Page 66 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט הנק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫וכק אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ויחשוב שגם הבורא יתברך מסתכל עליו כמו אדם אחר המסתכל עליו‪ .‬כל זה יהיה תמיד‬
‫במחשבתו‪ ,‬י) ובמחשבה זכה וברורה וצלולה‪.‬‬

‫אדם אחר‪ ,‬לא זה הראשון וכו'‪.‬‬ ‫ולראות מראש העולם ועד סופו‪ ,‬כאשר מאז‬ ‫ליקוטים וביאורים‬
‫וביאר הוא ביותר‪ ,‬דנודע דגזר דין הוא טפה‬ ‫קודם שגנז האור‪ .‬אמנם אין אתנו יודע עד מה‪,‬‬
‫ברחם המלכות‪ ,‬והוא אותיות‪ ,‬כמשארז"ל‪:‬‬ ‫ולזה אנו מתפללים ושואלים מאתו לפקוח‬ ‫להם יותר לדמות שבח גדולתו‪ ,‬על כן מוראו‬ ‫הגוף וכו'‪ ,‬חשוב להעתיק דברי מסילת ישרים‬
‫יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם‬ ‫עינים עוורות‪ ,‬והאר עינינו בתורתך‪ ,‬שהקדוש‬ ‫עליהם יותר ממה שהוא על בני האדם‪ .‬ואמנם‬ ‫(פי"ט)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫שמים וארץ וכו'‪ ,‬ובודאי אין המלך בעצמו‬ ‫ברוך הוא יפקח עינינו לראות את האור הגנוז‬ ‫דוד המלך עליו השלום היה משבח ואומר (שם‬
‫עושה דין באחרים‪ ,‬כ"א שמצוה לשליח ע"י‬ ‫בתורה‪ ,‬מאור שבעת ימים הקדמונים כנ"ל‪.‬‬ ‫ה')‪ :‬אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך‪ ,‬וכתיב‬ ‫הנה עיקר היראה היא יראת הרוממות‪,‬‬
‫תיבות צירף המשמיע מה גזירה גוזר עליו‪,‬‬ ‫(מלאכי א')‪ :‬מפני שמי נחת הוא‪ ,‬ואומר (עזרא‬ ‫שצריך האדם לחשוב בעודו מתפלל או עושה‬
‫ויכול השליח לעשות בר"ת של הגזירות‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ט')‪ :‬אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני‬ ‫מצוה‪ ,‬כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל‬
‫שגזר דמשמע ענין אחר‪ .‬והנה הצדיק שלוחא‬ ‫אליך‪ .‬ואולם היראה הזאת צריך שתתגבר בלב‬ ‫או עושה המעשה ההוא‪ ,‬והוא מה שהזהיר‬
‫דמטרוניתא היודע למתק דינין בשרשן‪ ,‬לקשר‬ ‫ובצפנת פענח (פ' פנחס)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בתחלה‪ ,‬ואחר כך תראה פעולותיה גם באיברי‬ ‫התנא‪ :‬וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה‬
‫הטפה שבמלכות אל הבינה‪ ,‬ונשתנה אל ענין‬ ‫נודע מ"ש בס"י‪ ,‬כי במצות התפלה נכללו‬ ‫הגוף‪ ,‬הלא המה‪ :‬כובד הראש וההשתחואה‬ ‫מתפלל‪ .‬והנה ג' דברים צריך שיסתכל האדם‬
‫כל התרי"ג מצות‪ .‬ונראה שזה רמזו רז"ל במה‬ ‫שפלות העינים וכפיפת הידים‪ ,‬כעבד קטן לפני‬ ‫ויתבונן היטב‪ ,‬כדי שיגיע אל זאת היראה‪:‬‬
‫אחר‪ ,‬והבן ודפח"ח‪.‬‬ ‫שאמרו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק‬ ‫מלך רב‪ ,‬וכן אמרו בגמרא (שבת י')‪ :‬רבא פכר‬ ‫האחד‪ ,‬שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך‬
‫ושפיר אמר וצדיק באמונתו יחיה‪ ,‬ר"ל כי‬ ‫באמונתו יחי'‪ .‬דכתב ביפה מראה וכו'‪ ,‬שסיבת‬ ‫שמו‪ ,‬ונושא ונותן עמו‪ ,‬אף על פי שאין עינו‬
‫הצדיק ע"י התפלה באמונה ודביקות‪ ,‬מחברו‬ ‫קבלת התפלה הוא מפני האמונה בהשי"ת‬ ‫ידיה ומצלי‪ ,‬אמר כעבדא קמי מאריה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫של אדם רואהו‪ .‬ותראה כי זה הוא היותר‬
‫ומקשרו בשורשו‪ ,‬שם החיים כנודע‪ .‬דבינה‬ ‫שהוא כל יכול ומשגיח‪ ,‬וז"ש וצדיק‪ ,‬ע"י‬ ‫קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי‪ ,‬יען אין‬
‫נקרא אלקים חיים‪ ,‬ועי"ז וצדיק באמונתו‬ ‫ובאדיר במרום (מאמר יחוד היראה)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫החוש עוזר לזה כלל‪ ,‬אמנם מי שהוא בעל שכל‬
‫יחיה‪ .‬וז"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה‪ ,‬כי‬ ‫התפלה באמונתו‪ ,‬יחי' ונענה‪.‬‬ ‫אז תתחיל לשים לבך לחשוב רוממותו של‬ ‫נכון‪ ,‬במעט התבוננות ושימת לב‪ ,‬יוכל לקבוע‬
‫גם המלכות שנק' צדק‪ ,‬שהוא דין‪ ,‬נעשה צדקה‪,‬‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬דצדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא‬ ‫א"ס ב"ה‪ ,‬שהוא מרומם מן הכל ושלם בכל‬ ‫בלבו אמיתת הדבר‪ ,‬איך הוא בא ונושא ונותן‬
‫רחמים וכו'‪ ,‬ע"י האמונה ודביקות שתיקן‬ ‫שנק' תפלה‪ ,‬ונק' אמונה כנודע‪ .‬והנה אך שיש‬ ‫ממש עמו יתברך‪ ,‬ולפניו הוא מתחנן ומאתו‬
‫לה תארים הרבה‪ ,‬פרט בכאן תואר אמונה‬ ‫שלימות‪ ,‬שאינו צריך כלל לבריותיו‪.‬‬ ‫הוא מבקש‪ ,‬והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב‬
‫וקישר מלכות בבינה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫יותר מאינך‪ ,‬כי אמונה ודביקות אחד הוא‪ ,‬כ"ש‬ ‫ותתבונן שהוא עומד ומשגיח משם עליך‪ ,‬כי‬ ‫לדבריו‪ ,‬כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו‬
‫והעולה מזה‪ ,‬שכלל הש"ס כל התרי"ג מצות‬ ‫ויאמינו בד' ובמשה‪ ,‬ששרתה עליהם רוה"ק ע"י‬ ‫הוא תמיד בכל מקום‪ .‬ותחשוב כאלו כביכול‬ ‫מקשיב שומע אליו‪ .‬ואחר שיקבע זה בדעתו‪,‬‬
‫במצוה אחת‪ ,‬שהוא התפלה‪ ,‬שנעשה חיבור‬ ‫הדביקות בו ית' וכו'‪ .‬וכן היא סדר תפלה‪ ,‬כ"ש‬ ‫היית יכול לראות הדרת כבודו עומד עליך‬ ‫צריך שיתבונן על רוממותו יתברך‪ ,‬אשר הוא‬
‫צדיק באמונתו יחיה‪ ,‬שהוא סוד ונתתי שלום‬ ‫בש"ע שצריך התפשטות הגשמיות והתגברות‬ ‫אע"פ שאי אפשר לשום נברא לראות אותו‪,‬‬ ‫מרומם ונשגב על כל ברכה ותהלה‪ ,‬על כל מיני‬
‫בארץ‪ ,‬שכתב הרמב"ן‪ .‬וז"ש אצל פנחס‪ ,‬ויקח‬
‫רמח בידו וכו'‪ ,‬וכתיב ויעמוד פנחס ויפלל‪ ,‬ר"ל‬ ‫כח השכלי קרוב למעלת הנבואה וכו'‪.‬‬ ‫רק כך תחשוב להמשיך עליך יראה ובשת‪.‬‬ ‫שלימות שתוכל מחשבתנו לדמות ולהבין‪.‬‬
‫שלקח כל הרמ"ח מצות עשה בידו‪ ,‬דהיינו ביוד‬ ‫ומלבד זה נ"ל‪ ,‬מ"ש בתפלה וצדיק באמונתו‬ ‫אז תכוון‪ ,‬כי כמו שאתה מכוון ברוממותו‪,‬‬ ‫ועוד צריך שיתבונן על שפלות האדם‬
‫שהיא המחשבה‪ .‬שע"י התפלה‪ ,‬שהיא שקולה‬ ‫יחיה‪ ,‬דשמעתי ממורי שהקשה הרמב"ן‬ ‫כך הוא מקרב אותך להאיר לך‪ .‬עכ"ל‪ .‬והן הן‬ ‫ופחיתותו‪ ,‬לפי חומריותו וגסותו‪ ,‬כל שכן לפי‬
‫כנגד כל המצות‪ ,‬באמונה ודביקות בו ית'‪,‬‬ ‫והכותב בפרק ה' דברכות זכרו בשם ר' חסדאי‬ ‫החטאים שחטא מעודו‪ ,‬כי על כל אלה אי‬
‫ע"י מחשבה טובה‪ ,‬נתדבקו כל רמ"ח איבריו‬ ‫בענין תפלה שנשתנה הגזר דין מרעה לטובה‬ ‫האמורים כאן‪.‬‬ ‫אפשר שלא יחרד לבו ולא ירעש בעודו מדבר‬
‫ושס"ה גידיו בקדושתו ית'‪ ,‬כאשר עשה רמ"ח‬ ‫ע"י תפלה‪ ,‬וכי יש שינוי רצון לפניו ית'‪ .‬בשלמא‬ ‫דבריו לפניו יתברך‪ ,‬ומזכיר בשמו ומשתדל‬
‫מ"ע ושס"ה לא תעשה‪ ,‬לתכלית שיתקדשו כל‬ ‫אם האדם מתפלל עבור עצמו‪ ,‬אז י"ל מאחר‬ ‫י) ובמחשבה זכה וברורה וצלולה וכו'‪.‬‬ ‫להרצות לו‪ ,‬הוא מה שאמר הכתוב (תהלים‬
‫איבריו וגידיו בקדושתו ית'‪ ,‬לקיים ובו תדבק‪,‬‬ ‫שהאדם משתנה מרעה לטובה‪ ,‬גם גזר הדין‬ ‫שלשת הלשונות הן כמעט אותו ענין רק‬ ‫ב')‪ :‬עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה‪ ,‬וכתיב‬
‫שהוא תכלית הכל וכו' (עיין פנים פרשה)‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫משתנה מרעה לטובה‪ ,‬משא"כ אם אחרים‬ ‫בלשונות נרדפים‪ ,‬ובכל זאת יש הבחנה דקה‬ ‫(שם פ"ט)‪ :‬אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא‬
‫מתפללין עבורו‪ ,‬קשה כנ"ל‪ .‬ותירץ בשם (רבו)‪,‬‬ ‫ביניהם‪ :‬זכה‪ ,‬היינו טהורה‪ ,‬שהוא טהור‬ ‫על כל סביביו‪ ,‬כי המלאכים להיותם יותר‬
‫ובתוי"י (ויצא עמ' פ"ט אות י"א)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫מאחר שהתפלה הוא למתק דין המלכות‪,‬‬ ‫ומחשבתו טהורה‪ .‬ברורה‪ ,‬ענינו בהירות‪,‬‬ ‫קרובים אליו יתברך מבני הגוף החומרי‪ ,‬קל‬
‫שקבלתי ממורי‪ ,‬שעיקר עסק תורה ותפלה‬ ‫הנק' דין‪ ,‬ששרשו בבינה‪ ,‬וכאשר מתפלל עבור‬ ‫שהענין ברור ורצונו ברור‪ ,‬ומטרתו ברורה‪.‬‬
‫חבירו‪ ,‬בזה אז נקשר למעלה בשורש‪ ,‬והוא‬ ‫צלולה‪ ,‬ענינו יציבה‪ ,‬ולא כמו שתוך כדי החלטה‬