Page 50 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט גכק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫צד אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫אומר שהוא נברא בכדי לכבד את ה'‪ .‬אז בכלים‬ ‫הגופים‪ .‬אמר‪ ,‬שיש לפרש הכוונה‪ ,‬על הרצון‬ ‫המקיפים וסובבים אותו והוא בתוכם‪ ,‬מתייחד‬ ‫רעות אשר באדם ח"ו נקראים פועלי און‪ ,‬שהם‬
‫האלו מתגלה מטרת הבריאה‪ ,‬שהוא להטיב‬ ‫לקבל‪ ,‬הנקרא גוף‪ .‬והיות שהקב"ה ברא את‬ ‫עמו יתברך בלי שום הפסק‪ ,‬כמאמר (רות ג‪,‬‬ ‫המביאים [אותו] לידי און עצמו‪ ,‬שהוא עבירה‬
‫לנבראיו‪( .‬וזהו תשובה על מה שכתוב שרצונו‬ ‫עולמו לכבודו‪ ,‬כמו שכתוב "כל הנקרא בשמי‬ ‫ט) ופרשת כנפיך על אמתך‪ ,‬שהמלבוש הוא‬ ‫ממש‪ ,‬והמדות הזרות אין להם יחוד וחיבור‬
‫לכבודי בראתיו‪ ,‬יצרתיו אף עשיתיו"‪ ,‬לכן זה‬ ‫המיחד‪ .‬ואחרי שהתורה והמצות הם אלהות‬ ‫יחד‪ ,‬לכך אמר יתפרדו כל פועלי און‪ ,‬הרי [נ"א‬
‫להטיב לנבראיו‪ ,‬ולא לעצמו חס ושלום)‪.‬‬ ‫הוא בסתירה למה שהגוף טוען שהכל בשבילו‪,‬‬ ‫ממש כידוע (עיין זהר ח"א כד‪ .‬וח"ג רכח ע"ב)‪,‬‬ ‫כי] הם נפרדים ולא אחדות להם‪ .‬ולכך אמר‬
‫לכן מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד‪,‬‬ ‫היינו רק לתועלת עצמו‪ .‬והקב"ה אומר להיפך‪,‬‬ ‫מתייחד על ידם עמו יתברך בהכנסו בתוכם‪,‬‬ ‫פועלי און‪ ,‬ולא אמר עושי און‪ ,‬לרמוז שאף‬
‫את מטרת עבודתו‪ ,‬היינו‪ ,‬שיחשוב תמיד על‬ ‫שהכל צריך להיות לתועלת ה'‪ .‬ובגלל זה אמרו‬
‫כל דבר שהוא עושה ‪ -‬איזה נחת רוח יגיע מזה‬ ‫חז"ל‪ ,‬שהקב"ה אמר ש"אין אני והוא‪ ,‬יכולים‬ ‫וטועם מעין עולם הבא‪.‬‬ ‫הפועלים של און אין להם אחדות‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫לבורא ית'‪ .‬שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם‬ ‫וזהו (מוסף לשבת)‪ :‬טועמיה חיים זכו‪ .‬שאי‬
‫שמים"‪ ,‬היינו שכל מה שהאדם עושה‪ ,‬הוא‬ ‫לדור במדור אחד"‪.‬‬ ‫אפשר להדבק בחיים ואור העליון בעולם הבא‪,‬‬ ‫וז"ל פרי הארץ (וישב י')‪ :‬מפני שכל‬
‫רוצה בזה שה' יהנה מזה‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬לעשות‬ ‫לפי זה יוצא‪ ,‬כי עיקר המפריד מלהיות דבוק‬ ‫אם לא בטעימתו בעולם הזה‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫הרגשותיו של אדם בצער גוף או נפש הוא‬
‫נחת רוח ליוצרו‪ ".‬ועם הרצון לקבל‪ ,‬צריך‬ ‫בה'‪ ,‬הוא הרצון לקבל‪ .‬וזה ניכר בזמן שהרשע‬ ‫מעשה תורה ומצות אנשים מלומדה בלי שום‬ ‫מפני ההתקשרות ואחדות‪ ,‬דרך משל‪ :‬כשנוקף‬
‫להתנהג עמו ולומר לו‪ :‬כבר החלטתי ששום‬ ‫בא‪ ,‬היינו הרצון לקבל לעצמו בא ושואל‪:‬‬ ‫דביקות‪ .‬וזהו התקן עצמך בפרוזדור‪ ,‬בעולם‬ ‫אצבעו למטה מרגיש כל הגוף להיותו אחד‪ ,‬וכן‬
‫הנאה אני לא רוצה לקבל‪ ,‬מטעם שאתה רוצה‬ ‫מדוע אתה רוצה לעבוד לתועלת ה'? וחושבים‬ ‫הזה‪ ,‬בתורה ומצות‪ ,‬כדי שתכנס‪ ,‬פירוש‪ ,‬באופן‬ ‫בצער הנפש מאיזה מדה‪ ,‬מפני התקשרותו‬
‫להנות‪ ,‬היות שעל הרצון שלך אני מוכרח‬ ‫שהוא מדבר‪ ,‬כטענת בן אדם‪ ,‬היינו שרוצה‬ ‫שתכנס בהם‪ ,‬שהוא העולם הבא וטרקלין‪,‬‬ ‫בה‪ .‬משא"כ כשהאדם מקשר כל עצמו‬
‫להיות נפרד מה'‪ ,‬כי שינוי צורה גורם פירוד‬ ‫להבין בשכל‪ ,‬אולם אין זה אמת‪ ,‬היות שאין‬ ‫ולא לעשות מצות אנשים מלומדה‪ .‬אבל בכדי‬ ‫למקום אחד בדביקות ואחדות גמור‪ ,‬הרי הוא‬
‫הוא שואל למי האדם עובד‪ ,‬כי זה בטח טענה‬ ‫להיות אחדות גמור עמו יתברך‪ ,‬צריך לצאת‬ ‫נפסק מן ההתקשרות הראשון שהיה לו בגוף‬
‫וריחוק מה'‪.‬‬ ‫שכלית‪ ,‬כי מי שהוא בעל שכל‪ ,‬מתעורר בו‬ ‫מן המדות כלל‪ ,‬הנקראים מלבושים‪ ,‬כמאמר‬ ‫או מדות הנפש‪ ,‬לכן אינו מרגיש בכל מה‬
‫והתקוה של אדם צריך להיות‪( ,‬היות שהאדם‬ ‫טענה זו‪ .‬אולם טענתו של הרשע הוא שאלה‬ ‫(ויקרא ו‪ ,‬ג) [ולבש הכהן] מדו בד‪[ ,‬כתונת בד]‬ ‫שנעשה עמו במקום התקשרותו בראשונה‪,‬‬
‫לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל‪,‬‬ ‫גופנית‪ ,‬היינו שהוא שואל "מה העבודה"‪,‬‬ ‫קדש ילבש‪ .‬ולבא למעלה מן המדות על ידי‬ ‫מפני שכבר נפסק ממנו מפני דביקות האחרון‪,‬‬
‫והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות‪ ,‬לכן‬ ‫כלומר איזה רווח יהיה לך בעבור היגיעה‬ ‫לכן אפשרות ההפקרות נפשו וכל מאודו שלא‬
‫הוא מצפה לה') שיזכה שה' יאיר עיניו‪ ,‬ושיהיה‬ ‫שאתה נותן‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שהוא שואל‪ :‬אם‬ ‫האותיות צרופי המדות עצמם‪.‬‬ ‫לקבל שום צער מפני דביקות דבר שנכנס בה‬
‫לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'‪ .‬וזה כמו‬ ‫אתה לא עובד לתועלת עצמך‪ ,‬מה יהיה מזה‬ ‫ולהסביר הענין נקדים אמרם ז"ל (ב"ר א‪ ,‬ב)‪,‬‬
‫שכתוב‪" :‬אחת שאלתי מאת ה'‪ ,‬אותה אבקש"‪.‬‬ ‫בראשית ברא‪ ,‬בתורה שנקרא ראשית‪ ,‬ומאמר‬ ‫להרע או להטיב‪.‬‬
‫אותה‪ ,‬היינו השכינה הקדושה‪ ,‬ומבקש שיהא‬ ‫להגוף‪ ,‬הנקרא רצון לקבל לעצמו‪.‬‬ ‫(זח"ב קסא ע"א) באורייתא ברא קוב"ה עלמא‪,‬‬ ‫והנה כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר‬
‫"שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וכו'‪ ,‬והנה השכינה‬ ‫והיות שהוא טענת גופנית‪ ,‬אין לו להשיב‬ ‫הכל נאמר על האותיות (ח"א דף קמח ע"א) על‬ ‫קדושה‪ ,‬איזה מצוה או תורה ותפילה‬
‫לו אלא תשובה גופנית‪ ,‬שהיא‪" :‬הקהה את‬ ‫מאמר (בראשית כח יא) וישכב במקום ההוא‪,‬‬ ‫בדביקות גמור‪ ,‬עד התפשטות התקשרותו‬
‫הקדושה נקראת בית ה'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫שיניו"‪ ,‬ו"אלמלא היה שם‪ ,‬לא היה נגאל"‪,‬‬ ‫פירוש‪ :‬יש כ"ב אותיות התורה‪ ,‬ובכמה מקומות‬ ‫הראשון שבחומריות שלא להרגיש בהם‬
‫מדוע? משום שהרצון לקבל לעצמו‪ ,‬אין לו‬ ‫בזהר‪ .‬ואינם אותיות הדבור‪ ,‬שאפילו המחשבה‬ ‫כלל‪ ,‬הוא הנקרא (ע"פ זכרי' ג‪ ,‬ד) הסירו‬
‫דרך ה' לרמח"ל זיע"א (ח"ד פ"ט אות ב')‪,‬‬ ‫גאולה אפילו בזמן הגאולה‪ .‬כי ענין הגאולה‬ ‫שאינה שוקטת לעולם‪ ,‬והחיות רצוא ושוב‪,‬‬ ‫מלבושים הצואים והלבישו מחלצות‪ ,‬שהנה‬
‫וז"ל‪:‬‬ ‫תהיה שכל הרווחים יכנסו לכלים דהשפעה‪,‬‬ ‫פושט צורה ולובש צורת אותיות אחרים‪,‬‬ ‫הוא מתלבש עתה ברוח קדושה‪ .‬וכשמתלבש‬
‫בכל מחשבה ומחשבה‪ .‬ובלתי אותיות אי‬ ‫בתיבות התורה ותפלה נקרא (בראשית ז‪ ,‬א)‬
‫והנה על פי דרך זה הוסדו ענין הברכות‬ ‫ולא לכלים דקבלה‪.‬‬ ‫אפשר‪ ,‬כי המה המגבילים החיות לצמצם בכדי‬ ‫בא אתה וכל ביתך אל התיבה‪ ,‬שנכנס עם‬
‫שתיקנו ז"ל על כל עניני העולם‪ ,‬והעולם‬ ‫והרצון לקבל לעצמו‪ ,‬צריך תמיד להשאר‬ ‫אפשרית ההבנה‪ ,‬כי בלתי הצמצום אין שום‬ ‫כל עצמו בה‪ ,‬וכן כשמתלבש במצות שבת או‬
‫והנאותיו‪ .‬ושרש לכלם‪ ,‬ברכת המזון שנצטוינו‬ ‫בחסרון‪ ,‬כי המלוי של הרצון לקבל‪ ,‬הוא מות‬ ‫השגה תופסת באין סוף בלי גבול‪ .‬אבל אחרי‬ ‫חנוכה‪ ,‬ומכניס כל מעיינו בם עם כל עצמו‬
‫בה בתורה‪ .‬וענין זה הוא‪ ,‬כי הנה כבר ביארנו‬ ‫ממש‪ .‬והסיבה הוא כנ"ל‪ ,‬כי עיקר הבריאה‬ ‫הצמצום בראשית חכמה ומבין בבינה‪ ,‬מתגלים‬ ‫בבטול שארי הרגשותיו הראשונים‪ ,‬נקרא‬
‫שכל הענינים הנמצאים וחקוקים בטבע‪ ,‬הנה‬ ‫היה לכבודו‪ ,‬שהפירוש יהיה‪ :‬כי עיקר הבריאה‬ ‫אחדות גמור עמו יתברך‪ ,‬כי מלבושי המצות‬
‫הם כלם פרטים מכוונים אל תכלית הכללי‪,‬‬ ‫‪ -‬שיהא מגולה לכל‪ ,‬שמטרת הבריאה היא‬
‫שהוא הגיע המציאות כלו אל השלימות‪.‬‬ ‫להטיב לנבראיו ‪ -‬הוא דוקא בזמן שהאדם‬