Page 60 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט גיק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫קד אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫וכן בכל האכילות‪ ,‬בין שאוכל מעדנים‪ ,‬בין שאוכל שאר דברים‪ ,‬ה) הכל שוה בעיניו‪,‬‬
‫שהוסר בזה היצר הרע ממנו מכל וכל‪.‬‬
‫הנהנין בכוונה‪ ,‬יכוון לעורר קדושה עליונה‬ ‫של מאכלים כשירים וטהורים [דביקות‬
‫במאכל‪ ,‬ואם יקדש עצמו מלמטה וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הבורא]‪.‬‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫בנחלת שמעון (פר' ויקרא)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ועיקר הבירור [של השבירה] א"א להיות אם‬ ‫הנה תגא‪ ,‬פירושו כתר‪ ,‬וכתר הוא סוד‬ ‫ה) הכל שוה בעיניו וכו'‪ .‬ולמרות שזה‬
‫היצה"ר שואף תמיד לקבל מצד הקדושה‬ ‫הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומריות‬ ‫מאציל ושורש‪ .‬והקדושה‪ ,‬היא מחוברת‬ ‫נראה לא מציאותי‪ ,‬בכל זאת זה אפשרי ע"י‬
‫וכו'‪ ,‬בפרט בענייני אכילה‪ ,‬בזה יש לו להיצה"ר‬ ‫ח"ו‪ ,‬כי האיך יברור אם הוא חושק לפסולת‬ ‫עם השורש‪ ,‬כלומר שקדושה נקראת שהיא‬ ‫עבודה גדולה של ביטול היש‪ ,‬עד שרואה עצמו‬
‫אחיזה גדולה‪ ,‬כי זה חייו של אדם ותדירי‪ .‬ואם‬ ‫ברצונו‪ .‬אבל הבירור הוא על ידי שיהיה דבוק‬ ‫בהשתוות הצורה עם השורש שלה‪ .‬שפירושו‪,‬‬ ‫כאין‪ .‬ועוד ע"י דביקות תמידית‪ ,‬וכביכול כמו‬
‫האדם אוכל לתאוות החומר‪ ,‬נותן כח להסט"א‬ ‫בהשי"ת באהבה ויראה‪ ,‬ומביא הכל ע"י מדת‬ ‫כמו שהשורש שלנו‪ ,‬היינו הבורא‪ ,‬רצונו‬ ‫שנאמר על השי"ת אני הוי"ה לא שיניתי‪ ,‬וכמו‬
‫להיות יונק מהניצוץ הק' שבמאכל זה‪ ,‬ומחריבו‬ ‫היראה לאין‪ ,‬הוא חכמה‪ ,‬ור"ל שמבין [בהכרה‬ ‫הוא רק להשפיע‪ ,‬כמו שכתוב רצונו להטיב‬ ‫שהוא פועל הרבה פעולות שהן שונות זו מזו‪,‬‬
‫ומאבדו מן העולם‪ .‬ואף שהאדם נוטל ידיו‬ ‫גדולה ועצומה] שתענוג הגשמי זה הוא הבל‬ ‫לנבראים‪ ,‬כמו כן הקדושה היא אך להשפיע‬ ‫אבל הוא יתברך אינו מתפעל ולא משתנה על‬
‫ומברך ברכת המוציא‪ ,‬שזה צרכי גבוה‪ ,‬אעפי"כ‬ ‫ונמאס בעיניו‪ ,‬וברצונו לא היה [עושה] נהנה‬ ‫להבורא‪ .‬מה שאינו כן הס"א‪ ,‬כל כוונותיה היא‬ ‫ידיהם ח"ו‪ ,‬כך הצדיק הדבוק בשי"ת עובר עליו‬
‫כשנוטל המאכל לפיו‪ ,‬שולט בו תאוה גופניית‪,‬‬ ‫מזה התענוג הגשמי‪ ,‬כמו אכילה ושתיה ומשגל‬ ‫רק לקבל לעצמה‪ .‬לכן אינה דבוקה עם השורש‪,‬‬ ‫זמנים ומצבים שונים אבל הוא לא משתנה על‬
‫ובעודו בכפו יבלענה‪ .‬ע"כ צריך האדם לזה‬ ‫[וזיווג]‪ ,‬רק [הוא מוכרח מאת השי"ת] מחמת‬ ‫שהוא סוד הכתר‪ .‬לכן נקראת הס"א שאין לה‬
‫הזמנה וישוב הדעת‪ ,‬לאכול בכוונה הפשוטה‪,‬‬ ‫מצות הבורא‪ .‬וגם שיש בזה ניצוץ מאהבת‬ ‫תגא‪ ,‬היינו שאין לה כתר‪ ,‬משום שהיא נפרדת‬ ‫ידיהם כי כל ישותו הוא בדביקות בבוי"ת‪.‬‬
‫עכ"פ כ"ש בשו"ע ע"ד בכל דרכך דעהו‪ ,‬שעכ"פ‬ ‫ותענוג הבורא‪[ ,‬שנתגשם ונעשה פסולת‬ ‫והנה מקור מדת ההשתוות מופיע בחובת‬
‫יאכל להיות גופו חזק ובריא לעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫וחומריות]‪ ,‬והוא עי"ז התענוג מפריד את עצמו‬ ‫מהכתר‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ה')‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכבר‬
‫ולא להנאה גופנית כלל‪ ,‬ואז יהיה שלחנו שלחן‬ ‫מן הפסולת‪ ,‬ונמאס בעיניו תאוות של הפסולת‬ ‫ועיין נועם אלימלך (נח ד"ה ויולד נח וכו')‪,‬‬ ‫אמרו על אחד מן החסידים‪ ,‬שאמר לחבירו‪:‬‬
‫ה' ומזבח כפרה‪ .‬וזשארז"ל עכשיו שלחנו של‬ ‫מחמת חכמה‪ .‬כמו מי שהוא חכם ומביאים לו‬ ‫בא"ד‪" :‬וזה סימן לבעל תשובה גמור‪ ,‬כשהשם‬ ‫הנשתוית? אמר לו‪ :‬באיזה ענין? אמר לו‪:‬‬
‫אדם מכפר עליו כמזבח‪ ,‬היינו כשהוא בבחי'‬ ‫איזה דבר גרוע‪ ,‬מטבע או בגד‪ ,‬והוא צבוע בצבע‬ ‫הקדוש שם הוי"ה ב"ה עומד לנגד עיניו‪ ,‬הוא‬ ‫נשתווה בעיניך השבח והגנות? אמר לו‪ :‬לא!‬
‫אדם‪ ,‬שאוכל בכוונה הראוי ומברר ומלקט‬ ‫טוב מאד‪ ,‬מי שהוא כסיל דומה לו שהוא טוב‬ ‫אמר לו‪ :‬אם כן עדיין לא הגעת‪ .‬השתדל‪ ,‬אולי‬
‫הטוב להעלותו אל שרשו‪ ,‬וזה נקרא אדם וכו'‪.‬‬ ‫כולו‪ ,‬והחכם מבין שהצבע הוא טוב לבד‪[ ,‬אבל‬ ‫סימן שתיקן ביראתו כל חטאיו"‪.‬‬ ‫תגיע אל המדרגה הזאת‪ ,‬כי היא העליונה‬
‫עצמותו רע‪ ,‬ומפריד בחכמתו הטוב מן הרע‪.‬‬ ‫ובליקוטי אמרים של מוהרמ"מ (דף ט"ז‪,):‬‬
‫עיין פנים‪.‬‬ ‫ככה מי שהוא דבוק בבורא ית"ש ע"י יראה‬ ‫וז"ל‪ :‬כלל גדול מהבעש"ט זלה"ה‪ :‬ההשתוות‪,‬‬ ‫שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות‪.‬‬
‫ואם באמת כוונת האכילה גדולה עד מאד‪,‬‬ ‫המביאה לידי חכמה‪ ]...‬וזהו מ"ש בזוהר‪ ,‬הכל‬ ‫פי' שיהיה שוה אצלו אם ישבחוהו בנ"א או‬ ‫וכן כתב בשערי קדושה (ח"ג ש"ד)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫מה שאדם יכול לתקן עם האכילה עצמה‪ ,‬כידוע‬ ‫בחכמה אתברירו [ולפעמים אומר במחשבה‬ ‫יגנוהו‪ .‬הוא דבר גדול מאוד‪ .‬וכן יהיה שוה‬ ‫ויזהר מכל מדות בלתי הגונות כי הן מזהמות‬
‫ליודעי חן‪ ,‬אך לאו כל אדם זוכה לזה‪ ,‬ובני עליה‬ ‫אצלו אם יחזיקוהו לחסרון ידיעה או ליודע‬ ‫את הנפש היסודית‪ ,‬ובפרט מהגאוה עד קצה‬
‫הם מועטים‪ .‬ע"כ זאת העצה והמרגוע‪ ,‬להיות‬ ‫אתברירו]‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כל התורה‪ .‬והדבר הגורם לזה הוא הדביקות‬ ‫האחרון‪ ,‬עד אשר יהיה כאסקופה התחתונה‬
‫כל אדם כולל א"ע בתוך כלל ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫באלקים‪ ,‬שמחמת טרדת הדביקות אין לו פנאי‬ ‫שהכל דשין עליה‪ .‬ותהיה מוטבעת השפלות‬
‫שתקנו תחינה קודם התפלה‪ ,‬שהאדם יתפלל‬ ‫ובאור הגנוז (פר' אמור)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫לחשוב בדברים אלו‪ ,‬שטרוד מאוד לחשוב‬ ‫בלבו ממש‪ ,‬עד אשר לא ירגיש בשמחה‬
‫על דעת הכוונות שכיוונו בהם אנשי כנסת‬ ‫בנטילת ידים לסעודה יחשוב כאלו מקדש‬ ‫לדבק בבוי"ת‪ .‬ובכל דבר שיעשה יחשוב‬ ‫מהמכבדו ובחרפה מהמגדפו‪ ,‬ויהיו שניהם‬
‫הגדולה‪ ,‬ויכלול תפלתו בתוך תפלת גדולים‬ ‫ידיו ורגליו מן הכיור‪ ,‬קודם בואו לאכול על‬ ‫שעושה נח"ר בזה להשכינה‪ ,‬ולא יחשוב‬ ‫שוים בעיניו‪ .‬ע"כ‪ .‬ועיין בשלה"ק מאמר עקב‬
‫השלחן‪ ,‬שדומה למזבח‪ .‬ובשעה שאוכל‪ ,‬יחשוב‬ ‫במחשבתו אפילו מעט לצורך הנאתו כי הבל‬
‫וצדיקים שבדור‪.‬‬ ‫שהלחם הוא כקדשים ומשלחן גבוה קא זכי‪.‬‬ ‫וריק‪ ,‬ולמה יעשה להנאתו‪ .‬וגם אם עושה כמה‬ ‫ענוה (אות ד')‪.‬‬
‫כן יעשה באכילתו‪ ,‬שיאכל בכוונה הפשוטה‬ ‫ויצטער על חורבן ביהמ"ק בכל סעודה‪ ,‬ונאנח‬ ‫דברים והכנות כדי שיוכל לעבוד בדביקות‬ ‫ועוד ענין נכבד יש בזה‪ ,‬שהוא השתוות‬
‫לשם שמים כנ"ל‪ ,‬ושאר הכוונות יכלול עצמו‬ ‫על קישוי פרנסת עניי ישראל הרעבים וצמאים‬ ‫ויהיה לו תענוג בעבודה זו‪ ,‬גם זה עובד לצורך‬ ‫הצורה עם השורש‪ ,‬וכמ"ש בספר שמעתי‬
‫בתוך כלל הצדיקים שבדור שיודעים לכוון‪,‬‬ ‫אנשים ונשים וטף וכו'‪ .‬ועי"ז גם הבשר הגופני‬ ‫עצמו‪ .‬רק עיקר שתהיה כל עבודתו לצורך‬ ‫(עמוד קי"ח) על העניין שהס"א נקרא "מלכותא‬
‫ואז יוכל גם הוא לתקן עם האכילה הזאת‪,‬‬ ‫שיתגדל ממאכל כזה‪ ,‬כשיתקדש יהיה מזון‬ ‫השכינה‪ ,‬אפילו מעט לא יהיה לצורך עצמו‪.‬‬
‫ולהעלותה לשרש עליון‪ ,‬ויהיה נחשב שלחנו‬ ‫הנפש‪ ,‬ולא יעצרנו הגשמיות‪ .‬וע"י ברכת‬ ‫בלא תגא"‪ ,‬וז"ל‪:‬‬