Page 52 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט אכק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫צו אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫לבא למדרגת הגדלות‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬אם יודע שהוא במדרגת הקטנות‪ ,‬אז עב) ממתיק הדינין‬
‫על ידי מנצפ"ך‪ .‬בחינה ג'‪ :‬כשהוא בגדר השכחה בלי דעת‪ .‬וזה שכתב הפסוק‪ :‬עג) ואנכי‬
‫כשאר מצות‪ .‬ולא יחשוב שיחלש אם לא ישבע‬ ‫ואומרים לו טול מה שבחרת‪ ,‬היאך הוא רודף‬
‫ויתענג‪ ,‬ואדרבה יתחזק‪ ,‬כי הנה הושט טבעו‬ ‫אחר תאוות יצרו הרע והמותרות‪ ,‬והולך אחר‬ ‫הסתר אסתיר‪.‬‬
‫כווץ וטבעו מתרחב‪ ,‬כדי שילמוד האדם‪ .‬כמ"ש‪:‬‬ ‫תאוותיו‪ .‬וילמוד זה מזה‪ ,‬דכמו האוכל יותר‬
‫מעשה בבן המלך שהיה אוכל בכל יום שה א'‪,‬‬ ‫מדאי בשעת אכילתו לא ירגיש כי אם תענוג‬ ‫ליקוטים וביאורים‬
‫והיה אביו מתבייש לאכול עמו עם בני אדם‪,‬‬ ‫וטיול‪ ,‬אבל הצער הוא אח"כ‪ ,‬כן המתענג‬
‫שכלם מתמיהים על אכילתו‪ .‬מה עשה‪ ,‬שלחו‬ ‫בסעודת הרשות‪ ,‬לפי שעה הם תאוה לעינים‬ ‫גמור‪ ,‬בנימין הצדיק‪.‬‬ ‫עב) ממתיק הדינין ע"י מנצפ"ך‪ .‬וזה תמוה‪,‬‬
‫לאחיו והוא במדינה אחרת ויש לו בת‪ ,‬וא"ל‬ ‫וטובים למאכל‪ ,‬אבל הם מותרות לגדר‬ ‫ובזה תבין בשער רפ"ח‪ :‬ש"כ הם בחינות‬ ‫כיצד אפשר להמתיק בזה את הדינים שהם‬
‫להשיאו‪ ,‬אבל כתב לו להניח לו סם ולהמיתו‬ ‫הקדושה‪ ,‬צערם הוא לבסוף‪ .‬והנה מי שאכל‬ ‫ניצוצין שבזין מלכים‪ ,‬שיש לכם כלים וניצוצין‬ ‫בעצמם פ"ר דינים? ובד"א נראה לפרש בכמה‬
‫מטעם האמור‪ .‬והמעשה הביאו בס' איומה‬ ‫יותר מדאי והיה לו צער גדול באכילתו‪ ,‬הלא‬ ‫ואורות‪ ,‬ונתקנו ונתעלו ונתבררין בכל יום‬ ‫אופנים‪ :‬א'‪ ,‬לפי הכלל המובא בשם הבעש"ט‪,‬‬
‫כנדגלות‪ ,‬ע"ש‪ ,‬שראה גלגולת וכו' וראה הושט‬ ‫תרופתו הוא שירעיב עצמו מהאכילה‪ ,‬והוא‬ ‫על ידי מובחר נפשה מנצפך‪ ,‬שכבר נתברר‬ ‫שכאשר מתברר לאדם שהקב"ה נמצא בתוך‬
‫וכו'‪ ,‬אמר א"כ אני אם אכווץ הושט שלי‪ ,‬אלמד‬ ‫גדר רפואתו כמו שנודע זה על פי הרפואה‪.‬‬ ‫לטוב‪ ,‬כמבואר בשער הנסירה פ"ו‪ .‬ובזה אמר‬ ‫ההסתר‪ ,‬מתבטל בכך כל ההסתרות‪ ,‬ולכן‬
‫ואהיה רגיל‪ ,‬וכן עשה מעט מעט עד שחזר כמו‬ ‫כן מי שמענג עצמו בתענוגי יצרו יותר ממה‬ ‫בשער רפ"ח‪ ,‬שהשכ"ה נערה נוקבא‪ ,‬והמנצפך‬ ‫כשהוא יודע שהוא במצב הקטנות ויודע‬
‫בני אדם האוכלים דבר מועט‪ ,‬ובא אל חמיו‬ ‫שצונו הש"ית באכילות ושתיות אשר לא כדת‪,‬‬ ‫שביסודה הם גבורות זכרים שבה‪ .‬ובשער‬ ‫שזה רצון ה'‪ ,‬וממילא אדרבא‪ ,‬המנצפ"ך‬
‫תיקון המגביל לפגם הזה‪ ,‬שינהוג עצמו תמיד‬ ‫טנת"א מיירי מענין היחוד והבירור‪ ,‬שנתברר‬ ‫שהם הדינים‪ ,‬נהפכים לו לרחמים מתוקים‬
‫המלך‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫למשוך ידו בעת אכילתו‪ ,‬לענות עצמו מעט‪,‬‬ ‫טיפות אבא‪ ,‬כלים וגוף‪ ,‬והבל דגרמי‪ ,‬שכל זה‬ ‫וממתקים‪ .‬ב'‪ ,‬לפי המובא בהיכל הברכה (פ'‬
‫ואמרינן במס' ברכות‪ :‬א"ל אליהו לרב יודא‬ ‫בחינות נוקבא‪ ,‬וטיפות אמא מנצפך הטוב‬
‫אחוה דרב‪ ,‬לא תרוי ולא תחטא‪ .‬ופי' תלמידי‬ ‫כמו שידוע מחכמי המוסר‪ ,‬ושב ורפא לו‪.‬‬ ‫שביסודה‪ ,‬משם הנפש‪ ,‬שהוא בחינות זכר לגבי‬ ‫ראה צ"ב ע"ב ט"ב)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫ר"י‪ :‬לא תשבע‪ ,‬כדי שלא תבא לידי חטא‪ .‬ויש‬ ‫כמו בעת ששאל אשמדאי למה לא הביאני‬ ‫הגוף והבל דגרמי‪ .‬וכן יש דוגמתו בזכר‪ ,‬בסוד‬ ‫ואתה אחי‪ ,‬דע ממה שמבואר סוד ש"כ הם‬
‫מי שפי' לא תרוי וכו'‪ ,‬לא תשתכר ולא תחטא‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬א"ל מיכלא אנסתיה‪ ,‬היה לפניו ב'‬ ‫הם חית פעם מם‪ ,‬שכבר ניכלול בו סוד מ"ה‬
‫כי ג' הקב"ה שונאן‪ ,‬אפילו שאינם עבירה‪ ,‬וא'‬ ‫לבינות זו על גב זו‪ ,‬נטל א' מהם והניחה‬ ‫הרוח‪ ,‬ואין להאריך וכו'‪.‬‬ ‫החדש מלך הדר‪ ,‬עיין שה"כ פ"ו‪ .‬ומבואר‬
‫מהם המשתכר‪ ,‬כי השי"ת חננו שכל‪ ,‬והוא‬ ‫לארץ‪ ,‬לומר תרופתו שירעיב עצמו‪ .‬והוא תקון‬ ‫ודע שאחר הנסירה‪ ,‬שהוא בחינות הסתרה‬ ‫בהרבה מקומות‪ ,‬שהגבורות של מלכין קדמאין‬
‫שואל בתפלתו דעה והשכל‪ ,‬וע"י שכרותו‬ ‫למאכלות אסורות והתענוגים‪ ,‬מדה כנגד מדה‬ ‫והסתלקות החיות‪ ,‬לברר הטוב‪ ,‬ולהעלותו‬ ‫שם ב"ן‪ ,‬כשנתבררין לתכלית הטוב זך ונקי זהב‬
‫השכל הזך שחננו הש"ית מתבלבל‪ ,‬ולכן שנאו‬ ‫שירעיב עצמו מעט לעשות תיקון מגביל לפגם‪.‬‬ ‫ולהסיר הרע‪ .‬ואדם בקטנות‪ ,‬תוהו ובהו וחשך‬ ‫טוב‪ ,‬הם יותר במעלה מן החסדים של שם מ"ה‬
‫וכו'‪ .‬וכתב תוכחת גדול רמזו לנו רז"ל‪ ,‬כמ"ש‪:‬‬ ‫והרב בעל ע"ב כתב בשם ס' שלחן ארבע‪:‬‬ ‫בעצבות‪ ,‬ועומד בנסיון‪ ,‬לידע באמונה שאין‬ ‫הדר החדש‪ ,‬כטעם אשת חיל עטרת בעלה‪ ,‬כמו‬
‫איזהו עשיר מי שיש לו בית הכסא סמוך‬ ‫ואת רעבון בתיכם קחו ולכו‪ ,‬בא להורות‬ ‫שום מציאות דבר קטן וגדול בלתי הש"י‪,‬‬ ‫שיהיה לעתיד חשיבות הזהב על הכסף‪ .‬ולעתיד‬
‫לשלחנו‪ ,‬ר"ל סמוך כשישב לאכול על שלחנו‪,‬‬ ‫שאין ראוי לאכול אלא שכר רעבונם בלבד‪,‬‬ ‫וממשיך על עצמו אמונה שלימה ומדות‬ ‫יהיה זה בכל העולם‪ ,‬ויהיה הנהגה בגבורות‬
‫יזכור בית הכסא במחשבתו‪ ,‬ויאמר בלבו‪ :‬מה‬ ‫ולא למלא כרסם ולמשוך אחר חוש הטעם‬ ‫טובות‪ ,‬אז נתעורר בו רוח טהרה‪ ,‬וננסרין‬ ‫הזהב‪ .‬וגם עתה יש בחינות שכבר נתברר‬
‫לי רוב זבחים וכו'‪ .‬כי אחרית כל המאכלים‬ ‫הנבזה והנמאס‪ ,‬כי חרפה היא לנו‪ .‬וזהו‪ :‬ואכלת‬ ‫הדינים‪ ,‬והוא בא לפני המלך ברוח נמוכה‪ ,‬עד‬ ‫לתכלית הטוב‪ ,‬והם גבורות זכרים טובים‬
‫באים לבית הכסא‪ ,‬ותקוות אנוש רמה‪ .‬וכל זה‬ ‫ושבעת וברכת את ה' אלהיך‪ ,‬אומר ושבעת‪,‬‬ ‫וברורים‪ ,‬מובחר נפשה של המלכות העומד‬
‫נזכר בפסוק לקטו ממנו איש לפי אכלו‪ ,‬ר"ל‬ ‫והלא אף בכזית מברך‪ ,‬אלא הכוונה שביעת‬ ‫שמשיג זיו וזוהר ואור וחיות אלהות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בנקודת ציון שבמלכות‪ ,‬והוא מנצפך המבואר‬
‫כפי שיעור אכילה לכל איש כדי חייו לא פחות‬ ‫רצון‪ ,‬שיהיה שמח בחלקו יהיה מה שיהיה‪,‬‬ ‫בדרך זאת הרי ההמתקה הוא המנצפ"ך‬ ‫בשער רפ"ח‪ .‬ולכן בפרצוף הנוקבא עצמה‪,‬‬
‫ולא יותר‪ .‬ואמר אח"כ לא העדיף המרבה וכו'‪,‬‬ ‫ואז הויא ברכה כתקנה‪ ,‬לפי שהיא בשמחה‬ ‫גופא‪ .‬ובע"ח שער רפ"ח ניצוצין יש בזה‬ ‫יש בה נקבות‪ ,‬ויש בנקודת ציון שלה בחינות‬
‫והיה זה הפלא לעורר לבות בני אדם‪ ,‬שאין‬ ‫אריכות‪ ,‬ונביא אי"ה במילואים חלק משם כפי‬ ‫מובחר נפשה‪ :‬מנצפך‪ ,‬מברורי מלכין דשם‬
‫עודפות במי שמרבה אכילה יותר מכדי חייו‪,‬‬ ‫ובשביעת הרצונות‪.‬‬ ‫ב"ן‪ ,‬והוא בחינות זכר שבנקבה שקיבלה זאת‬
‫דהואיל שהכל הולך לאבוד הרי הוא מפסידן‪.‬‬ ‫עוד‪ ,‬ואת שבר רעבון בתיכם קחו ולכו‪,‬‬ ‫שנתבארו בפנים מאירות‪.‬‬ ‫מרוחא דשביק בעלה‪ .‬ובחינות בנין גוף הנקבה‪,‬‬
‫והממעיט לא החסיר‪ ,‬הואיל והחיה את נפשו‬ ‫שאם לא התענגתם במותרות כי אם רעבון‬ ‫הוא ש"כ‪ ,‬מסוד בירורי ש"כ ניצוצי שעדיין לא‬
‫עד עת קצו‪ .‬ואמר אח"כ ולא שמעו אל משה‪,‬‬ ‫בתיכם דוקא‪ ,‬לקיום הגוף‪ ,‬אדרבה זאת מצוה‪.‬‬ ‫עג) ואנכי הסתר אסתיר וכו'‪ .‬נראה שהכונה‬ ‫הובררו לגמרי‪ ,‬אבל מנצפך שביסודה הוא זכר‬
‫וזהו קחו ולכו‪ ,‬שתוליכוה עמכם לעולם הבא‬ ‫שמצב ב' הוא הסתר אחד‪ ,‬שמכיר בבורא‬
‫ובשכר ועונש‪ .‬ומצב הג' הוא‪ ,‬שהוא לגמרי‬