Page 86 - EGROT - Habaal Shem Tov- NEW LAST

‫הבעש"ט גפק‬ ‫אגרת ג'‬ ‫אגרות‬ ‫הבעש"ט‬ ‫אגרת ב'‬ ‫בסק אגרות‬

‫ובפרשת לך לך כה) ביאור סוד אותיות א"ב וגומר ומנצפ"ך‪ ,‬שיורד אות א' מהחיות‬ ‫ליקוטים וביאורים‬
‫וכו'‪ .‬ומלובש במנצפ"ך‪ ,‬שהוא דינין‪ ,‬וצריך להעלותן‪ .‬ואות ג' הוא כו'‪ ,‬ואות ך' הוא סוף‬
‫מנצפ"ך‪ ,‬וכו'‪ .‬וזהו ענין תחיית המתים ומשיח‪ ,‬שהוא בסוד הדעת‪ ,‬והוא סוד עולם הבא‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬כמו הנשמה המלובש בגוף החומר‪ .‬וזה‬ ‫שאלה ותשובה ששאל היצה"ר להש"י בעת‬
‫והנה על ידי מעשה האדם‪ ,‬הממשיך על עצמו בעולם הזה‪ ,‬על ידי בינה שלו‪ ,‬שמבין‬ ‫שכתב המהרש"א‪ ,‬א"כ כבר הוא עצמו ת"ח‬ ‫שהי' מרע"ה עושה כמה נפלאות‪ .‬א"כ למה שוא‬
‫מדאוהב רבנן‪ ,‬לכך שכרו דהוי ליה בנין רבנן‬ ‫בראת‪ ,‬שהוא היצה"ר‪ ,‬כי מי פתי יסור לשמוע‬
‫לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וכו'‪.‬‬ ‫ג"כ וכו'‪ .‬א"כ לא יתואר זה בשם ע"ה כלל‪ ,‬רק‬ ‫לו‪ .‬והיתה תשובה‪ :‬כל בני אדם‪ ,‬שיברא כנגדו‬
‫אדם בליעל בדמות הצדיק‪ ,‬שיהי' מסית ומדיח‬
‫ליקוטים וביאורים‬ ‫הוא עצמו צורבא מרבנן‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫וכו' כל בני אדם‪ ,‬ר"ל כמו כל בני אדם שהם‬
‫ומה שמצינו ת"ח שונא רבנן‪ ,‬כי זה נשמת‬ ‫צדיקים וכו'‪ .‬כי בעת יצירת האדם כשר וצדיק‪,‬‬
‫אחר התאוות וכיסופין של הקליפות‪ .‬וצדיקים‬ ‫כה) ביאור סוד האותיות וכו'‪ .‬עיין בעש"ט‬ ‫הרשע השונא חכמים‪ ,‬והוא מחלק הס"ם‬ ‫קודם רדת הנשמה בגוף‪ ,‬נעשה למעלה קטרוג‪,‬‬
‫המקשרין עצמם גם שם באלופו של עולם‪,‬‬ ‫עה"ת (פ' לך לך אות ב')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫היצה"ר‪ ,‬לקטרג בת"ח כשר הנקרא רבנן‪ ,‬כדי‬ ‫שנתעורר הס"ם בטענה שזה יחזיר בני דורו‬
‫עולין עד ארבע מאות עלמין דכסופין‪ ,‬שקל‬ ‫שיהיה הבחירה חפשית‪ .‬וז"ש שונא חכמים‪ ,‬כי‬ ‫למוטב‪ ,‬ומה יוכל היצה"ר לפעול נגדו‪ ,‬ולמה‬
‫כסף תיו תחיה‪ .‬אם כן‪ ,‬שורש אותיות התורה‬ ‫בפסוק לך לך מארצך וגו'‪ ,‬ביאר [מורי הבעל‬ ‫חכמים דוקא הוא שונא‪ ,‬ולא לת"ח או למדן‪.‬‬ ‫נברא‪ .‬עד שנותנין לו ג"כ ת"ח להרע מן שידין‬
‫שקרוב יותר אל החיות הרוחני אור אין סוף‪,‬‬ ‫שם טוב ז"ל] סוד אות א"ב וגו' ומנצפ"ך‪ ,‬שיורד‬ ‫והוא דאי' בספר הקנה‪ ,‬דלא נקרא תואר חכם‪,‬‬ ‫יהודאין‪ ,‬שיהיה נגד זה הת"ח כשר‪ ,‬ויתלוצץ‬
‫הוא אות אלף‪ ,‬ואחר כך יורד והולך ומתלבש‬ ‫האות אחד מהחיות וכו'‪ ,‬ומלובש במנצפ"ך‬ ‫כי אם הלומד לשם פועלן‪ .‬לו חכמו ישכילו‬ ‫ממנו‪ ,‬ומעתה הבחירה חפשי‪ .‬יש שידבק בזה‬
‫זה בזה‪ ,‬ונתרחק מן החיות‪ ,‬עד אות תיו שהוא‬ ‫שהוא דינין‪ ,‬וצריך להעלותן‪ ,‬ואות ל' הוא וכו'‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬דאל"כ נקרא חכם להרע‪ ,‬אפילו למד‬ ‫או בזה‪ ,‬כי זה לעומת זה עשה אלהים‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬
‫מלכות שבמלכות שבעשיה‪ ,‬ששם מתלבש‬ ‫ואות ך הוא סוף מנצפ"ך וכו'‪ .‬וזהו ענין תחיית‬ ‫ספרא וספרי וכל הש"ס‪ ,‬אינו בתואר חכם‪ ,‬רק‬ ‫ומעתה לא נפלאת ממך להבין ענין הש"ס‬
‫מחשבות רעות והרהורים רעים‪ .‬והבחירה‬ ‫המתים‪ ,‬ומשיח הוא סוד הדעת‪ ,‬והוא סוד‬ ‫הנ"ל‪ ,‬מה שאמרו מאן דרחים רבנן הוי ליה בנין‬
‫חפשיית‪ ,‬וצדיקיא שלוחי דמטרוניתא‪ ,‬אינון‬ ‫עולם הבא‪ ,‬והנה על ידי מעשי האדם הממשיך‬ ‫נקרא למדן וכו'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫רבנן‪( .‬מי שאוהב רבנן יהיו לו בנים רבנן)‪ ,‬כי‬
‫לקשר עצמו אל האותיות והחיות רוחניות‬ ‫על עצמו בעולם הזה על ידי בינה שלו‪ ,‬שמבין‬ ‫וז"ש שונא חכמים‪ ,‬כי צדיקים ורבנן הוא‬ ‫בארנו לעיל (פ' קדושים סי' ג‪ ,‬יא)‪ ,‬בנפש האדם‬
‫שבכלל דברי העולם הזה‪ ,‬ואינו נהנה‬ ‫לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וכו'‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫שונא‪ .‬אבל ת"ח שידין יהודאין‪ ,‬אדרבה יש לו‬ ‫יש בו ב' בחי'‪ ,‬והוא חומר וצורה‪ .‬ובכללות‬
‫מחומריות כלל‪ ,‬אלא להרחיב דעתו מעט שלא‬ ‫קירוב ודיבוק עמהם‪ ,‬כי הוא חלק אבר נשמתו‪.‬‬ ‫הם אנשי החומר המוני עם‪ ,‬ובעלי הצורה‬
‫ישתומם‪ .‬ומקשר עצמו בתענוג כל התענוגים‪,‬‬ ‫(תוי"י בסופו דר"ח ע"ג)‪.‬‬ ‫וכל אדם יוכל להבחין בעצמו‪ ,‬כי הלב יודע‬ ‫הם כשירי הדור‪ ,‬שהם נשמה לגוף המוני עם‪,‬‬
‫אור אין סוף שבכל הדברים‪ ,‬כמאמר נזר‬ ‫מרת נפשו שהוא רשע‪ ,‬ואוהב לת"ח זה ושונא‬ ‫בכללות פרצוף העולם‪ ,‬שנחשב כל העולם‬
‫ישראל דוד המלך עליו השלום (תהלים קי"ט) גל‬ ‫ועיין מקור מים חיים (שם אות ב')‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫לזה‪ ,‬בוודאי ידיע ליהוי לי' כי הת"ח זה הוא‬ ‫לאדם אחד‪ ,‬רק שזה נקרא אבר יד או רגל וכו'‪.‬‬
‫בהיכל הברכה פ' נח ד"ה עשה לך דס"ו ע"א‬ ‫רשע כמותו‪ ,‬ויש לו דביקות עמו‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫ומעתה‪ ,‬כמו שבפרטות אדם א'‪ ,‬ההפרש שבין‬
‫עיני ואביטה בכל מקום נפ"ל או"ת מתורתך‪.‬‬ ‫כתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ממורי סוד לך‪ ,‬ביאור סוד אותיות‬ ‫רשע לצדיק‪ ,‬ע"כ אינו בשינוי הגוף‪ ,‬כי ודאי‬
‫וצריך להעלותן‪ ,‬וצדיקים מיחדין בכל דברים‬ ‫א"ב‪ ,‬כי אלף הוא אלופו של עולם טמיר וגניז‬ ‫עם ת"ח כשר‪ ,‬וק"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תואר גופם שוים‪ ,‬רק בחי' נשמה שיש לצדיק‬
‫שבעולם יחודים קדושים אהבה ושמחה‪,‬‬ ‫בגווה‪ ,‬ואות ב' הוא שני אלפי"ן‪[ ,‬עיין לעיל‬ ‫נשמה טובה‪ ,‬מה שאין כן לרשע‪ .‬א"כ הוא הדין‬
‫בתענוגים רוחניים דבקות יראה ואהבה‬ ‫ועיין הקדמת היכל הברכה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בכללות פרצוף העולם‪ ,‬אחר שהוכחנו שהת"ח‬
‫במחשבה‪ ,‬ומעלין האותיות עד מחשבה‬ ‫בפ' בראשית אות כ"ב ופ' נח אות ק"י ושם בהגה‬ ‫ואמר מרן הקדוש אור עינינו הריב"ש טוב‬ ‫הוא הנשמה לגוף‪ ,‬א"כ יש שמדבק א"ע לת"ח‬
‫העליונה‪ ,‬תי"ו רשים רשימו לעתיק יומיא (זוהר‬ ‫על פסוק על מה שוא בראת‪ ,‬שזה טענת היצר‬ ‫רשע שידין יהודאין‪ ,‬א"כ הנשמה שלו רשע‪,‬‬
‫נשא דקכ"ה ע"ב)‪ ,‬ואז מעלה מתהום ארעא עד‬ ‫פ"ב] שאור אין סוף נתלבש בלבושין ובבתים‬ ‫ס"מ‪ ,‬כשיורד נשמה גבוה לעולם הזה‪ .‬טוען‪:‬‬ ‫והוא ג"כ החומר שנתחבר עמו הכל רשע א'‪,‬‬
‫רום רקיע את ניצוצי השכינה שהיו בלבושים‬ ‫להמעיט אור‪ ,‬וכן ג' שלשה אלפי"ן‪ ,‬עד אות‬ ‫הרי זה הצדיק ימלא כל העולם יראה ואהבה‬ ‫מה שאין כן איש המוני שנדבק לת"ח כשר‪,‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬וזהו על ידי עסקו בדברי עולם הזה‬ ‫ת' ארבע מאות לבושין‪ .‬כי אלף פלא‪ ,‬כיסויא‬ ‫וחכמה ותורה‪ ,‬וישפיע מאורו ומזיו הדרו לכל‬
‫ביחודים לשם שמים‪ .‬וכן כל משא ומתן וכל‬ ‫ומלבוש‪ ,‬כמבואר בזוהר בלק (דף קצ"ג ע"ב)‬ ‫אחד‪ ,‬עד שכל אחד יטעום לפי השגתו בעבודת‬ ‫נקרא צדיק גם החומר של אבר פרטי ההוא‪.‬‬
‫מלאכת חרישה וזריעה‪ ,‬צריך לעשות בתחתון‬ ‫כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימאה‬ ‫הש"י‪ ,‬ומי פתי ישמע לו‪ ,‬ויתבטל הבחירה‪ .‬על זה‬ ‫ובזה יובן הש"ס הנ"ל‪ ,‬מאן דרחים רבנן וכו'‪.‬‬
‫ולרמז בעליון‪ ,‬וידוע מדברי מרן שכל אדם‬ ‫עתיקא טמירא בכסויא דנהורא אחרא‪.‬‬ ‫באה התשובה‪ :‬כ"ל בנ"י אד"ם‪ ,‬כמבואר בר"מ‬ ‫ר"ל‪ ,‬מאחר שיש לו דביקות עם רבנן שהם‬
‫מחוייב לעסוק לשם שמים בל"ט מלאכות‪.‬‬ ‫ומתלבש עד ת'‪ ,‬ששם יש ארבע מאות לבושין‪,‬‬ ‫(תצא)‪ :‬וכד אית בעלמא רישי ערב רב נחתין‬ ‫כשירי הדור‪ ,‬א"כ הם חלק נשמתו‪ ,‬והוי עצמות‬
‫וברגל העקום נאחז עשו וארבע מאות איש‪,‬‬ ‫לאתגשמא בהון‪ .‬וזהו התשובה‪ :‬שהבחירה‬
‫ושם כל תאוות עולם הזה‪ ,‬ששם גם כן מלובש‬ ‫לא יתבטל‪ ,‬כמו שיש יצר טוב בגוף שיאיר‬
‫אלופו של עולם‪ ,‬ושם הבחירה לעלות או לירד‬