Page 61 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט קה‬ ‫אגרת ב'‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫כרצונו‪ ,‬כיון שהכל מהבוי"ת‪ ,‬והוא יודע שכן‬
‫טוב לו שלא יהיו נעשים כמו שהיה ברצונו‪.‬‬
‫ויחשוב שהכל‪ ,‬בין עולם הגלגלים בין עולם‬
‫המלאכים ועולם הכסא‪ ,‬הכל כאין נגדו ית'‪,‬‬
‫שכולם בתוך חלל צמצום אורו שצמצם עצמו‪,‬‬
‫והכל בדיבור אחד נעשה‪ .‬א"כ למה לו למשוך‬
‫אחר תאות שיש באותן העולמות שאינן רק‬
‫היה נותן לו הש"י שכל לא היה יכול לעבוד לו‬
‫דיבור אחד‪.‬‬
‫מוטב לדבק עצמו למעלה מהעולמות‬
‫בבוי"ת‪ ,‬שהוא עיקר‪ ,‬ולא לדבק עצמו בטפל‪.‬‬
‫וז"כ הזוהר‪ :‬זכאין אינון צדיקיא דידעין‬
‫לשוואה רעותהון לעילא לגבי מלכא עילאה‬
‫ולא לגבי עלמא דא‪ .‬ובכסיפה בטילה דיו [אולי‬
‫צ"ל דיליה‪ .‬המסדר] שסוף כל העולמות ליחרב‪.‬‬
‫ויחשוב תמיד לדבק עצמו בבוי"ת באהבה‬
‫גמורה‪ ,‬שהוא אוהב אותו מכל דבר שבעולם‪,‬‬
‫שכל דבר טוב שיש בעולם הכל מושרש בו‬
‫ית'‪ .‬ויחשוב שאני רוצה תמיד לעשות רצונו‬
‫לעשות לו נח"ר ולעבוד אותו תמיד‪ .‬ותמיד‬
‫תהיה מחשבתו דבוקה בו ית' בעולם העליון‪.‬‬
‫וזה נרמז בפ' (ויקרא כ"א י"ב) ומן המקדש לא‬
‫וע"ש (עמ' י"ד) ביתר הרחבה ופירוט העבודה‬
‫יצא‪.‬‬
‫וכשצריך לדבר מעניני עוה"ז‪ ,‬תהיה‬
‫מחשבתו שהוא הולך מעולם העליון ולמטה‪,‬‬
‫כמו האדם שהוא הולך מבית לחוץ ודעתו‬
‫לחזור תיכף‪ ,‬ובעת הליכה חושב מתי יחזור‬
‫לביתו‪ ,‬כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם‬
‫ביתו העיקרית‪ .‬וזש"א דהמע"ה לשלמה בנו‬
‫(מ"א ב' ב') אנכי הולך בדרך כל הארץ‪ ,‬פירוש‬
‫כמו אדם שהולך בדרך ודעתו וחשקו בכל‬
‫המהירות לחזור לביתו‪ .‬ועוד יחשוב שכל‬
‫האדם הוא קב"ה ושכינתיה‪ .‬וכמו שבשפעו‬
‫ית' כתיב (יחזקאל א' י"ד) והחיות רצוא ושוב‪,‬‬
‫כן יהיה בדרך הזה לעיין בעניני עוה"ז‪ ,‬וישוב‬
‫תיכף לביתו ולמקומו לבוי"ת‪ .‬ואף בעת שהוא‬
‫מדבר בעניני עוה"ז‪ ,‬יחזיר תיכף מחשבתו‬
‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫ביק אגרות‬
‫ליקוטים וביאורים‬
‫ולא יאמר בלבו שהוא גדול מחבירו‪ ,‬שהוא‬ ‫שם (אות ר"מ)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫המלך בטוח מכל אחד משריו ועבדיו שכאשר‬
‫עובד בדביקות יותר‪ ,‬שהוא ושאר נבראים‬ ‫יהיה מופשט מגשמיות ותאוותיהם‪ ,‬כי אם‬ ‫ימצאנו יחזירנו בשלימות‪ ,‬אעפ"כ לא היה‬
‫נבראו לצורך עבודתו‪ ,‬והש"י לא נתן שכל‬ ‫הוא דבוק בגשמיות ובתאוות‪ ,‬ומקבל תענוג‬ ‫ברצונו שהם יחפשו‪ ,‬כי רצה לזכות את בנו‬
‫לחבירו כמו שנתן לו שכל‪ .‬ובמה נחשב הוא‬ ‫מהם לרצונו‪ ,‬אזי בודאי אינו יודע כלל מאהבת‬ ‫חביבו וכדי שיקרא המציאה על שמו‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫מתולעת‪ ,‬שהרי תולעת עובד הש"י בכל שכלו‬ ‫הבורא ויראתו והתפארותו כו'‪ ,‬כי לא טעמו‬ ‫אלא גם רמז לבנו חביבו בכמה רמזים מקום‬
‫וכחו‪ ,‬והאדם ג"כ רמה ותולעה‪ ,‬כמ"ש (תהלים‬ ‫כלל‪ .‬והכתוב אומר טעמו וראו כי טוב ה'‪[ ,‬וח"ו‬ ‫מציאותו‪ ,‬כי מתחלה היתה האבידה מדעת‬
‫כ"ב ז') ואנכי תולעת ולא איש וגו'‪ .‬ואם לא‬ ‫יפול בשוחה עמוקה אם לא ישמור א"ע מאד‪,‬‬ ‫המלך את מקומה‪ ,‬ועשה הכל רק למען לזכות‬
‫וצריך להרחיק א"ע בכל הרחקות הנמצאים‬ ‫את בנו חביבו‪ ,‬וכדי שיגיע גם להמלך מזה גודל‬
‫רק כמו התולעת‪ .‬ואפילו מתולעת אינו חשוב‬ ‫שעשוע והתפארות מבנו‪ ,‬לאמר‪ :‬ראו‪ ,‬כי שום‬
‫במעלה‪ ,‬מכ"ש מב"א‪ .‬ועכשיו שהוא ותולעת‬ ‫בספרי מוסר]‪.‬‬ ‫בן אדם בעולם לא היה יכול לחפוש ולמצוא‬
‫ושאר כל הדברים הקטנים הברואים בעולם‬ ‫ואם [רק מי ש]הוא מופשט מגשמיות‪,‬‬ ‫זולת בנו חביבו‪ .‬והנמשל מובן‪ ,‬שתחילת‬
‫[שווים]‪ ,‬שכולם נבראים‪ ,‬ואין להם יכולת רק‬ ‫ואפילו הכי מתעורר בלבו לפעמים אהבה רעה‬ ‫בריאת העולמות היה כדי לברר הניצוצין‬
‫מה שנתן להם הש"י‪[ ,‬במה יתגאה]‪ .‬דבר זה‬ ‫או יראה רעה‪ ,‬כי עדיין לא נברר ונפשט כל‬ ‫קדישין על ידי אומה ישראלית‪ ,‬כמ"ש בשביל‬
‫צרכו‪ ,‬והפסולת רוצה לאחוז בו ולהדפנו‪[ ,‬אזי‬ ‫ישראל שנקרא ראשית‪ ,‬שע"י יבררו ממאכלים‬
‫יהיה תמיד במחשבתו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוא עצה שלו שיוציא יקר מזולל‪ ,‬וילמוד קו"ח‪,‬‬
‫ויש כאן תוספת הבנה בענין השתוות‪,‬‬ ‫ו]יתעורר על ידי זה באהבת הבורא ויראתו‬ ‫מותרים וכשרים‪.‬‬
‫שכולם שוים כלפי הבורא‪ ,‬הגדול והקטן‪,‬‬ ‫[יותר]‪ ,‬ועי"ז יברר ניצוצין קדישין מפסולת‬ ‫וז"ש ריב"ש ע"פ רעבים גם צמאים נפשם‬
‫המאנין תבירין‪[ .‬ועי"ז הוא העלאת ניצוצין‬ ‫בהם תתעטף‪ ,‬פי' בכאן סוד גדול [ונורא]‪ ,‬והוא‬
‫האדם והתולעת וכו'‪.‬‬ ‫משברי כלים‪ ,‬כי האהבות הרעות והיראות‬ ‫למה ברא הקב"ה דברי מאכל ומשקה שאדם‬
‫הרעות והתפארות הרעה שהם נמשכים‬ ‫תאב להם [לאכול ולשתות]‪ ,‬והטעם שהם‬
‫והרוחנו בזה הבנה יתירה בענין ההשתוות‪,‬‬ ‫לחומריות‪ ,‬בלתי להתקשר להשי"ת‪ ,‬הם‬ ‫<ניצוץ אדה"ר שהיו> [ממש ניצוצות אדה"ר‪,‬‬
‫וכן הוראת דרך כיצד להגיע למדרגה גדולה זו‪.‬‬ ‫שהם] מתלבשים בדצח"ם‪ ,‬ויש להם חשק‬
‫פסולת המאנין תבירין שלא נבררו]‪.‬‬ ‫להדבק בקדושה‪ ,‬והם מעוררים מיין נוקבין‬
‫כי באמת לולי השבירה לא היה שום רע ושום‬ ‫בסוד אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים‬
‫בענין זה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫חומריות בעולם‪ ,‬רק כל הברואים היו דביקים‬ ‫עולים כנגדה‪ .‬וכל אכילה [ושתיה] שאדם אוכל‬
‫איתא בסיפרא (פ' שמיני)‪ ,‬אותו היצה"ר‬ ‫בבורא ית"ש‪ ,‬כמו האופנים והשרפים וחיות‬ ‫ושותה‪ ,‬היא ממש חלק ניצוצות שלו שהוא‬
‫העבירו מלבבכם‪ .‬שכשם שהוא יחיד בעולם כך‬ ‫הקדש‪[ ,‬ואפילו בהמות‪ .‬וכמו שיהיה לעתיד‬ ‫צריך לתקן‪ .‬וז"ש רעבים גם צמאים‪ ,‬כשאדם‬
‫תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו‪ .‬זה הכלל גדול‪,‬‬ ‫בביאת משיח אי"ה במהרה‪ ,‬שיברר הטוב‪,‬‬ ‫רעב וצמא להם‪ ,‬למה זה‪< ,‬ואמר> [וז"ש] נפשם‬
‫שתהיה לאדם תמיד רק מחשבה אחת בעבודת‬ ‫והסיג יכלה והרע יכלה‪ ,‬ואז יפצחו הרים רנה‪,‬‬ ‫בהם תתעטף‪ ,‬בסוד גלות <בלבוש> [בלבושי‬
‫הבוי"ת‪ ,‬כמ"ש (קהלת ז' כ"ט) אשר עשה‬ ‫וירננו עצי היער‪ ,‬וגר זאב עם כבש ולא ירעו‬ ‫זרים]‪ ,‬ויחשבה לזונה כי כסתה פניה‪ .‬וכל‬
‫האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות‬ ‫ולא ישחיתו‪( ,‬שגם) [לפי] שיתגלה הקדושה‬ ‫הדברים שהם משמשין לאדם הם ממש בסוד‬
‫רבים‪ ,‬שמכח רבות מחשבות מתבלבל המוח‬ ‫של השי"ת מהקליפות‪ ,‬אפילו דומם וצומח‬
‫בעבודתו‪ .‬ויחשוב שכל דבר שיש בעולם הכל‬ ‫ובעלי חיים‪ ,‬לפי ערך נפשם יהיה להם ידיעות‬ ‫הבני' שלו שהלבישו‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫מלא הבוי"ת‪ ,‬וכל הדברים הנעשים מכח‬ ‫ודביקות בבורא ית"ש‪ ,‬כ"ש אנחנו‪ ,‬בני ישראל‬ ‫והש"י רמז להם לישראל בכמה רמזים‬
‫מחשבות ב"א ותחבולותיהם‪ ,‬הכל מהבוי"ת‪.‬‬ ‫עם קרובו]‪ .‬אבל השבירה גרמה התרחקות‬ ‫שימצאו האבידה ויחזרו לבעליהם‪ ,‬לאביהם‬
‫ואפילו דבר קל שבקלים שנעשה בעולם‪ ,‬הכל‬ ‫והתעבות [ושכחה] ופירוד מן השי"ת‪ ,‬והכל‬ ‫שבשמים‪ ,‬ולא צוה כן למלאכים ושרפים‬
‫מהשגחתו ית'‪ .‬ולא יהיה חילוק אצלו בדבר‬ ‫למען נסותינו להטיבנו באחריתנו‪ ,‬כשנזדכך‬ ‫ואופנים‪ .‬והאבידה ההוא מדעת היתה‪ ,‬כמרז"ל‬
‫שהיה רוצה בין שנעשה כרצונו בין שלא נעשה‬ ‫במעשינו ונברר טוב מרע על ידי מצות הבורא‬
‫שהיה בונה עולמות ומחריבן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬