Page 79 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט טלק‬ ‫אגרת ב'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫במק אגרות‬

‫ליקוטים וביאורים‬ ‫ליקוטים וביאורים‬

‫גם בחטא גנוז אלופו של עולם‪ ,‬חוץ מחטאת‬ ‫עד תי"ו‪ ,‬וכל הנברא על ידי אות שהוא קרוב‬ ‫הוא כהרף עין‪ ,‬כי האין הוא למעלה מהזמן‪ ,‬כי‬ ‫באהבה ויראה‪ ,‬שהן בחי' דעת‪ ,‬ונמשך עי"ז עם‬
‫ע"ז‪ ,‬דכתיב חטת חסר אלף‪.‬‬ ‫להמאציל‪ ,‬הוא יותר עליון‪ ,‬עד כי הנברא מן‬ ‫הדבר שהוא בחי' אין אינו שייך שם זמן כלל‪,‬‬ ‫האותיות שבתורה למעלה למקור התורה‪ ,‬ויש‬
‫אות ת' וכו' הוא שפל בריה מכל הנבראים‪ ,‬כי‬ ‫עליה ג"כ לאותיות הנפולין וכו'‪ .‬וסיגי הדינין‬
‫ואם היה מתיישב בדעתו‪ ,‬היאך אכעיס את‬ ‫אם שיקרב אדם עצמו להש"י‪ ,‬ויוכלל מן אות‬ ‫לכן התשועה הוא כהרף עין וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫נופלין למטה‪ ,‬וגם אותן בני אדם שנתלבשו‬
‫בוראי בפניו ובחיות שהוא מחיה אותי‪ ,‬והוא‬ ‫ת' לאות ש' בסוד תשר"ק‪ ,‬עד שיקורב אל אות‬ ‫בהן הדינין נהפכין להיות לו אוהבים‪ .‬וז"ש דום‬
‫אתי עמי ממש‪ ,‬והיאך אעשה הרעה הגדולה‪.‬‬ ‫א' ששם אלופו של עולם‪ ,‬וזש"ה מבטן שאול‬ ‫ובאור המאיר (דרוש לר"ה)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫לה'‪ ,‬היינו שיבאו אלו האותיות של התלבשות‬
‫וכן בענין תאות המותר‪ ,‬צריך להיות בקדושה‬ ‫כלל זה נקוט בידיך‪ ,‬וזהו תכלית המתקת‬ ‫הדינים לעולם הדומיה‪ ,‬היינו עולם המחשבה‬
‫ובענוה ובחיות אלהות‪ .‬ואם היה כך בניקול‪ ,‬היה‬ ‫שועתי אליך וגו' (יונה ב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫הדינים הנראה בספרים‪ ,‬היינו בהיות האדם‬ ‫ששם אין אומר ואין דברים‪ ,‬ושם אין דינים‬
‫מתבטל הרע וחלף הלך לו‪ ,‬והיה מתהפך לאיש‬ ‫הרי רוחניותו ית' בתוך אות א'‪ ,‬ונתעטף בו‪,‬‬ ‫מתיירא ומתפחד ברתת וזיעה מפני רוממות‬ ‫כלל‪ ,‬רק טוב גמור בלא סיגי רע כלל‪ ,‬והוא‬
‫אחר ולאש קדוש ודביקות אהבת הבורא יתברך‪,‬‬ ‫וברא אור מן אות א'‪ ,‬והוא אור אצילות‪ .‬ואחר‬ ‫וגדולת אלקותו ית'‪ ,‬עד שנתמלא בושה‬ ‫יפילם לפניך חללים חללים וכו'‪( .‬עיין פנים‬
‫אהבה בתענוגים אמיתים‪ ,‬ובקל לו להשיג‬ ‫כך נתעטף עם אות א' בתוך אות ב'‪ ,‬וברא‬ ‫וכלימה ויבטל ממציאות‪ ,‬אזי נמתקין כל‬
‫עולם הבריאה וכו'‪ .‬עד שנתעטף באות ת' וברא‬ ‫הדינים בשרשם‪ .‬ולדעתי יש לכנות את הזיעה‬ ‫הפרשה)‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫מדריגות רוח הקודש‪ ,‬רוח ה' תניחהו‪.‬‬ ‫עולמות תחתונים וכו'‪ .‬ואח"כ חזר הקדוש ברוך‬ ‫שהאדם נתמלא מחמת מורא ופחד מהדר‬
‫אבל לפעמים‪ ,‬ואנכי הסתיר אסתיר‪ ,‬שאסתיר‬ ‫הוא ונסתתר בכמה כסויין ובכמה קליפין דאינון‬ ‫גאונו ית'‪ ,‬לנהר דינור‪ ,‬שהמלאכים טובלים בו‬ ‫שם (פר' נשא)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫גם את ההסתרה‪ ,‬עד שאינו מרגיש שום חיות‪,‬‬ ‫תהו ובהו וחשך וכו'‪ .‬אבל לגבי צדיקייא וכו'‪ ,‬לא‬ ‫וכו'‪ .‬ודוגמתו בעוה"ז התועלת לנשמות לטבול‬ ‫שער החמשים שנק' אין‪ ,‬שם הוא רחמים‬
‫ואינו יודע ונשכח ממנו שהקב"ה שם אתו‪ ,‬וזה‬ ‫אסתתר מהם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לכך ויאמר‬ ‫בזיעה‪ ,‬שנתמלא ממורא ופחד נורא אלקים‪,‬‬ ‫גמורים‪ ,‬ואין שם דין כלל‪ ,‬ולכן כשמעלין‬
‫הוא לו כי פנה אל אלהים אחרים‪ ,‬בהסתלקות‬ ‫אלהים יהי אור ויהי אור‪ ,‬ר"ל מיד כשעלה‬ ‫ויכול לעלות בפנימיית מחשבתו ולראות את‬ ‫הדינים אל שער האין‪ ,‬נתקנין‪ .‬אך מחמת‬
‫אמונה ובטחון‪ .‬ואז חל עונש‪ ,‬אבל כל זמן‬ ‫במחשבה של אנשי הדעת שנקרא אלהים‪,‬‬ ‫פני אלקים חיים וכו'‪ .‬וע"ש עוד שבזה שהאדם‬ ‫שכשבאים יסורים ודינים על האדם ר"ל‪ ,‬אז‬
‫שהאדם דבוק באמונה שלימה בבוראו‪ ,‬לא‬ ‫שהקדוש ברוך הוא שנקרא אור מסתתר שם‪,‬‬ ‫יודע ומכיר שהדין בעצמו הוא ג"כ חסד‪,‬‬ ‫ניטל ממנו הדעת‪ ,‬ואינו יכול להעלות הדינין‬
‫אז נתפרדו כל פועלי און‪ ,‬ונתגלה אורו ית'‪ ,‬וז"ש‬ ‫בבחי' כי גבר עלינו חסדו‪ ,‬וגם שעל ידו יכולין‬ ‫ולהמתיקן בשרשם‪ ,‬ע"כ צריך שהצדיק שהוא‬
‫יארע לו שום רע‪ ,‬אלא אהבה וחיבה‪.‬‬ ‫להתעורר לבוא ליראת הרוממות‪ ,‬בזה מעלה‬ ‫הבר דעת האמיתי יתפלל בעדו‪ .‬וז"ש אם אין‬
‫ושמעתי ממורי‪ ,‬ענין אמר אויב‪ ,‬חמשה‬ ‫ויהי אור‪ ,‬והבן‪ .‬והש"י יכפר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בחי' הדינים למקורם להמתיקם‪ .‬אמנם לא‬ ‫אני לי‪ ,‬היינו שאין אני יכול לעזור לעצמי‪ ,‬מי לי‪,‬‬
‫אלפין‪ ,‬ששם בצר ואויב מסתתר שם אלופו של‬ ‫לזה ישום מגמתו וכונתו להקל מעליו הדין‪,‬‬ ‫ר"ל כי הצדיק נק' מי‪ ,‬דקיימא לשאלא (זהר ח"ב‬
‫עולם‪ .‬וכן בכל הצער והרדיפות שיש לצדיק מן‬ ‫ונראה מזה‪ ,‬שע"י ידיעה שהוא בקטנות‪,‬‬ ‫כי אם הכל עבור צורך גבוה‪ ,‬לתקן ולהמתיק‬ ‫רל"א‪ .):‬כי הצדיק הוא פלאי‪ ,‬ואין העולם יכולין‬
‫ראשי ערב רב‪ ,‬הכל גניז שם‪ ,‬אף רודף הידוע‬ ‫ומתבונן בזה‪ ,‬מגיע למסקנא שזה הסתרה‪,‬‬ ‫להבין מעשיו‪ ,‬וע"כ עפ"י רוב יש מחלוקת‬
‫שיש בו שם סא"ל‪ .‬ואחר שידע האדם שאין‬ ‫ובתוך הסתרה הקב"ה מסתתר שם‪ ,‬ובכך אין‬ ‫למעלה וכו'‪.‬‬ ‫והתנגדות‪ ,‬כי הוא יש לו הדעת כנ"ל‪ .‬ואמר‬
‫שום מסך מבדיל בינו ובין אלהיו בכל רגע ובכל‬ ‫הסתרה‪ ,‬אלא מתגלה עוד פן של ההשגחה‬ ‫אור הגנוז (בשלח)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫הבעש"ט ז"ל על מארז"ל על צדיקים‪ ,‬וזהו מי‬
‫שעה‪ ,‬אפילו כשיושב בשוק ומדבר עם נכרים‪,‬‬ ‫העליונה‪ .‬וענין זה נזכר פעמים רבות בתורת‬ ‫כשעושה אדם מעשים טובים‪ ,‬ראוי שיהרהר‬ ‫לי‪ ,‬ר"ל הצדיק צריך להתפלל בשבילי‪ .‬המתפלל‬
‫הכל יתבונן שיש שם מציאות אלהות‪ ,‬ולא ישקר‬ ‫הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬וכן בהיכל הברכה (אמרי‬ ‫ג"כ אז בתשובה‪ ,‬כדתנן יפה שעה אחת‬ ‫על חבירו הוא נענה תחלה‪ ,‬הענין הוא‪ ,‬כי‬
‫ולא יעשה רמיה בשווקים‪ .‬ובר דעת‪ ,‬אבקשה‬ ‫בתשובה ומעש"ט וכו'‪ .‬וע"י התשובה שקדמה‬ ‫המתפלל על חבירו צריך להעלות הגבורות‬
‫את שאהבה נפשי בשמירות המחשבה להיות‬ ‫פנינים ר"ו ט"ב)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫לעולם הוא המתקת הדינין‪ ,‬שהעושה תשובה‬ ‫והדינים לשרשם כנ"ל‪ ,‬א"כ הרי המתפלל הוא‬
‫קדוש‪ ,‬ובפרט בעת תורה ותפלה‪ ,‬גם שיעלו‬ ‫שמעתי ממורי‪ ,‬שאם ידע אדם בידיעה‬ ‫מאהבה נעשין מעוונות זכיות‪.‬‬ ‫שם תחלה‪ ,‬ואח"כ ממשיך על החולה ג"כ‪ ,‬ולכן‬
‫לפניו כמה מחשבות זרות שהם לבושין וכסוין‬ ‫ואמונה שלימה שבכל הסתרות ומחשבות‬ ‫טוב להתקשר בשם הויה ב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫הוא נענה תחלה וכו'‪ .‬ורפואות הבעש"ט הי'‬
‫שגרמת בעוניך‪ ,‬שהקב"ה מסתתר אצלך בכמה‬ ‫זרות הקב"ה מסתתר שם‪ ,‬אין זה הסתרה כלל‪,‬‬ ‫למעלה מהטבע‪ ,‬ועי"ז הוא ממתיק הדינין‪,‬‬ ‫רק ע"י יחודים‪ ,‬שהיה מיחד ומעלה השכינה‬
‫כסוין ולבושין כאלו‪ .‬אבל אחר שתדע ששם‬ ‫כי בידיעה שאדם יודע ומאמין שבכל תנועה‬ ‫שהם מאלקים גימטריא הטבע‪ .‬האותיות הם‬ ‫אל מדת אין‪ ,‬וממילא נתקן למטה ג"כ וכו'‪.‬‬
‫הקב"ה אלופו של עולם‪ ,‬ותשבר לבך בהכנעה‬ ‫והרהור‪ ,‬דבר גדול ודבר קטן‪ ,‬שם הוא אלופו של‬ ‫צמצומים‪ ,‬וכשמעלה מצמצום לא"ס נמתקין‬ ‫וזהו ותשועת ה' כהרף עין‪ ,‬ר"ל תשועת‬
‫ובאין לפניו‪ ,‬אזי יסתלקו כל הסתרות‪ ,‬ותאיר‬ ‫עולם חיות אלהות‪ ,‬מיד יתפרדו כל פ"א והרע‬ ‫הדינין‪ ,‬ויקשר הכל במחשבה‪ ,‬שהוא יחוד‬ ‫השכינה‪ ,‬דהיינו כשיעלה אותה אל האין כנ"ל‪,‬‬
‫נופל למטה‪ ,‬ונתגלה האור וחיות אלהות‪ .‬וכן‬
‫עליך אור א"ס אלוהותו יתברך‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אפילו רשע גמור המתלהט לדברי עבירה‪ ,‬הרי‬