Page 46 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט עט‬ ‫אגרת א'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת א'‬ ‫עד אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫והשעות‪ ,‬לאפוקי התורה נקראת חיי עולם‪,‬‬ ‫אליו לבחינת עבודתו‪ ,‬וכמוזכר לנו לעיל (ח"א‬ ‫והיא‪ ,‬וכולם‪ ,‬כל אלו הצבאות והמחנות‪ ,‬מחכים‬ ‫דמצב הא'‪ ,‬הן נקראות עלמות המשמשות‬
‫להיותה למעלה מחלקי הזמנים‪ .‬ולכן מצות‬ ‫קמג‪ ,‬א) פירוש הפסוק (שמות יט‪ ,‬ח) וישב משה‬ ‫לכל אחד ואחד מאלו שתקנו אותה בעסק‬ ‫לשכינה‪ ,‬ואומר‪ ,‬שהשכינה קיימת על רישיהון‪,‬‬
‫לימוד התורה אין הזמן גרמא‪ ,‬ובכל עת ושעה‬ ‫את דברי העם אל ה'‪ ,‬אפילו דבורים פחותים‬ ‫התורה בלילה הזה‪ .‬כיון שנתחברו יחד‪ ,‬ז"א‬ ‫דאינון תמכין דאורייתא‪ ,‬בסוד ועל ראשי‬
‫שמקשר את עצמו לאותיות התורה‪ ,‬ממשיך‬ ‫שהעם מדברים‪ ,‬השיב הכל אל ה' ברוך הוא‪,‬‬ ‫ומלכות‪ ,‬והיא‪ ,‬המלכות‪ ,‬רואה את בעלה‪ ,‬ז"א‪,‬‬ ‫שכינת אל‪ .‬ועמה יחד העלמות המשמשות‬
‫חיות מאותיותיה‪ ,‬אל פרטי האלפ"י ביתו"ת‬ ‫לצירופים קדושים‪ .‬וכל מי שיש בו מדעת קונו‬ ‫מה כתוב‪ ,‬השמים מספרים כבוד אל‪ .‬השמים‪,‬‬ ‫אותה‪ ,‬והיא שמחה עמהם בהיותה מתקנת‬
‫שבכללות המדריגות כלם‪ .‬ולזה תמה רבא על‬ ‫נקרא בחינת משה (זוה"ק ח"ב רכא‪ ,‬א)‪ ,‬וכחו‬ ‫זהו החתן הנכנס לחופה‪ ,‬שהוא ז"א הנקרא‬ ‫והולכת על ידיהן‪ .‬וז"ש וחדת בהו כל ההוא‬
‫רב המנונא דקא מאריך בצלותא‪ ,‬אמר מניחין‬ ‫יפה להפוך הצירופים הגשמיים לצירופי תורה‬ ‫שמים‪ .‬מספרים‪ ,‬היינו שמאירים כזוהר הספיר‪,‬‬ ‫ליליא‪ ,‬דהיינו בכל משך זמן התיקונים הנק'‬
‫חיי עולם‪ ,‬ועוסקים בחיי שעה‪ ,‬לכוונה הנזכר‪.‬‬ ‫ותפלה‪ ,‬לעבוד עמהם את הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סוף העולם‪.‬‬ ‫ליליא‪( .‬ועי' בז"ח שה"ש אות קנ"ט) וז"ש‪ ,‬וליומא‬
‫אמנם החיוב מוטל על כל אחד מישראל‪,‬‬ ‫ובזה מעלה אלו האותיות למקום קדשם‪ ,‬אשר‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬יום גמר התיקון נק' יומא‬ ‫אחרא וכו'‪ ,‬שביום גמר התיקון שהוא יום‬
‫לעשות צירוף קבע בלתי מתמוטט‪ ,‬ועל דרך‬ ‫ממקום קודש יהלכו מאותיות התורה‪ .‬ולכן‬ ‫דמחר‪ ,‬כמ"ש חז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל‬ ‫החופה‪ ,‬לא תוכל להכנס לחופה אלא באלין‬
‫דאיתא במשנה (אבות פ"א מט"ו) שמאי אומר‬ ‫נקרא התורה חיי עולם‪ ,‬להיות היא הנותנת‬ ‫שכרם (עירובין כב‪ .).‬אוכלוסין הם עמא דארעא‬ ‫התמכין דאורייתא‪ ,‬שבנו ותיקנו אותה בכל‬
‫עשה תורתך קבע‪ .‬ולכאורה הלא מצינו לחז"ל‪,‬‬ ‫חיות בכללות העולמות‪ ,‬מרום המעלות עד‬ ‫בלתי עובדי ה'‪ ,‬חיילין הם עובדי ה'‪ ,‬ומשריין‬ ‫הצורך מתורה לנביאים וכו' כנ"ל‪ ,‬ולכן נק' בני‬
‫שאמרו בתפלה היפך הדברים‪ ,‬אל תעש תפלתך‬ ‫הנמוכים שבמדריגות‪ .‬ולזה אנו אומרים בכל‬ ‫מורה על המחנות העליונים שהם מלאכים‬
‫קבע (אבות פ"ב מי"ח)‪ ,‬וגם אמרו (ירושלמי‬ ‫יום (תפלת ובא לציון)‪ ,‬וחיי עולם נטע בתוכינו‪,‬‬ ‫המלוים את הנשמות‪ ,‬בסו"ה כי מלאכיו יצוה‬ ‫חופתא‪.‬‬
‫ברכות פ"ט ה"ה) כל הקובע עתים לתורה‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו‪ ,‬נטע בתוכינו‬ ‫לך לשמרך בכל דרכך וכו' (תהלים צ"א)‪ .‬ואומרו‬ ‫וז"ש וכיון דעאלת וכו'‪ .‬כבר ידעת‪ ,‬שגמר‬
‫כאלו מיפר תורה‪ .‬אמנם הכוונה‪ ,‬להורות אשר‬ ‫את התורה‪ ,‬ונאות לנו באמצעות תורתינו‬ ‫ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד‪ ,‬כבר נתבאר‬ ‫התיקון לא יביא עמו שום דבר חדש‪ ,‬אלא‬
‫להיות כל אחד מישראל יש לו אחיזה באותיות‬ ‫ותפלתינו שמנענעים אלו האותיות למשוך‬ ‫(לעיל אות קכ"ה ד"ה והנה ע"ש)‪ .‬כי כמו דקב"ה‬ ‫ע"י האור העליון דעתיק יומין יתקבצו כל‬
‫התורה‪ ,‬וחובת גברא לשקוד על התורה‬ ‫שאיל על כל חד וחד‪ ,‬כן השכינה מחכאת על‬ ‫המ"ן ומ"ד וכל הזווגין וכל המדרגות שיצאו‬
‫ועבודה‪ ,‬לעשות בחינת צירוף מאותיות‬ ‫חיות בכל העולם ומלואה‪.‬‬ ‫בשתא אלפי שני בזה אחר זה‪ ,‬לזווג אחד‬
‫שורשו שיש לו בתורה‪ ,‬הממתינין עת בא דברו‬ ‫וכשתעמוד על פנימיות הדברים‪ ,‬תשכיל‬ ‫כל חד וחד‪.‬‬ ‫ולקומה אחת רב ויקירא‪ ,‬ועי"ז יתתקן הכל‪.‬‬
‫הטוב‪ ,‬בכשרון פעולותיו יצטרפו ויתיחדו אלו‬ ‫לדעת דברי חכמינו ז"ל בגמרא דשבת (י‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫וז"ש כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת‬ ‫(כנ"ל אות צ"א ד"ה בן) ואז תכנס הכלה לחופה‪.‬‬
‫האותיות אחד אל אחד‪ ,‬יחדיו ידובקו בצירוף‬ ‫רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותא‪,‬‬ ‫לבעלה וכו'‪ :‬כי לא תוכל לראות בעלה מטרם‬ ‫וז"ש קב"ה שאיל עלייהו‪ ,‬דהיינו על כל אחד‬
‫קבע‪ .‬ומיום הולדו עד מספר ימיו החרוצים עלי‬ ‫אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה‪.‬‬ ‫ואחד‪ ,‬שהעלה פעם מ"ן לזווג עליון‪ ,‬כי כביכול‬
‫אדמה‪ ,‬תלוים ועומדים חלקי אותיותיו‪ ,‬הכל‬ ‫והכוונה כי התורה היא למעלה מבחינת הזמן‪,‬‬ ‫שיתקבצו כולם כנ"ל‪ ,‬ותלויים זה בזה‪.‬‬ ‫יושב ומחכה עד שיתקבצו כולם‪ ,‬ונמצא שואל‬
‫כפי התנהגותו בעובדותיו הטובים‪ ,‬ככה גורם‬ ‫ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫השמים דא חתן דעאל לחופה‪ :‬הוא דורש‬ ‫ומחכה על כל אחד ואחד‪ .‬ואחר שמתקבצים‪,‬‬
‫צירופים אחד אל אחד‪ ,‬ובעשות רע יהרסם‬ ‫כי השכל נותן‪ ,‬מה שלמעלה מהזמן‪ ,‬אין שייך‬ ‫זאת על גמר התיקון‪ ,‬שעליו נאמר והיה אור‬ ‫נעשה אז הזווג דרב פעלים ומקבצאל כנ"ל‪,‬‬
‫ולא יבנם‪ .‬לזה בא הרמז‪ ,‬עשה תורתך קבע‪,‬‬ ‫שם לאמר קדמות ואחרות‪ ,‬ואדרבה התחלקות‬ ‫הלבנה כאור החמה וגו' (ישעיה ל')‪ .‬ואומר‬ ‫ומברך לון ומעטר לון‪ ,‬שמתברכים ומתעטרים‬
‫כלומר תתמיד בעבודתך את הבורא ברוך הוא‬ ‫הזמנים נמשכים מהתורה‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫השמים דא חתן דעאל לחופה‪ .‬כי קב"ה‬ ‫כולם בבת אחת‪ ,‬ואז נגמר התיקון הנק'‬
‫יומם ולילה‪ ,‬ואל תט לבך לדבר רע‪ ,‬ואז יצטרפו‬ ‫עניני התפלה‪ ,‬תולה בבחינת הזמנים‪ .‬וזה לך‬ ‫נק' שמים‪ ,‬ולעת גמר התיקון נק' חתן‪ ,‬בסוד‬
‫אותיות שורשך שבתורה‪ ,‬בצירוף קבע בלתי‬ ‫האות‪ ,‬כיון שעבר זמן קריאת שמע ותפלה‪,‬‬ ‫הכתוב וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך‬ ‫עטרהא דכלה‪ .‬וכו'‪.‬‬
‫מתמוטט עולמית‪ .‬וכזה רמזו במאמרם (ב"ק יז‪,‬‬ ‫אמרו חז"ל (ברכות כו‪ ,‬א) זה נקרא מעוות‬ ‫אלהיך (ישעיה ס"ב)‪ .‬פי'‪ ,‬כי בכל מקום דכתיב‬ ‫קכז) פתח ר' שמעון וכו'‪ :‬פתח ר"ש‪ ,‬ואמר‪,‬‬
‫א) קיים זה מה שכתוב בזה‪ ,‬הוא הדבר אשר‬ ‫לא יוכל לתקון‪ .‬כי באמת התפלה‪ ,‬תיקוני‬ ‫וירד ה'‪ ,‬הוא ענין של דין או גבורה‪ ,‬כי מורה‬ ‫השמים מספרים כבוד אל וגו'‪ .‬מקרא זה‬
‫דברתי‪ ,‬נאמר על איש צדיק אשר הילוכו בתם‪,‬‬ ‫חלקי הזמנים‪ ,‬כנודע מזוהר (ח"ב פא‪ ,‬א‪ .‬ח"א‬ ‫על ירידה ממעלתו ומרוממותו ית' באשר‬ ‫כבר העמדתי אותו‪ ,‬אבל בזמן הזה‪ ,‬שהכלה‬
‫וקיים את צירופי אותיותיו‪ ,‬שיש לו אחיזה‬ ‫ל‪ ,‬א)‪ ,‬בצפרא חסד אתער בעלמא‪ ,‬בשעתא‬ ‫עוז וחדוה במקומו‪ .‬אמנם בגמר התיקון שכל‬ ‫מתעוררת להכנס לחופה‪ ,‬למחר‪ ,‬היא מתתקנת‬
‫בתורה בצירוף קבע‪ ,‬להעמידם על מעמדם‬ ‫דמנחא דינא תליא‪ .‬ולערך חלקי הזמנים‪,‬‬ ‫הפגמים והזדונות יתהפכו לזכיות‪ ,‬כי אז‬ ‫ומאירה בקישוטיה עם החברים ששמחו עמה‬
‫לבלתי יתפרדו ויהרסו חס ושלום‪ .‬וזהו קיים‬ ‫כמו כן חובת גברא לתקן עם תפלותיו את‬ ‫יתברר שכל הירידות לא היו אלא עליות‪ ,‬נקרא‬
‫זה‪ ,‬בקיום ומעמד קבע‪ ,‬מה שכתוב בזה‪ ,‬מוסב‬ ‫העת והזמן‪ ,‬ולכוונה זו נקרא התפלה חיי‬ ‫הקב"ה בשם חתן‪ ,‬והשכינה הקדושה נק' בשם‬ ‫כל אותו הלילה‪ ,‬והיא שמחה עמהם‪.‬‬
‫שעה‪ ,‬הנותנת חיות והארה לבחינת העתים‬ ‫כלה‪ ,‬כלה היא מלשון גמר התיקון‪ ,‬מלשון ויהי‬ ‫קכח) וביומא דמחר כמה וכו'‪ :‬ולמחר‪ ,‬כמה‬
‫המונים‪ ,‬צבאות‪ ,‬ומחנות‪ ,‬מתאספים אליה‪,‬‬