Page 62 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט איק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫קו אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫תוצא הארץ דשא ועץ פרי‪ ,‬אותו המאמר היה‬ ‫נפש המתאוה‪ ,‬ואם נמשך האדם אחרי נפש‬ ‫המדות ויראת ד' היו דבוקים בהם תמיד‬ ‫לדיבור הראשון בבוי"ת‪ ,‬וזו מדרגה גדולה עד‬
‫מהוה הכל‪ ,‬והמאמר הזה הוא חיות פנימי להם‪.‬‬ ‫הבהמיות שלו‪ ,‬הרי הוא בהמה בצורת אדם‬ ‫בלי שום הפסק‪ ,‬ולא היו צריכין לטרוח כלל‬ ‫מאוד‪.‬‬
‫וכשנוטל אדם פרי או דבר מאכל ומברך עליו‬ ‫וכו'‪ .‬וע"כ ארז"ל (פסחים מט ע"ב)‪ :‬עם הארץ‬ ‫ע"ז כי היראה היתה תמיד על פניהם‪ ,‬ולמדו‬
‫בכונה ואומר ברוך אתה ה'‪ ,‬כשמזכיר את השם‬ ‫אסור לאכול בשר‪ ,‬כי מה מועיל שנעשה מבשר‬ ‫בקדושה עליונה באהוי"ר‪ ,‬והיו מתעסקים‬ ‫וצריך לזכות הנשמה תחלה כדי שיהיה‬
‫מתעורר אותו החיות שעל ידו נברא הפרי‬ ‫הבהמה גופו ובשרו‪ ,‬והרי הוא ג"כ מעשה‬ ‫בשיעור קומת הבוי"ת אף בנגלה שלהם‪ ,‬כי‬ ‫תמיד דבוק בעולם העליון בו ית'‪ .‬וכשלומד‬
‫ההוא כי נברא הכל ע"י השם‪ ,‬ומוצא מין את‬ ‫בהמה אחרת‪ ,‬ואדרבה מחליף מבהמה טהורה‬ ‫אורייתא וקוב"ה כולא חד‪ ,‬והיו נעשים מרכבה‬ ‫ינוח מעט בכל שעה כדי לדבק עצמו בו ית'‪.‬‬
‫מינו וניעור‪ ,‬וזה החיות הוא מזון הנשמה‪ .‬וכל‬ ‫לטמאה‪ ,‬שכל הטמאים ג"כ נכללים באדם‬ ‫לשכינה‪ ,‬היו יכולים ללמוד הרבה‪ .‬אבל אנו‬ ‫ובשעת הלימוד אע"פ שא"א לדבק עצמו בו‬
‫זה במאכלים המותרים וכשרים שצוה הקב"ה‬ ‫אחרי היותו בעל בחירה‪ .‬ועתה באכילתו הנה‬ ‫ששכלנו חלש ובמדותינו המגונות‪ ,‬אם נלמוד‬ ‫ית'‪ ,‬כי לאו כל מוחא סביל דא ללמוד תמיד‬
‫בהתמדה רצופה בלי הפסק‪ ,‬נשכח יראת ד'‬ ‫בדו"ר‪ ,‬כמ"ש בזהר‪ ,‬רק אנשים יחידי סגולה‬
‫להעלותן מגשמיות לרוחניות‪.‬‬ ‫הוא מחליף פרה בחמור וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ותיקון מדותינו ויחוד מעשינו לשמו ית'‪ ,‬וזה‬ ‫כמו הרשב"י וחבריו‪ ,‬מ"מ צריך ללמוד תמיד‬
‫וז"ש ויענך וירעיבך‪ ,‬כי המן היה רוחני מאד‪,‬‬ ‫העיקר‪ ,‬כמ"ש (תהלים קי"א י') ראשית חכמה‬ ‫שהתורה מצחצחת הנשמה‪ ,‬והיא עץ חיים‬
‫וההדיוטות לא היה להם קורת רוח ממנו‪ ,‬דעל‬ ‫דרך אכילה‬ ‫יראת ד'‪ .‬והחסיד בעל חו"ה האריך להוכיחו‬ ‫למחזיקים בה‪ .‬ואם לא ילמוד לא יהא בו שכל‬
‫כן אמרו ונפשנו קצה כו'‪ .‬וז"ש ויאכילך את‬ ‫ולביישו לא' ששאל שאלה נכריית בעניני‬ ‫לדבק בו ית'‪ ,‬כמ"ש (אבות פ"ב מ"ה) אין בור‬
‫המן‪ ,‬שהוא רוחני מאד‪ ,‬לחם אבירים שמלאכי‬ ‫בכתר שם טוב (אות קצ"ד)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫הגיטין‪ ,‬עי"ש‪ .‬והאריז"ל כ' ג"כ‪ :‬והחריף ובקי‬ ‫ירא חטא ולא ע"ה חסיד‪ .‬ומה גם אף שהוא‬
‫השרת אוכלין‪ ,‬אלא שנתגשם קצת כדי שיהיה‬ ‫ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו' למען‬ ‫ילמוד שעה או שתים כו'‪ ,‬יעו"ש‪ .‬ע"כ צריך‬ ‫למדן כבר‪ ,‬מ"מ לא תהיה שעת הלימוד גרועה‬
‫בו תפיסת יד לבני אדם‪ ,‬למען הודיעך אפילו‬ ‫הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי‬ ‫לנוח קצת מהלימוד ולחשוב בגדלות הבוי"ת‬ ‫מנפילת המוחין ומעת שינה‪ ,‬שגם אז אינו יכול‬
‫בזמן שתבוא לארץ ישראל ותאכל לחם גשמי‪,‬‬ ‫על כל מוצא פי ה' יחיה האדם‪ .‬וק' דהההי"ן של‬ ‫כדי לאהוב אותו ולירא מלפניו‪ ,‬ויבוש ממנו‬ ‫לדבק בבוי"ת‪ .‬ומה גם אם ישב בטל יביאנו‬
‫שתקדים כבוד נשמתך לכבוד גופך ולהעלות‬ ‫ב' פעמים האדם מיותרים‪ ,‬דהוה ליה למימר כי‬ ‫ויכסוף למצותיו‪ ,‬ולא יחשוב מחשבות רבות‬ ‫היצר לידי מ"ז ותאות רעות ודברים בטלים‬
‫הכל מגשמיות לרוחניות‪ ,‬כי לא על הלחם לבדו‪,‬‬ ‫לא על הלחם לבדו יחיה אדם כי על כל מוצא‬ ‫בכוחותיו וחילותיו‪ ,‬כי המחשבה מתנועעת‬
‫פי' בזמן שהוא לבדו גשמיות בלי התעוררות‬ ‫רק מחשבה אחת‪ ,‬כמ"ש לעיל‪.‬‬ ‫תמיד ואינה נחה כלל‪ .‬ובודאי אם היה יכול‬
‫הרוחניות‪ ,‬בו יחיה האדם‪ ,‬פי' הנשמה שנקרא‬ ‫פי ה' יחיה אדם‪.‬‬ ‫ובהתחלתו לעבוד ד'‪ ,‬אל ירבה בדקדוקים‬ ‫להתבונן בפלא חכמת התורה‪ ,‬כח הבורא בכל‬
‫האדם בה"א הידיעה‪ ,‬כי הגוף נקרא בשר אדם‬ ‫י"ל שבס' לקוטי תורה מהאריז"ל‪ ,‬דהחוקרים‬ ‫יתירים בכל דבר שעושה‪ ,‬שזוהי כוונת היצה"ר‬ ‫הנבראים‪ ,‬היה מכיר שחסד הבוי"ת ושפעו‬
‫והנשמה נקרא האדם‪ ,‬כי על כל מוצא פי ה'‪,‬‬ ‫הקשו מאין הוא חיות הנשמה‪ ,‬דאין הדעת‬ ‫לעשות לאדם יראה שמא אינו יוצא בזה הדבר‪,‬‬ ‫תמיד לא ישבותו‪ ,‬והיה מדבק בו ית' באהבה‬
‫פי' כשאתה מוציא השם בכוונה ע"י הברכה‬ ‫נותן שיהיה חיות הנשמה מלחם ומאכל גשמי‪.‬‬ ‫כדי להביא אותו בעצבות‪ ,‬והעצבות מדה מגונה‬ ‫גמורה‪ ,‬וכוסף לרצונו ולעבודתו‪ ,‬ולמסור נר"נ‬
‫שברכת עליו‪ ,‬שעי"ז מתעורר בו הרוחניות‪ ,‬מזה‬ ‫ואין לומר דהנשמה יכולה לחיות בלי מזון כמו‬ ‫ומניעה גדולה לעבודת הבוי"ת כנודע‪ .‬ואפילו‬ ‫לקדושת שמו‪ ,‬ולייחד מעשיו רק לשמו ית'‬
‫יחיה האדם‪ ,‬שהיא הנשמה‪ ,‬ניזונית מרוחניות‬ ‫מלאך‪ ,‬דא"כ מה טעם אם עובר אדם ושוהה‬ ‫אם נכשל בעבירה ח"ו‪ ,‬לא ירבה בעצבות‪,‬‬ ‫בלי שום שיתוף כלל‪ ,‬כמו שעשו החסידים‬
‫המאכלים‪ ,‬כי הקב"ה עשה כן בכוונה מכוונת‪,‬‬ ‫כמה ימים בלי מזון ימות ברעב‪ ,‬והמיתה הוא‬ ‫ויסתור הבנין שלו‪ ,‬ויקל ויפקיר עצמו‪ ,‬הואיל‬ ‫הראשונים שלא היתה מחשבתם דבוקה רק בו‬
‫ע"י שהיה בונה עולמות ומחריבן נפלו ניצוצין‬ ‫פירוד הנשמה מן הגוף‪ ,‬וקשה מה טעם תצא‬ ‫ויצא חוץ לגדרו‪ ,‬ויבוטל מעבודה‪ .‬רק יתעצב‬ ‫ית'‪ ,‬היה טוב כמו הלימוד ואפשר יותר‪ ,‬כמ"ש‬
‫קדישין לד' חלקים שהם דומם צומח חי מדבר‪,‬‬ ‫הנשמה מחמת מניעת אכילה כיון שאינה‬ ‫על העבירה ויבוש מהבוי"ת‪ ,‬ויבכה ויתחנן לו‬ ‫החסיד בעל חו"ה והגאון בעל של"ה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫להעביר את רעתו‪ .‬ויחזור לשמוח בהבוי"ת‬ ‫הדביקות הוא יותר טוב שבעתים מהלימוד‪.‬‬
‫שראוי לאדם להעלותם‪.‬‬ ‫נהנית ממנו‪ .‬ונבוכו הרבה בזאת החקירה‪.‬‬ ‫כיון שהוא מתחרט בחרטה גדולה וגמורה‪,‬‬
‫והמשל למלך שנאבדה לו אבן טוב מתוך‬ ‫ותירץ האריז"ל‪ ,‬שלא ידעו והיו סכלים‬ ‫ודעתו שלא ישוב עוד לכסלה בשום פעם‪ .‬ואף‬ ‫ע"כ‪.‬‬
‫טבעתו‪ ,‬והנה עמדו לפני המלך בעת ההיא‬ ‫בשורש הבריאה‪ ,‬דארז"ל בעשרה מאמרות‬ ‫כשיודע בודאי שאינו יוצא בזה מחמת מניעות‬ ‫אבל בדורותינו‪ ,‬הלואי שנוכל לדבק עצמנו‬
‫הרבה מעבדיו ושריו הפרתמים והפחות‬ ‫נברא העולם‪ ,‬פי' ע"י המאמרות עצמן נתהוה‬ ‫הרבה‪ ,‬לא יהיה בעצבות‪ ,‬ויחשוב שהבוי"ת‬ ‫בבוי"ת בג' תפלות בכל יום ובברכת הנהנין‪.‬‬
‫והסגנים מאנשי מלחמתו עד אין מספר‪ ,‬עכ"ז‬ ‫הכל‪ ,‬דמאמרו של הקב"ה הוא מרום וקדוש‪,‬‬ ‫בוחן לבות וכליות‪ ,‬שיודע שרצונו לעשות מן‬ ‫ואם נתבטל מהלימוד‪ ,‬נשאר קרח מכאן וקרח‬
‫לא רצה המלך לצוות להם שיחפשו אחר האבן‬ ‫ותיכף כשאמר הקב"ה יהי רקיע נתהוה הרקיע‪,‬‬ ‫המבחר רק שאינו יכול‪ ,‬ויחזק עצמו לשמוח‬ ‫מכאן‪ .‬אבל מ"מ לא ילמוד בהתמדה רצופה‬
‫טוב‪ ,‬רק צוה לבנו יחידו וחביבו שיחפש וימצא‬ ‫כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו‪ ,‬ונכנס המאמר‬ ‫בהבורא‪ .‬וכמ"ש (תהלים קי"ט קכ"ו) עת לעשות‬ ‫בלי שום הפסק כלל‪ ,‬כי בשלמא בדורות‬
‫האבידה ויחזירנה לאביו המלך‪ ,‬הגם שהיה‬ ‫ההוא בחיות פנימי להחיות הרקיע כל ימות‬ ‫הראשונים שהיה שכלם חזק מאוד‪ ,‬ותיקון‬
‫עולם שיעמוד‪ ,‬כמ"ש לעולם ה' דברך נצב‬
‫בשמים‪ ,‬וכן כשאמר תוצא הארץ נפש חיה או‬