Page 74 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט זמק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫דלק אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫‪ -‬שהוא בחינת ביטול במציאות בתכלית‪,‬‬ ‫ומהסתכלות והתבוננות זאת‪ ,‬מסתעף‬ ‫ובכתר שם טוב (אות קל"ט)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫כי (יחזקאל א' י"ד) החיות רצוא ושוב‪ ,‬ונקרא‬
‫והעדר הרגשת עצמותו‪ .‬והוא בחינת מ"ה‪,‬‬ ‫להיות מסתכל על שפלות עצמותו ופחיתות‬ ‫[שמעתי ממורי] ביאור פסוק אחור וקדם‬ ‫קטנות וגדלות‪ ,‬וכשהוא בקטנות עלול לעבירה‪,‬‬
‫כמו שנאמר‪ :‬ונחנו מה‪ ,‬שאינו מרגיש עצמותו‬ ‫ערכו‪ ,‬להיות ממאריה דחושבנא‪ ,‬איך שהוא‬ ‫צרתני ותשת עלי כפך‪< ,‬ופי'> כי החיות רצוא‬ ‫בסוד (מ"ש במס' סוטה דף ג' ע"א) אין אדם עובר‬
‫כלל‪ ,‬וכל מה שיוסיף כח חכמתו להעמיק דעתו‬ ‫רחוק מה'‪ .‬וכאשר ידע אינש בנפשו‪ ,‬אז הוא‬ ‫ושוב‪ ,‬וחיות האדם הוא בסוד קטנות וגדלות‪,‬‬ ‫אלא אם כן וכו'‪ .‬וכמ"ש בע"ח בסופו (בשער‬
‫בהסתכלות זאת‪ ,‬ככה יתוסף לו בחינות יראה‬ ‫נבזה ונמאס בעיניו בתכלית‪ ,‬ומזה תפול עליו‬ ‫וכאשר יתן דעתו לידע שהוא בקטנות‪ ,‬ע"י‬ ‫קיצור אבי"ע פרק ז' ח"ב דף קט"ז ט"ג)‪ ,‬אם כן‬
‫עילאה לבא לבחינת ביטול באמת‪ ,‬בחינת מ"ה‬ ‫אימה ויראה שלא לעבור על רצונו חס ושלום‪.‬‬ ‫דעת זה נמתקו הדינין בשרשן‪ ,‬כי ה' גבורות‬
‫הנ"ל‪ .‬כמו שנאמר (איוב כח‪ ,‬כח) הן יראת ה'‬ ‫החטא והעונש בא כאחד‪.‬‬
‫וזהו הנקרא יראה תתאה‪ ,‬שהוא יראת חטא‪.‬‬ ‫מנצפ"ך בדעת זעיר אנפין [וכו'‪ .‬ודפח"ח]‪.‬‬ ‫וזהו שאמר (תהלים ל"ו ה') און יחשוב על‬
‫הוא חכמה‪ ,‬כי שניהם עולים בקנה אחד‪.‬‬ ‫אמנם בחינת יראה עילאה‪ ,‬הוא למעלה‬ ‫משכבו‪ ,‬בקטנות‪ ,‬יתיצב על דרך לא טוב‪ ,‬כי‬
‫אמנם אי אפשר לבוא לבחינת יראה עילאה‬ ‫ממדריגה זו‪ .‬כי בחינת יראה עילאה הוא‬ ‫שם (אות שס"ז)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫מהפך מעשה הצדיקים שהם אור לחושך‪,‬‬
‫זה‪ ,‬עד שמקודם יגיע לבחינת יראה תתאה‪,‬‬ ‫בחינת ביטול במציאות מפני רוממות ה' והדר‬ ‫[שמעתי ממורי זלה"ה] ענין והחיות רצוא‬ ‫ומעשה הרשעים חושך לאור‪ ,‬כמ"ש במכילתא‬
‫בחינת יראת חטא הנ"ל‪ ,‬שהוא התבוננותו‬ ‫גאונו‪ ,‬על ידי התבוננותו והסתכלותו בעצמות‬ ‫ושוב‪< ,‬כי> ע"י ביטולו מעבודת ה' <בזמן עסק‬ ‫(במדרש רבה אסתר ז' י"ג) מסירת המן בפני‬
‫בגדולות הבורא ברוך הוא‪ ,‬שעל ידי זה הוא‬ ‫הבורא ברוך הוא‪ ,‬איך שהוא אין סוף פשוט‬ ‫מו"מ ומאכילה כו'>‪ ,‬ינוח הנשמה וכח השכלי‬ ‫אחשורוש‪ ,‬שחשב פרעה לצדיק מרישא‬
‫ממאריה דחושבנא‪ ,‬להסתכל על שפלות‬ ‫בתכלית הפשיטות‪ ,‬לית מחשבה תפיסא ביה‪,‬‬ ‫יתחזק לחזור ולעסוק בעבודת ה' אח"כ‪ ,‬וזהו‬ ‫לסיפא‪ ,‬שניצל אברהם בזכות ישמעאל וכו' עד‬
‫עצמותו ופחיתות ערכו‪ ,‬ונבזה בעיניו ונמאס‪,‬‬ ‫ולאו דאית ליה מכל אינון מדות כלל וכו'‪,‬‬ ‫והחיות רצוא ושוב‪[ ,‬ודפח"ח‪ ,‬אך שאין זה‬
‫והוא בחינת ענוה‪ ,‬שהוא שפל בעיניו באמת‪.‬‬ ‫והוא למעלה מעלה מהשתלשלות העולמות‪,‬‬ ‫לשונו כי הוספתי מעט]‪ .‬וכל זה כשאדם עושה‬ ‫עמלק הצדיק וישראל בהיפך‪.‬‬
‫ועל ידי זה יוכל לבוא ולהגיע למדריגת בחינת‬ ‫כי אין ערוך אליו כנ"ל‪ .‬ועל ידי העמקת דעתו‬ ‫במשקל שכלו הקדוש‪ ,‬שאינו מבטל מעסק‬ ‫וזהו שאמר (תהלים שם) רע לא ימאס‪ ,‬וככה‬
‫יראה עילאה‪ ,‬בביטול במציאות והעדר הרגשת‬ ‫בהסתכלות זה בעיון הדק היטיב‪ ,‬הוא בטל‬ ‫התורה ועבודת ה' <כ"א קצת>‪[ ,‬רק] זמן מה‬ ‫עושין הרשעים בכל דור להפך וכו'‪ .‬וזהו שאמר‬
‫עצמותו‪ ,‬מפני רוממות עצמות הבורא ברוך‬ ‫במציאות בתכלית‪ ,‬ולא מרגיש עצמותו כלל‪.‬‬ ‫כדי שתנוח כח הנשמה ולא תתבטל הנשמה‬ ‫(שם) יתיצב על דרך לא טוב וגו'‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬והוא בחינת מ"ה כנ"ל‪ .‬אבל בלעדי‬ ‫ולא שייך בעת ההוא לומר שהוא ממאריה‬ ‫ממציאות‪ ,‬זה נק' עובד ה' בגשמי וברוחני כל‬
‫הקדמת יראה תתאה יראת חטא הנ"ל‪ ,‬אי‬ ‫דחושבנא‪ ,‬להסתכל על שפלות עצמותו‬ ‫ועיין נועם אלימלך (פ' נח ד"ה ויולד נח בסוף)‪,‬‬
‫אפשר לבוא לבחינת יראה עילאה‪ .‬והוא על‬ ‫ופחיתות ערכו כנ"ל‪ ,‬כי הוא בתכלית הביטול‬ ‫ימיו‪ ,‬מאחר שהגשמי הוא כסא לרוחני‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וז"ל‪:‬‬
‫דרך משל הידוע בגרעין הנזרע בארץ‪ ,‬שאי‬ ‫בהעדר הרגשת עצמותו‪ ,‬והוא הנקרא בחינת‬
‫אפשר לצמוח מחדש עד שיהיה נרקב בארץ‪,‬‬ ‫יראה עילאה‪ .‬שהוא על דרך משל‪ ,‬הבא לפני‬ ‫ובקדושת לוי (מסכת אבות) וז"ל‪:‬‬ ‫וזהו רמז והאופנים וחיות הקודש מתנשאים‬
‫ויהיה אין ואפס‪ .‬ככה אי אפשר לבוא לבחינת‬ ‫המלך שנופל עליו יראה גדולה מפני עצמות‬ ‫הנה ידוע בעבודת הצדיקים שעולין במעלת‬ ‫לעומת שרפים‪ * ,‬אופנים רמז למדרגה ראשונה‬
‫יראה עילאה הנ"ל‪ ,‬עד שיקדים בחינת יראה‬ ‫המלך והדר גאונו‪ ,‬עד שהוא בטל במציאות‪,‬‬ ‫המדריגות מדריגה אחר מדריגה‪ ,‬הוא על ידי‬ ‫שהיא מדרגת יראה‪ ,‬שלפעמים נופל לגמרי‬
‫תתאה יראת חטא הנ"ל‪ ,‬שהוא בחינת ענוה‪,‬‬ ‫ואינו מרגיש עצמותו‪ .‬שלא שייך לומר שבעת‬ ‫בחינת רצוא ושוב‪ .‬שענין הרצוא הוא בחינת‬ ‫מיראתו‪ ,‬כמו אופן המתגלגל מלמעלה למטה‬
‫להיות משים עצמו כשירים בבחינת אין ואפס‪,‬‬ ‫ההוא הוא מסתכל על שפלות עצמותו‬ ‫כלות נפשם לה' ביראה עילאה‪ ,‬בחינת ביטול‬ ‫כן הוא מתגלגל לפעמים‪ .‬וחיות הקודש רמז‬
‫ופחיתות ערכו‪ ,‬כי בעת ההוא הוא בבחינת‬ ‫במציאות‪ .‬ובחינת השוב‪ ,‬הוא שחוזר אל‬ ‫מי שהוא קצת במדרגת אהבה‪ ,‬שזה אינו נופל‬
‫וז"ש עקב ענוה יראת ה' וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ביטול ואינו מרגיש עצמותו כלל‪ .‬מה שאין כן‬ ‫עצמותו‪ ,‬היינו מה שנשבר לבו בקרבו ויודע‬ ‫ממדרגתו לגמרי‪ ,‬גם לפעמים אם יפול לא יוטל‬
‫כשאינו לפני המלך‪ ,‬רק שהוא מתבונן בגדולות‬ ‫שפלות ערכו‪ ,‬ומזה נתמרמר לבו‪ .‬וכל מה‬ ‫לגמרי‪ .‬וזהו רמז‪ :‬והחיות רצוא ושוב‪ ,‬רוצה‬
‫ועיין במאור עינים (יתרו קכ"ח ט"ב)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫המלך‪ ,‬אזי לפי ערך שמשיג בגדולות המלך ככה‬ ‫שנשבר לבו בקרבו ביותר בבחינת שוב‪ ,‬כן‬ ‫לומר שב מיד למדרגתו‪ * .‬ובשני מדרגות האלו‪,‬‬
‫והעצה לזה איך יראים מהשם יתברך‪ ,‬הוא‬ ‫מסתכל בשפלות עצמותו ופחיתות ערכו‪ ,‬ועל‬ ‫תתרבה ותתגדל אחר כך בחינת הרצוא‪ ,‬להיות‬ ‫צריך להתנשאת כל כך עד לעומת שרפים‪,‬‬
‫באמונה ‪ -‬וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב' ד')‪,‬‬ ‫ידי זה ירא לעבור רצון המלך ומצותיו‪ ,‬שהוא‬ ‫כלתה וגם נכספה נפשו להעלות לה' בבחינת‬ ‫רוצה לומר עד שיבא למדרגת שרפים‪ ,‬ששורף‬
‫להאמין שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו‬ ‫ביטול במציאות‪ ,‬ומתענג תענוג גדול מנועם‬ ‫באהבתו שבלבו תמיד בלי הפסק‪ .‬והשם יזכנו‬
‫ולית אתר פנוי מיניה‪ ,‬ואיך לא ירא מפני מלך‬ ‫בחינת יראה תתאה‪ ,‬יראת חטא‪.‬‬ ‫זיו אור וחיות ה' השופע עליו‪ ,‬כי ידוע שתענוג‬ ‫להיותינו דבוקים ביראתו ובאהבתו בכל לבנו‬
‫גדול ונורא העומד עליו בשעה שלומד הגמרא‪.‬‬ ‫וזה עיקר ההפרש שבין בחינת יראה‬ ‫תמידי כו'‪ .‬וזהו מה שאמר דוד המלך ע"ה‬
‫הגם שמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬אך שם הוא‬ ‫תתאה‪ ,‬יראת חטא‪ ,‬ובין בחינת יראה עילאה‬ ‫(תהלים טז‪ ,‬ו)‪ :‬חבלים נפלו לי בנעימים‪ ,‬פירוש‬ ‫תמיד אמן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬