Page 51 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט צה‬ ‫אגרת א'‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫למעלה מן המדות לאחדות פשוט‪ ,‬על ידי‬
‫התקשרות אותם אותיות בעצמם‪ .‬וכן בתפילה‪,‬‬
‫מתחילה מתחיל במדות‪ :‬השיבנו‪ ,‬רפאינו‪,‬‬
‫ויוצא מן המדות למעלה על ידי האותיות‬
‫המצמצמים‪ ,‬עד אין סוף בלי גבול וצמצום‪,‬‬
‫שהוא למעלה מן ההבנה‪ ,‬שאין שום הסתכלות‬
‫ההשגה משגת‪ .‬וזהו (ישעי' סד‪ .‬ג) עין לא ראתה‬
‫אלהים זולתך‪ ,‬אז יעשה למחכה לו ההשתנות‬
‫שירצה‪ .‬ואין הדבר נעשה מפני צירופים‬
‫שמשתנים‪ ,‬אלא שהוא יוצא מן האותיות כלל‬
‫אל שרשם‪ ,‬אבל השתנות הצרופים יכול להיות‬
‫תיכף כשיוצא מן המדות‪ ,‬שהרי מצרף לחכמה‪.‬‬
‫והנה כשאין הצדיק בקטנות‪ ,‬אין שייכות‬
‫שום עליה‪ ,‬שכל עליה נקראת ממטה למעלה‪,‬‬
‫מתחיל בשכינה שהוא היראה ופחד ה'‪ ,‬ומסיים‬
‫באין סוף‪ ,‬שהוא האחדות פשוט כנזכר‪ .‬ויש‬
‫בזה שני עליות‪ :‬האחד הוא אותו הקטנות‬
‫שמתעלה‪ ,‬והשני הוא עליית השכינה שהיא‬
‫היראה‪ ,‬שמגיע ממנה לאחדות אין סוף ברוך‬
‫הוא‪ ,‬שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה‪,‬‬
‫כי זה כל האדם‪ .‬וכל העולם לא נברא אלא‬
‫לזה‪ ,‬להעלות הצמצום אל הפשוט‪ ,‬שהם עלית‬
‫הקטנות באותיות אל שרשם‪ .‬ואם כן מי שרוצה‬
‫דווקא להיות תמיד בגדלות‪ ,‬חוצפא קמי שמיא‬
‫היא‪ ,‬כאלו יש צורך לעולם בו בעצמו‪ .‬וכו'‪.‬‬
‫והנה הצדיק המקשר כל העולמות מן הקטנות‬
‫אל הגדלות ואחדות פשוט‪ ,‬משים עינו למטה‬
‫ולבו למעלה‪ ,‬עד למעלה מהסתכלות השגתו‪.‬‬
‫ואינו דוחה הקטנות והיצר הרע בשתי ידים‪,‬‬
‫זה‪ :‬עיני ה'‪ ,‬מה שאין כן הירא לעמוד בקשרי‬
‫המלחמה כלל‪ ,‬ודוחה בשתי ידים‪ ,‬זהו עין ה'‬
‫אבל הנה ידוע שאין שום שייכות עלית שום‬
‫אל יראיו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫דבר חיצוני‪ ,‬אלא אם כן שמתחילה עוברת‬
‫במחשבת הצדיק או מדותיו בהיותו בקטנות‪,‬‬
‫והנה אם נתבונן היטב בדבריו נראה שכמעט‬
‫מקיף את כל דברי האגרת הזאת‪.‬‬
‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫בכק אגרות‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫המדות בצרופי אותיות‪ ,‬כמו חסד וגבורה‬ ‫שלא יחשוב מחשבות מה שנוגע להם‪ .‬ואפשר‬ ‫ר"ל שהיו רודפים אחר המותרות‪ ,‬ולא כוונו‬
‫ורחמים‪ ,‬שהם אהבה ויראה והתקשרות‪,‬‬ ‫שזהו מה שאמרו חז"ל‪" ,‬הרהורי עבירה קשים‬ ‫רק אל מלוי הבטן‪ ,‬מה כתיב בתריה‪ ,‬וירום‬
‫שהוא ההמשכה‪ ,‬ממשיך רחמים והשפעה‪,‬‬ ‫מעבירה"‪ ,‬כי המחשבות זהו המזונות שלהם‪,‬‬ ‫תולעים‪ ,‬כי רבוי המאכלים מרבים בשר לרמה‬
‫המוליך והמביא מעלה ומוריד‪ .‬הרחמים שהם‬ ‫היינו מהמחשבות שחושבים מהם‪ ,‬מזה הם‬ ‫אחר מותו‪ ,‬ואמר עוד ויבאש‪ ,‬אפילו בחייו‪ ,‬כי‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬נקרא ו' רברבא‪ ,‬וההתקשרות‬ ‫מקבלים חיות‪ .‬לכן האדם צריך לחשוב רק‬ ‫רבוי המאכלים מרבים קיא צואה וחולאים‬
‫ממטה למעלה‪ ,‬נקרא ו' זעירא‪ .‬ונקרא יוסף‬ ‫עבור הגוף הפנימי‪ ,‬היות שהוא לבוש לנפש‬ ‫רעים‪ ,‬ותעל באשו וצחנתו‪ .‬הלא יזכור כל זה‬
‫הצדיק‪ ,‬המקשר כל העולמות‪ ,‬עד שמגיע אל‬ ‫דקדושה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיחשוב מחשבות מה שהם‬ ‫מדי אכילתו ושתייתו‪ ,‬כי יאכל כפי תועלתו‬
‫הדעת המיחד חכמה ובינה‪ ,‬ויוצא מן המדות‬ ‫אחר עורו‪ ,‬כלומר אחרי עור של הגוף‪ ,‬נקרא‬
‫חוץ מגופו‪ ,‬שפירושו חוץ מתועלת עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫ולא תולעתו‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫למעלה מהם‪.‬‬ ‫רק מחשבות שהם תועלת הזולת‪ ,‬וזה נקרא‬
‫והנה בכל תפילה וברכה‪ ,‬מדי דברו‪,‬‬ ‫חוץ מעורו‪ .‬כי אחרי עורו‪ ,‬אין שום אחיזה‬ ‫שמעתי (מאמר כ"ו עמ' נ')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫כשמתחיל להבין מבוקשו‪ ,‬הרי הוא במדות‬ ‫לקליפות‪ ,‬כי הקליפות נאחזות רק מה שהוא‬ ‫מהם ג' בחינות גופים‪ .‬האדם מורכב מג'‬
‫כמו חסד ורחמים‪ ,‬ואפילו אם אינו מכוין‬ ‫בתוך העור‪ ,‬היינו מה ששייך לגופו‪ ,‬ולא מחוץ‬ ‫בחינות גופים‪ :‬א) גוף הפנימי‪ ,‬שהוא לבוש‬
‫לשם עצמו כי אם ליחוד העולמות‪ ,‬אבל עדיין‬ ‫לגופו‪ ,‬הנקרא חוץ מעורו‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שכל‬ ‫לנפש דקדושה‪ .‬ב) מקליפת נוגה‪ .‬ג) ממשכא‬
‫אינו יכול לעשות השתנות‪ ,‬אלא אם מגודל‬ ‫מה שבא לידי התלבשות בגוף‪ ,‬יש להם אחיזה‪,‬‬ ‫דחויא‪ .‬ובכדי שהאדם יהיה ניצול מב' גופים‪,‬‬
‫ההתקשרות יוצא מן ההבנה‪ ,‬בהתקשרות‬ ‫וכל מה שאינו באה לידי הלבשה‪ ,‬אין הם‬ ‫שלא יפריעו להקדושה‪ ,‬ושיהיה לו היכולת‬
‫האותיות היוצאים מן הלב‪ ,‬ונכנסים במחשבה‪.‬‬ ‫לשמש רק עם גוף פנימי‪ ,‬העצה לזה הוא‪ ,‬שיש‬
‫והחיות רצוא ושוב בלי הפסק‪ ,‬מאין סוף‬ ‫יכולים להתאחז‪.‬‬ ‫סגולה‪ ,‬שהאדם יחשוב מחשבות רק מה שנוגע‬
‫המתקן חיות וקצבה בגבול להחיות כל נפש‬ ‫וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר‬ ‫להגוף הפנימי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שהמחשבה שלו‬
‫חיה‪ ,‬כי חלק ה' עמו (דברים לב‪ ,‬ט)‪ ,‬לכן יצב‬ ‫עורו‪ ,‬אז הוא זוכה למה שכתוב‪" ,‬ואחר עורי‬ ‫יהיה תמיד ברשות היחיד‪ ,‬היינו שאין עוד‬
‫גבולות עמים למספר בני ישראל (שם שם‪,‬‬ ‫נקפו זאת‪ ,‬ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט‬ ‫מלבדו‪ ,‬כתוב‪ ,‬אלא שהוא עושה ויעשה לכל‬
‫ח)‪ ,‬כדי שיוכלו להעלות כל העמים‪ ,‬שהם‬ ‫כ"ו)‪" .‬זאת"‪ ,‬היא בחינת שכינה הקדושה‪ ,‬והיא‬ ‫המעשים‪ ,‬ואין שום בריאה בעולם שיוכל‬
‫המחשבות זרות ומדות החיצוניות ביחוד‬ ‫עומדת אחרי עורו‪ .‬נקפו‪ ,‬היינו שנתקנה להיות‬ ‫להפרידו מהקדושה‪ .‬וכיון שאין הוא חושב‬
‫גמור‪ ,‬על ידי חלקם עמו יתברך בקשר האותיות‬ ‫לעמוד אחרי עורי‪ .‬ואז האדם זוכה לבחינת‬ ‫עבור ב' גופים הנ"ל‪ ,‬אז הם מתים‪ ,‬משום‬
‫השופע בחיות רצוא ושוב‪ .‬והנה בהגיע עם‬ ‫מבשרי אחזה אלוק‪ ,‬היינו שהקדושה באה‬ ‫שאין להם מזונות ואין להם במה להתקיים‪.‬‬
‫ההתקשרות אותיות לאחדות פשוט‪ ,‬אז יכול‬ ‫בהתלבשות בגוף בפנימיות‪ .‬וזהו דוקא בזמן‬ ‫כי המחשבות שחושבים עבורם‪ ,‬מזה הם‬
‫לעשות כל ההשתנות‪ ,‬וזהו אמרם ז"ל (סוכה‬ ‫כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו‪ ,‬היינו בלי‬ ‫מתפרנסים‪ .‬וזה סוד מה שכתוב "בזיעת אפך‬
‫יד ע"א)‪ :‬למה נקרא תפילת הצדיקים עתר‪,‬‬ ‫כל התלבשות‪ .‬משא"כ הרשעים‪ ,‬שרוצים‬ ‫תאכל לחם"‪ ,‬שלפני חטא דעץ הדעת‪ ,‬לא היה‬
‫שמהפכים התבואה בגורן‪ ,‬כך תפילת הצדיקים‬ ‫לעבוד דוקא בזמן שיש הלבשות בתוך הגוף‪,‬‬ ‫החיות תלוי בהלחם‪ ,‬היינו שלא היו צריכים‬
‫הנקרא בתוך העור‪ ,‬אז "וימותו ולא בחכמה"‪,‬‬ ‫להמשיך אור וחיות‪ ,‬אלא שהיה מאיר‪ .‬משא"כ‬
‫מהפכין מדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫שאז אין להם שום התלבשות‪ ,‬ולא זוכים לשום‬ ‫אחר החטא‪ ,‬שאדם הראשון נדבק בהגוף של‬
‫דבר‪ ,‬מה שאין כן הצדיקים‪ ,‬דוקא הם זוכים‬ ‫משכא דחויא‪ ,‬אז נקשר החיים בהלחם‪ ,‬היינו‬
‫במזונות‪ ,‬שצריכים כל פעם להמשיך מחדש‪,‬‬
‫להתלבשות בגוף‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואם לא נותנים להם מזונות‪ ,‬הם מתים‪ .‬וזה‬
‫לכן בקטן החל‪ ,‬שהוא היראה התחתונה מפניו‬ ‫נעשה לתיקון גדול‪ ,‬בכדי להינצל ב' גופים‬
‫יתברך מחמת מדות מפחד ה'‪ ,‬ומקצר ועולה‬ ‫שם (מאמר קל"ו עמ' קע"ה)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫מטרת העבודה (מה העבודה הזאת לכם)‪.‬‬ ‫הנ"ל‪.‬‬
‫הנה הזה"ק אומר‪ ,‬שהקב"ה שונא את‬ ‫ולכן מוטל על האדם להשתדל ולהתאמץ‪,‬‬