Page 63 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט קז‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫קי אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫מאתו ית'‪ ,‬וגם שיבקש מהשי"ת שיזדמן לו‬ ‫לד' גו'‪ ,‬שפעמים יש מצוה שיש בה קצת נדנוד‬ ‫ומן החיצונים‪ .‬נמצא כשאדם הולך בדרך הנ"ל‪,‬‬ ‫ומכאן הוא שידע אברהם אבינו כל התורה‬
‫תמיד מה שהשי"ת יודע שהוא לטובתו‪ ,‬ולא‬ ‫עבירה‪ ,‬אל ישגיח ביצה"ר כשירצה לבטלו‬ ‫הוא מורה על אהבה עזה ועצומה שיש לו בו‬ ‫כולה (קידושין פב‪ ,‬א)‪ ,‬בעבור שאכל בכוונות‪,‬‬
‫מה שנראה לאדם טובה עפ"י שכלו‪ ,‬כי אפשר‬ ‫מאותה מצוה‪ ,‬ויאמר להיצה"ר‪ :‬הלא אין‬ ‫יתברך‪ ,‬ואין לו דרך גדול מזה‪ ,‬כי כל מקום‬ ‫והעלה ניצוצות הקדושה‪ ,‬ונתלבשו בנשמתו‪,‬‬
‫מה שבעיניו הוא טוב הוא רע לו‪ .‬רק ישליך‬ ‫כוונתי באותה מצוה להכעיס להבוי"ת‪ ,‬גם לא‬ ‫שהולך ובכל דבר שעושה‪ ,‬אפילו בדברים‬
‫הכל‪ ,‬כל עניניו וצרכיו‪ ,‬עליו ית'‪ ,‬כ"ש השלך על‬ ‫לכבודי‪ ,‬ואם הייתי יודע שהבורא אינו רוצה‬ ‫חיצונים בעולם הזה‪ ,‬הוא עובד את בוראו‬ ‫והן הן מצוות התורה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫שאעשה דבר זה לא הייתי עושה מצוה זו‪ ,‬רק‬
‫ד' יהבך‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אני רוצה לעשות נח"ר להבוי"ת במצוה זו‪ .‬ובזה‬ ‫יתברך וכו'‪.‬‬ ‫שם (קדושה ס"ג‪ ,‬ס"ד)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫יסלק היצה"ר בעז"ה‪ .‬אבל מ"מ צריך להבחין‬ ‫וזהו מי יתנך כאח לי יונק‪ ,‬כלומר מי יתן‬ ‫אמר‪ ,‬כל מי שאוכל הרבה הוא סימן שהוא‬
‫ועיין בפרי הארץ (אגרת הקודש ומכתבים‪,‬‬ ‫בשכלו אם יעשה המצוה הזאת אם לאו‪ .‬וכל‬ ‫אהבתך עלי כאהבת אח ואחות‪ ,‬דהיינו‬ ‫שוטה‪ ,‬וכל מה שאוכל יותר הוא יותר רחוק‬
‫ובד"ח יראה אות שכ"ד)‪ ,‬וז"ל‪ :‬השכל של אהבה‬ ‫מה שכתבתי הם כללים גדולים ונחמדים מפז‬ ‫אפילו כשאמצאך בחוץ אשקך‪ ,‬כלומר אפילו‬
‫ויראה השופע עלינו‪ ,‬הוא הדביקות אשר‬ ‫כשאמצא את הנצוצות קדושתך בדברים‬ ‫מהקב"ה‪.‬‬
‫בינינו לבינו ית'‪ ,‬והרשות נתונה אם ירצה‬ ‫וכל דבר ודבר הוא כלל גדול‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חיצונים וגשמיים‪ ,‬גם שם אשקך‪ ,‬כלומר אעלה‬ ‫אמר‪ ,‬אותן אנשים שאוכלין הרבה סימן‬
‫להרגיל א"ע תמיד לחזק הדביקות ההוא‪ ,‬יהיה‬ ‫אותם אל שורשם‪ ,‬שהוא סוד נשיקה‪ ,‬ולא‬
‫מוסיף והולך בעזרתו יתברך‪ .‬ואם ח"ו להיפוך‪,‬‬ ‫ועיין באור תורה להרה"מ (רמזי תהלים)‪,‬‬ ‫שאין להם נשמה (עיין זח"ב סא‪ ,‬ב)‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫שיחליש הדביקות הנ"ל‪ ,‬פותחין לו‪ ,‬עד שח"ו‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫אתכוין לשום תאוה גשמית וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫יפסיק לגמרי‪ .‬והנה לא יתחזק זו הדביקות‬ ‫קדושת לוי (וישלח‪ ,‬בד"ח אכילה אות ו')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫ויהיה הולך וחזק מאד‪ ,‬רק בהרגיל עצמו בו בכל‬ ‫שויתי ד' לנגדי תמיד‪ ,‬שויתי לשון השתוות‪,‬‬ ‫אמרי פנחס (קדושה אות ד')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא‬
‫מה דאפשר באהבתו יתברך‪ ,‬והכוונה‪ :‬לו לבדו‪.‬‬ ‫בכל דבר המאורע הכל שוה אצלו‪ ,‬בין בענין‬ ‫ממוהר"ר רפאל ז"ל‪ :‬משגל מוז נמאס זיין‬ ‫ברא אלא לכבודו‪ ,‬אפילו בדברים הגשמיים‪,‬‬
‫וחולשתו תהיה בפנות אל מדעתו‪ ,‬בפניותיו‬ ‫שמשבחין אותו בני אדם או מבזין אותו‪.‬‬ ‫(מוכרח להימאס)‪ .‬וכן היה אומר על תאוות‬ ‫דהיינו כשיושב לאכול ולשתות‪ ,‬יהיה כוונתו‬
‫המדומים וכו'‪ .‬ואפילו החסיד שבחסידים‪,‬‬ ‫וכן בכל שארי דברים‪ ,‬וכן בכל האכילות‪ ,‬בין‬ ‫אכילה‪ ,‬שימאס בעינינו קודם האכילה התענוג‬ ‫לשם בריאות גופו לעבודת בוראו ית'‪ .‬ובענין‬
‫כשמפנה מחשבתו ואין דביקותו כראוי‪,‬‬ ‫שאוכל מעדנים ובין שאוכל שאר דברים‪ ,‬הכל‬ ‫הזיווג יכוין לקיים מצות עונה‪ .‬הוא הדין בכל‬
‫היחוס ההוא שבינו ובין הבורא יתברך אינו‬ ‫שוה בעיניו‪ ,‬שהוסר היצה"ר ממנו מכל וכל‪.‬‬ ‫של האכילה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ענינים הגשמיים שהוא עושה מעניני העולם‬
‫מאיר בכח הראשון‪ .‬ומפני כך היו מקפידים‬ ‫וכל דבר המאורע אומר הלא זה מאתו ית'‪ ,‬ואם‬ ‫הזה‪ ,‬העיקר שיהיה לכבוד שמים‪ ,‬ובזה מעלה‬
‫החסידים הראשונים על השעות שהיו בטלים‬ ‫בעיניו הגון וכו'‪ ,‬וכל כוונתו לשם שמים‪ ,‬אבל‬ ‫בליקוטי אמרים (דף ז' ע"ב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫את הנצוצות הקדושים אל שורשם‪ .‬כי בכל‬
‫מלחשוב בו יתברך‪ ,‬והזהיר בתורתו‪ :‬אל תפנו‬ ‫מצד עצמו אין חילוק‪ ,‬וזה מדריגה גדולה מאד‪.‬‬ ‫הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים‬ ‫דבר תמצא אהבה ויראה והתפארות גשמיים‪,‬‬
‫אל האלילים‪ ,‬ופירשו רז"ל‪ :‬אל תפנו א‪-‬ל‬ ‫וכן האדם צריך לעבוד להשי"ת בכל כוחו‪,‬‬ ‫בשלמות‪ ,‬יפנה מחשבתו מהרהורים‪ .‬ואפילו‬ ‫אך כשאתה מתאוה לאכול ולשתות או שאר‬
‫מדעתכם‪ .‬ודוד אמר‪ :‬שויתי ה' לנגדי תמיד‬ ‫שהכל הוא צורך גבוה‪ ,‬שהשי"ת רוצה שיעבדו‬ ‫כשהוא אוכל ושותה‪ ,‬ישים מחשבתו כדי‬ ‫תאות עולם הזה‪ ,‬ואתה מכוין לאהבתו יתברך‪,‬‬
‫וכו'‪ .‬וכן מצינו כי השגחת השי"ת הוא ע"ד‬ ‫אותו בכל האופנים‪ .‬והכוונה כי לפעמים אדם‬ ‫שיהיה חזק לעבודתו ית'‪ ,‬וצריך להקדים הענוג‬ ‫אתה מעלה התאוה הגשמי אל התאוה הרוחני‪,‬‬
‫דביקות השכל שיש בינינו ובינו יתברך‪ ,‬וכפי‬ ‫הולך ומדבר עם בני אדם‪ ,‬ואז אינו יכול ללמוד‪,‬‬ ‫הרוחני על תאות הגשמי'‪ ,‬ומזה יהיה לו כח‬ ‫ובזה אתה מברר הניצוץ הקדוש שיש בזה‬
‫שיעור דביקותו בו יתברך כן שיעור ההשגחה‬ ‫וצריך להיות דבוק בהשי"ת ולייחד יחודים‪ ,‬וכן‬ ‫מרוחניות המאכל‪ .‬וזה‪ :‬מה יפית ומה נעמת‬ ‫האוכל או בשאר הענינים‪ .‬וזהו סוד נטילת‬
‫כשאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד‬ ‫אהבה בתענוגים‪ ,‬שיהיה לך אהבה בתענוגים‪.‬‬ ‫ידים‪ ,‬כי נטילה לשון העלאה‪ ,‬כמו‪ :‬וינטלם‬
‫עליו בשלימות תמיד וכו'‪ .‬עיין פנים‪.‬‬ ‫כדרכו‪ ,‬וצריך לעבדו ית' באופנים אחרים‪ ,‬אל‬ ‫וינשאם (ישעיה סג‪ ,‬ט)‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהוא נוטל‬
‫ולהיות שאין לך אדם שאין לו קטנות השכל‬ ‫יצטער עצמו בזה‪ ,‬כי השי"ת צריך שיעבדוהו‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ונושא את שלשה הידים‪ ,‬שהם‪ :‬יד הגדולה‪ ,‬יד‬
‫והפסקת הדביקות ממנו יתברך‪ ,‬לזאת הזהיר‬ ‫בכל האופנים‪ ,‬פעמים באופן זה ופעמים באופן‬ ‫הרמה‪ ,‬ויד החזקה‪ ,‬המרומזים אל גימ"ל מדות‬
‫אותנו ית'‪ :‬ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬כי מדת אהבה‬ ‫זה‪ ,‬לכך הזדמן לפניו לילך בדרך או לדבר עם‬ ‫פרי הארץ (פ' בהר)‪ ,‬וז"ל‪ :‬האדם הוא עולם‬ ‫האמורים למעלה כידוע‪ ,‬הוא מעלה ומנשא‬
‫גורם הדביקות כידוע‪ .‬גם כי אין לך אדם שאין‬ ‫קטן (עיין ת"ז תיקון ע' קל ע"ב)‪ ,‬וכלול מכל‬ ‫אותם אל שורשם על ידי כוונתם‪ .‬וזהו סוד‪:‬‬
‫לו שעה שיהיה לו שפע הדביקות האמיתי‬ ‫בני אדם בכדי לעבוד אותו ית' באופן שני‪.‬‬ ‫העולמות ומכל הנבראים‪ ,‬ובו עולים ויורדים‬ ‫המוציא לחם מן הארץ‪ ,‬כי לחם מרומז על‬
‫באותו הפרק שזה בטל מדביקותו‪ ,‬וכשנחשבים‬ ‫כלל גדול‪ :‬גול על ד' מעשיך ויכונו‬ ‫כולם‪ .‬כשהוא עולה ומתדבק להבורא ית'‪ ,‬גם‬ ‫הקדושה‪ ,‬בסוד לחם ג' הויות‪ .‬וארץ‪ ,‬מרומז על‬
‫לאיש אחד הרי הוא מושגח ע"י דביקות חבירו‪,‬‬ ‫מחשבותיך‪ ,‬שכל דבר שיזדמן יחשוב שהוא‬ ‫הם עולים עמו‪ ,‬ולהיפוך ח"ו‪ .‬שזה בחי' מי יודע‬ ‫הארציות וגשמיות‪ ,‬והוא מוציא לחם‪ ,‬היינו‬
‫רוח האדם העולה הוא למעלה‪ ,‬ורוח הבהמה‬ ‫הניצוצות הקדושים‪ ,‬מן הארץ‪ ,‬מן הארציות‬
‫היורדת וכו'‪ .‬כי גם באדם יש נפש הבהמיות‪,‬‬