Page 54 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט טיק‬ ‫אגרת ב'‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫יותר מהרחקת הדרך‪ ,‬שכשנתברר לו שעכובו‬
‫היה לצורך שליחותו לקיים מצות אדונו‪ ,‬א"כ‬
‫כל מה שעשה בעכוב הוא נקרא עושה שליחות‬
‫כשיתכוין בהם לש"ש‪ ,‬למצוה תחשב לו‪ .‬ואמרו‬
‫אדונו‪.‬‬ ‫ז"ל‪ :‬מרבה בשר מרבה רמה‪ ,‬וכי כל מי שהוא‬
‫כך הדבר הזה‪ ,‬שהאדם שליח בע"הז לעשות‬
‫שליחותו יתברך‪ ,‬לעסוק בתורה ובמצות‬
‫ולעבוד עבודתו דוקא‪ ,‬ולא להתעסק בדברים‬
‫אחרים כלל בשום ענין מענייני הע"הז‪ ,‬והלא‬
‫אם לא יאכל ולא ישתה ולא יישן ולא ישא‬
‫ויתן‪ ,‬הרי הוא בטל והולך מן העולם ובטלה‬
‫שליחותו ואינו יכול לקיים מצות אדונו‪ .‬ולכן‬
‫כשאוכל ושותה וישן וכו' וכוונתו לקיום‬
‫ולבריאות הגוף‪ ,‬כדי לעבוד בו את הבורא‬
‫יתברך באמצעותו‪ ,‬אינו נקרא דבר הרשות‬
‫אלא הוא ממש מעין שליחותו‪ ,‬והוא מצוה‬
‫מן המצות כמשז"ל‪ .‬והנה אם יחלה האדם‪,‬‬
‫הוא עושה לעצמו כמה מיני תרופות‪ ,‬ומוציא‬
‫כמה הוצאות לצורך הרפואות ולרופאים עד‬
‫שיתרפא‪ .‬ואם יאמרו לחולה יש סם א' סגולי‪,‬‬
‫והוא בפרוטה‪ ,‬ומרפא בטבעו‪ ,‬הלא ודאי ירדוף‬
‫אחריו כאשר ירדוף הקורא בהרים‪ ,‬וכ"ש אם‬
‫הוא בנמצא‪ ,‬הלא ודאי לא יתעצל וימהר‬
‫יחישה להביאו ולעשותו‪ ,‬וכ"ש אם החולה לא‬
‫יוכל כלל לשתות סמים המרים והחזקים‪ ,‬וא"ל‬
‫הרופאים בלא סמים תתרפא‪ ,‬בתנאי שתתנהג‬
‫כמו שאנחנו אומרים לך בענין אכילתך שנים‬
‫שלשה הנהגות ותתרפא‪ ,‬הלא ודאי עושה‬
‫ומוסיף גדרים וסייגים מעצמו כדי להתרפאות‬
‫הספינות שכשאין המים עמוקים אז תהיה‬
‫בדבר קל‪.‬‬
‫וכמו כן האדם‪ ,‬שתחלואי הנפש כמו חולי‬
‫הגוף‪ ,‬שע"י רבוי עונותיו של אדם כך יתרבה‬
‫החולי בנפש‪ ,‬עד שברבוי עונותיו ממית את‬
‫נפשו בחיים חייותו‪ ,‬ולזה הטעם רשעים‬
‫בחייהם קרויים מתים‪ .‬והורונו רז"ל שהם‬
‫רופאי הנפשות‪ ,‬שהנהגת האדם על שלחנו‪,‬‬
‫עם התשובה והתורה שעל השלחן‪ ,‬והצדקה‬
‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫צח אגרות‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫לצורך העבודה‪ ,‬היא מסייעתו לברור הטוב‬ ‫כל הנבראים‪ ,‬כמאמר (שמות כג ב) אחרי רבים‬ ‫המצוה שהוא מגשם אותה‪ ,‬כנזכר לעיל‪ ,‬עד‬
‫מהרע‪ ,‬שאכילתו למצוה מן המצות נחשבת‬ ‫להטות‪ ,‬והצדיק הוא הרבים כי הוא מקורם‬ ‫שמן הפחד מגיע אל המדות והשמחה בו ית'‪,‬‬
‫לו‪ .‬וכן בכל עניני הרשות‪ ,‬כגון השינה וכו'‪,‬‬ ‫ושרשם‪ ,‬ועד"ז חיות הולד‪ ,‬כי מפני היות חיות‬ ‫שאמר ונעשה רצונו רצון העליון‪ ,‬שהוא עולם‬
‫הולד ומוראו קודם ולמעלה מן כל הנבראים‪,‬‬ ‫הזכרים והזכרון והחיים והברכה והשפעה‪,‬‬
‫שהוא מן הרצון שקודם הבריאה וזהו ומוראכם‬ ‫כי ברצון ברא העולם‪ ,‬ומחדש בכל יום תמיד‬
‫בעל בשר הוא לרמה‪ ,‬והלא יש הרבה בעלי‬ ‫וחתכם‪ ,‬שמפרש רש"י ז"ל וחיותכם‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬ומשם הוא ההולדה שמוליד‬
‫בשר והם יראי אלהים ובשרם ישכון לבטח‪,‬‬ ‫ומה שאין כן כשלא הקדים המורא והמשכות‬ ‫דבר שלא היה בעולם כלל‪ ,‬כי הרצון הוא קודם‬
‫כמ"ש ז"ל על ר' אלעזר שכ"כ היה בעל בשר‬ ‫חיות הולד כנזכר לעיל‪ ,‬למה יהיה חתתו‬
‫וקרא על נפשו‪ :‬אף בשרי ישכון לבטח‪ ,‬שישו‬ ‫הבריאה שהרי ברצונו ברא‪.‬‬
‫בני מעי שישו וכו'‪ ,‬כמ"ש בגמ'‪ .‬אלא הכוונה‬ ‫ומוראו על כל חית הארץ‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וזהו עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים‬
‫באומרו מרבה בשר וכו'‪ ,‬ולא אמרו בעל‬ ‫טובים‪ ,‬שמשם הוא מוליד גשמיים ג"כ‪,‬‬
‫בשר‪ ,‬שהמרבה בשר היינו שכוונתו באכילתו‬ ‫ויש להתבונן על לשון ולהתבודד‪ ,‬וכן להלן‪.‬‬ ‫שהרי מצות פריה ורביה גם כן מצוה‪ ,‬והיא‬
‫ושתייתו היא להרבות בשרו ולענגו‪ ,‬ולא‬ ‫ונראה לפי שגרת הלשון שהכונה כפשוטו‬ ‫ראשונה שבמצות‪ ,‬ואחר היות צדיקים עוסקים‬
‫בא לו הרבוי מאליו‪ ,‬אלא הוא המרבה אותו‬ ‫להתבודד ולהיות לבדו‪ .‬אבל כשנשים לב‬ ‫במצוה זו על דרך הנזכר‪ ,‬ועולה למעלה מסדר‬
‫במחשבת האכילה לענג עצמו‪ ,‬זהו שישלוט בו‬ ‫בהקשר הדברים נראה יותר שהכוונה היא‬ ‫הבריאה‪ ,‬משם ממשיך החיות והתולדה לולד‬
‫רמה כמ"ש בזוהר‪ .‬והנה מי שתהיה כוונתו בכל‬ ‫התבוננות‪ .‬ובאשר להתבודדות אם נזכר‬ ‫הנוצר בגשמי‪ ,‬מלבד ממצוה עצמה שנעשה‬
‫דבר הרשות לש"ש‪ ,‬אז נחשבים לו כעין תורה‬ ‫בכמה מקומות בשם הבעש"ט על החשיבות‬ ‫גם כן על דרך הולדה‪ ,‬מלבד שהוא דבר קיום‬
‫ומצות כמו שכתבנו‪ ,‬כיון שעושה אותם לשמו‬ ‫של ההתבודדות‪ ,‬וכמו שמובא בליקוטי רמ"ל‬ ‫ונצח לעולם וחי בהם מעולם ועד עולם‪ .‬ודבר‬
‫זה אי אפשר להיות כי אם על ידי שפלות‬
‫יתברך‪.‬‬ ‫(בסופו)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ודכות רוח‪ ,‬כשמסתכל ומתבונן שפלות עצמו‬
‫משל למלך ששלח את עבדו לעיר אחת על‬ ‫התבודדות לפחות על ב' שעות‪ ,‬והתבוננות‬ ‫ופחיתתו‪ ,‬מזה מתבהל שלא לגשם המצוה‪ .‬מה‬
‫איזה עסק‪ ,‬וצוהו וזרזו מאוד שלא יתעסק‬ ‫בהם איזה דרך ישרה שיבור לו האדם‪ ,‬הוא‬ ‫שאין כן המתחסד בהתגלות בקול רעם ורעש‪,‬‬
‫בענינים אחרים כלל‪ ,‬כי אם בשליחות אדונו‬ ‫מפני היותו עוסק במצות ה' ומתגדל על ידה‬
‫כדי שלא יתאחר‪ .‬הלך העבד לעשות צווי‬ ‫קוטב דרכי העבודה וכו'‪.‬‬ ‫בגדלות יותר ממה שהיה בו תחילה‪ ,‬כל המדות‬
‫אדונו ובתוך הדרך באו אויבים להרגו‪ ,‬והוא‬ ‫והשמחות שיגיעו הם אינם אלא דמיונות‬
‫במתק לשונו האריך הרחיב והאכילם והשקם‬ ‫והנה במאור ושמש‪ ,‬אם כי באיזה מקומן‬ ‫כנזכר לעיל‪ ,‬וכל מצותיו הם גשמיים כולם‪,‬‬
‫כל אותו היום וכל הלילה‪ ,‬וישב עמהם ונתעכב‬ ‫כתב בשבח של התבודדות‪ ,‬אולם למסקנה‬ ‫וגופים בלי שום חיות בהם‪ .‬וזהו (בראשית ט‬
‫עד שפטרם לשלום‪ ,‬והלך וירד לספינה לעשות‬ ‫ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ‬
‫שליחותו‪ .‬ישבה הספינה על הטיט כדרך‬ ‫כתב (פרשת תצא קפ"א‪ .‬ט"א)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫הכתוב אחר מצות פרו ורבו‪ ,‬והענין כשתעסקו‬
‫כי יקרא קן ציפור וכו'‪ .‬ויראה לרמוז בזה‬ ‫במצות פריה ורביה כתיקון סדר המצות‪,‬‬
‫הספינה גוששת‪ ,‬והיתה ספינת העבר של‬ ‫ענין גדול בעבודת השם יתברך‪ ,‬כי הנה ידוע‬ ‫להקדים היראה והפחד של מצוה כנזכר לעיל‪,‬‬
‫המלך גוששת שנים שלשה ימים‪ ,‬הלך ושכר‬ ‫אשר בחודש אלול היא עת התעוררות תשובה‬ ‫ומן היראה זו תגיעו אל הרצון העליון והחיות‬
‫הרבה בני אדם כדי שיזיזו הספינה לדחותה‬ ‫לכל אדם יותר מכל השנה‪ ,‬לשקול אורחותיו‬ ‫שקודם הבריאה שממנה נברא העולם‪ ,‬ומשם‬
‫אל המים‪ ,‬ונתעכב כזה ג' ד' ימים‪ ,‬וכן כמה‬ ‫בפלס מאזני שכלו ולתקן את אשר עיות‪ ,‬כי‬ ‫יתמשך חיות לולד הנוצר‪ ,‬ומוראו על כל‬
‫הרפתקי עדו עליה ונתעכב עליהם בדרך‪ ,‬עד‬ ‫בימים האלו נפתחים השערי תשובה והי"ג‬ ‫הנבראים‪ .‬וכן הוא בעצמו בהגיעו למעלה מן‬
‫שהגיע למקומו ועשה שליחותו‪ .‬וכשחזר אל‬ ‫מכילין דרחמי‪ ,‬ומתנוצצים השמות הקדושים‬ ‫הבריאה ביראתו‪ ,‬מה נורא המקום הזה על‬
‫המלך‪ ,‬אפילו שידע המלך שנתעכב הרבה ימים‬ ‫קס"א ס"ג העולים למנין דר"ך‪ ,‬כמו שאמרנו‬
‫בשבת הקדום‪ ,‬והוא רמוז בכתוב הנותן בים‬
‫דר"ך‪ ,‬אשר צריך לכוין זה הפסוק בראש חודש‬
‫אלול כנ"ל‪.‬‬