מתורה לנביאים וכו'‪ .‬כי חג"ת ה"ס תורה‪,‬‬ ‫ענין אחד עם גמר התיקון‪ .‬ונמצא שבלילה‬ ‫להתעטף בציצית‪ ,‬ותפילין של יד שהם המוחין של‬ ‫הנקראת דיבור‪ ,‬וזהו שגמר אומר החרידים‬
‫ונו"ה ה"ס נביאים‪ ,‬והמלכות עצמה ה"ס‬ ‫קודם קבלת התורה‪ ,‬נגמרו בה כל הזווגים‬
‫כתובים‪ ,‬והמוחין דו"ק שממשיכין לה ה"ס‬ ‫שבימי הסתרה‪ ,‬וע"כ נבחן הלילה ההוא לליליא‬ ‫המלכות בסוד יד כהה (לעיל בהקדמה אות קצ"ז)‪,‬‬ ‫לתקן האי דבר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫מדרשות דקראי‪ .‬והמוחין דג"ר שממשיכין‬ ‫דכלה אתחברת בבעלה‪ ,‬ואזדמנת למהוי‬
‫לה ה"ס רזי דחכמתא‪ .‬כי כל אלו התיקונים‪,‬‬ ‫ליומא אחרא גו חופה בבעלה‪ ,‬שהוא חג‬ ‫שנאמר בה תפלה לעני כי יעטוף‪( .‬עי' בזהר‬ ‫נט) צדיקיא אינון שלוחי דמטרוניתא‪.‬‬
‫צריכים להמשיכם לכלה בההיא ליליא‪ ,‬שבהם‬ ‫השבועות‪ ,‬שבו נגמר התיקון בחירות ממלאך‬ ‫בראשית א' אות קפ"ט) ומתעטף לה בעטופא‬ ‫ועיין ת"ז (ת"ו דף כ"ב ע"א‪ ,‬אות ל"ד‪-‬ל"ו‬
‫נגמרת הכלה לגמר התיקון‪ ,‬שה"ס יומא‬ ‫המות‪ ,‬שהוא הזמן שהצדיקים ע"י מעשיהם‬ ‫דמצוה דציצית כעני‪ ,‬ויהא בתפילין כאביון‪.‬‬
‫הטובים עושים חופה חדשה לכלה‪ .‬והנה נוח‬ ‫(עי' שם בסלם כל המאמר תפלה לעני)‪ .‬ועונתה‬ ‫במעה"ס)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫דחופה‪.‬‬ ‫לי יותר להמשיך הביאור בדרך הפירוש הא'‪,‬‬ ‫זה ק"ש בעונתה‪ ,‬כי בק"ש נעשה זווג או"א בסוד‬ ‫לד) ויפן כה וכה וגו'‪ :‬ויפן כה וכה וירא כי‬
‫וז"ש‪ ,‬ואיהי ועולמתהא וכו'‪ .‬המלאכים‬ ‫אין איש‪ ,‬אלא איש לדרכו פונים בעסקיהם‬
‫שבהם מלובשים הכלים דאחורים דמלכות‬ ‫עונתה‪ ,‬כי מזווגם ממשיכים מוחין לזו"ן שיוכלו‬ ‫ובדרכים שלהם‪ ,‬איש לבצעו מקצהו‪ ,‬כלם פונים‬
‫לבצעם מן הקצה אל הקצה בבצע של עולם הזה‪,‬‬
‫להזדווג בתפלת שמו"ע בשים שלום‪ .‬ואם שלש‬ ‫לרשת את עולם הזה‪ ,‬ואין הם מבחינות האנשים‬
‫אלה לא יעשה לה לשכינה‪ ,‬שהיא מלכות‪ ,‬ויצאה‬
‫חנם אין כסף‪ ,‬אין לו בושת פנים מן השכינה‪,‬‬
‫חצוף הוא‪( .‬כנ"ל אות ל"ד) המדמה אותם לכלבים‬
‫עזי פנים‪ .‬ועוד יש לפרש אין כסף מלשון כיסוף‬