Page 60 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST
P. 60
הבעש"ט גיק אגרת ב' אגרות הבעש"ט אגרת ב' קד אגרות
ליקוטים וביאורים וכן בכל האכילות ,בין שאוכל מעדנים ,בין שאוכל שאר דברים ,ה) הכל שוה בעיניו,
שהוסר בזה היצר הרע ממנו מכל וכל.
הנהנין בכוונה ,יכוון לעורר קדושה עליונה של מאכלים כשירים וטהורים [דביקות
במאכל ,ואם יקדש עצמו מלמטה וכו' .ע"כ. הבורא]. ליקוטים וביאורים
בנחלת שמעון (פר' ויקרא) ,וז"ל: ועיקר הבירור [של השבירה] א"א להיות אם הנה תגא ,פירושו כתר ,וכתר הוא סוד ה) הכל שוה בעיניו וכו' .ולמרות שזה
היצה"ר שואף תמיד לקבל מצד הקדושה הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומריות מאציל ושורש .והקדושה ,היא מחוברת נראה לא מציאותי ,בכל זאת זה אפשרי ע"י
וכו' ,בפרט בענייני אכילה ,בזה יש לו להיצה"ר ח"ו ,כי האיך יברור אם הוא חושק לפסולת עם השורש ,כלומר שקדושה נקראת שהיא עבודה גדולה של ביטול היש ,עד שרואה עצמו
אחיזה גדולה ,כי זה חייו של אדם ותדירי .ואם ברצונו .אבל הבירור הוא על ידי שיהיה דבוק בהשתוות הצורה עם השורש שלה .שפירושו, כאין .ועוד ע"י דביקות תמידית ,וכביכול כמו
האדם אוכל לתאוות החומר ,נותן כח להסט"א בהשי"ת באהבה ויראה ,ומביא הכל ע"י מדת כמו שהשורש שלנו ,היינו הבורא ,רצונו שנאמר על השי"ת אני הוי"ה לא שיניתי ,וכמו
להיות יונק מהניצוץ הק' שבמאכל זה ,ומחריבו היראה לאין ,הוא חכמה ,ור"ל שמבין [בהכרה הוא רק להשפיע ,כמו שכתוב רצונו להטיב שהוא פועל הרבה פעולות שהן שונות זו מזו,
ומאבדו מן העולם .ואף שהאדם נוטל ידיו גדולה ועצומה] שתענוג הגשמי זה הוא הבל לנבראים ,כמו כן הקדושה היא אך להשפיע אבל הוא יתברך אינו מתפעל ולא משתנה על
ומברך ברכת המוציא ,שזה צרכי גבוה ,אעפי"כ ונמאס בעיניו ,וברצונו לא היה [עושה] נהנה להבורא .מה שאינו כן הס"א ,כל כוונותיה היא ידיהם ח"ו ,כך הצדיק הדבוק בשי"ת עובר עליו
כשנוטל המאכל לפיו ,שולט בו תאוה גופניית, מזה התענוג הגשמי ,כמו אכילה ושתיה ומשגל רק לקבל לעצמה .לכן אינה דבוקה עם השורש, זמנים ומצבים שונים אבל הוא לא משתנה על
ובעודו בכפו יבלענה .ע"כ צריך האדם לזה [וזיווג] ,רק [הוא מוכרח מאת השי"ת] מחמת שהוא סוד הכתר .לכן נקראת הס"א שאין לה
הזמנה וישוב הדעת ,לאכול בכוונה הפשוטה, מצות הבורא .וגם שיש בזה ניצוץ מאהבת תגא ,היינו שאין לה כתר ,משום שהיא נפרדת ידיהם כי כל ישותו הוא בדביקות בבוי"ת.
עכ"פ כ"ש בשו"ע ע"ד בכל דרכך דעהו ,שעכ"פ ותענוג הבורא[ ,שנתגשם ונעשה פסולת והנה מקור מדת ההשתוות מופיע בחובת
יאכל להיות גופו חזק ובריא לעבודת השי"ת, וחומריות] ,והוא עי"ז התענוג מפריד את עצמו מהכתר .ע"כ. הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ה') ,וז"ל :וכבר
ולא להנאה גופנית כלל ,ואז יהיה שלחנו שלחן מן הפסולת ,ונמאס בעיניו תאוות של הפסולת ועיין נועם אלימלך (נח ד"ה ויולד נח וכו'), אמרו על אחד מן החסידים ,שאמר לחבירו:
ה' ומזבח כפרה .וזשארז"ל עכשיו שלחנו של מחמת חכמה .כמו מי שהוא חכם ומביאים לו בא"ד" :וזה סימן לבעל תשובה גמור ,כשהשם הנשתוית? אמר לו :באיזה ענין? אמר לו:
אדם מכפר עליו כמזבח ,היינו כשהוא בבחי' איזה דבר גרוע ,מטבע או בגד ,והוא צבוע בצבע הקדוש שם הוי"ה ב"ה עומד לנגד עיניו ,הוא נשתווה בעיניך השבח והגנות? אמר לו :לא!
אדם ,שאוכל בכוונה הראוי ומברר ומלקט טוב מאד ,מי שהוא כסיל דומה לו שהוא טוב אמר לו :אם כן עדיין לא הגעת .השתדל ,אולי
הטוב להעלותו אל שרשו ,וזה נקרא אדם וכו'. כולו ,והחכם מבין שהצבע הוא טוב לבד[ ,אבל סימן שתיקן ביראתו כל חטאיו". תגיע אל המדרגה הזאת ,כי היא העליונה
עצמותו רע ,ומפריד בחכמתו הטוב מן הרע. ובליקוטי אמרים של מוהרמ"מ (דף ט"ז,):
עיין פנים. ככה מי שהוא דבוק בבורא ית"ש ע"י יראה וז"ל :כלל גדול מהבעש"ט זלה"ה :ההשתוות, שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות.
ואם באמת כוונת האכילה גדולה עד מאד, המביאה לידי חכמה ]...וזהו מ"ש בזוהר ,הכל פי' שיהיה שוה אצלו אם ישבחוהו בנ"א או וכן כתב בשערי קדושה (ח"ג ש"ד) ,וז"ל:
מה שאדם יכול לתקן עם האכילה עצמה ,כידוע בחכמה אתברירו [ולפעמים אומר במחשבה יגנוהו .הוא דבר גדול מאוד .וכן יהיה שוה ויזהר מכל מדות בלתי הגונות כי הן מזהמות
ליודעי חן ,אך לאו כל אדם זוכה לזה ,ובני עליה אצלו אם יחזיקוהו לחסרון ידיעה או ליודע את הנפש היסודית ,ובפרט מהגאוה עד קצה
הם מועטים .ע"כ זאת העצה והמרגוע ,להיות אתברירו] .עכ"ל. כל התורה .והדבר הגורם לזה הוא הדביקות האחרון ,עד אשר יהיה כאסקופה התחתונה
כל אדם כולל א"ע בתוך כלל ישראל ,כמו באלקים ,שמחמת טרדת הדביקות אין לו פנאי שהכל דשין עליה .ותהיה מוטבעת השפלות
שתקנו תחינה קודם התפלה ,שהאדם יתפלל ובאור הגנוז (פר' אמור) ,וז"ל: לחשוב בדברים אלו ,שטרוד מאוד לחשוב בלבו ממש ,עד אשר לא ירגיש בשמחה
על דעת הכוונות שכיוונו בהם אנשי כנסת בנטילת ידים לסעודה יחשוב כאלו מקדש לדבק בבוי"ת .ובכל דבר שיעשה יחשוב מהמכבדו ובחרפה מהמגדפו ,ויהיו שניהם
הגדולה ,ויכלול תפלתו בתוך תפלת גדולים ידיו ורגליו מן הכיור ,קודם בואו לאכול על שעושה נח"ר בזה להשכינה ,ולא יחשוב שוים בעיניו .ע"כ .ועיין בשלה"ק מאמר עקב
השלחן ,שדומה למזבח .ובשעה שאוכל ,יחשוב במחשבתו אפילו מעט לצורך הנאתו כי הבל
וצדיקים שבדור. שהלחם הוא כקדשים ומשלחן גבוה קא זכי. וריק ,ולמה יעשה להנאתו .וגם אם עושה כמה ענוה (אות ד').
כן יעשה באכילתו ,שיאכל בכוונה הפשוטה ויצטער על חורבן ביהמ"ק בכל סעודה ,ונאנח דברים והכנות כדי שיוכל לעבוד בדביקות ועוד ענין נכבד יש בזה ,שהוא השתוות
לשם שמים כנ"ל ,ושאר הכוונות יכלול עצמו על קישוי פרנסת עניי ישראל הרעבים וצמאים ויהיה לו תענוג בעבודה זו ,גם זה עובד לצורך הצורה עם השורש ,וכמ"ש בספר שמעתי
בתוך כלל הצדיקים שבדור שיודעים לכוון, אנשים ונשים וטף וכו' .ועי"ז גם הבשר הגופני עצמו .רק עיקר שתהיה כל עבודתו לצורך (עמוד קי"ח) על העניין שהס"א נקרא "מלכותא
ואז יוכל גם הוא לתקן עם האכילה הזאת, שיתגדל ממאכל כזה ,כשיתקדש יהיה מזון השכינה ,אפילו מעט לא יהיה לצורך עצמו.
ולהעלותה לשרש עליון ,ויהיה נחשב שלחנו הנפש ,ולא יעצרנו הגשמיות .וע"י ברכת בלא תגא" ,וז"ל: