Page 104 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 104

‫‪Pg: 104 - 4-Front 21-06-16‬‬                 ‫קי‬

‫דיני ההדסי‪| ‬‬

                ‫סימ‪ ‬תרמו‬

‫א‪ ‬אינו יודע א‪ ‬הגיע לשיעור היבשותקלב‪ ,‬יכול לבדוק על ידי שישרה אות‪‬‬
‫יו‪ ‬או יומי‪ ‬במי‪‬קלג‪ ,‬א‪ ‬יחזרו להיות לחי‪ ‬כמו שהיו במשמוש‪ ‬ובמראיה‪,‬‬
‫הוא סימ‪ ‬שעדיי‪ ‬לחי‪ ‬ה‪ ‬בעצמות‪ ‬וכשרי‪ ,‬וא‪ ‬לא חזרו להיות לחי‪ ‬כמו‬

                                                     ‫שהיו‪ ,‬ה‪ ‬יבשי‪ ‬ופסולי‪‬קלד‪.‬‬

                                                                 ‫הדס היבש בשאר ימי‪‬‬

‫לח‪ .‬הדס היבש פסול לגמרי ואפילו בשאר ימי‪ ‬אי‪ ‬ליטלו למצוה‪ ,‬כיו‪ ‬שפסולו‬
                                                       ‫מטע‪ ‬שאינו 'הדר'קלה‪.‬‬

                                                                       ‫נתייבש ע‪ ‬ההדס‬

‫לט‪ .‬א‪ ‬נתייבש ע‪ ‬ההדס והעלי‪ ‬עדיי‪ ‬לחי‪ ,‬נחלקו הפוסקי‪‬קלו א‪ ‬הוא‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫נפר‪ ‬בציפור‪ ,‬והביאו במשנ"ב )ס"ק כ'(‪ ,‬אול‪‬‬     ‫אינו נפר‪ ‬בציפור‪ ,‬וכא‪ ‬אינו נחשב ליבש אפילו‬
‫לפי מה שנתבאר לא נתכוי‪ ‬להורות שצרי‪‬‬           ‫כשכבר נפר‪ ‬בציפור‪ ,‬יש לחלק‪ ,‬שכיו‪ ‬שהלולב‬
‫לדקדק שיהיה נפר‪ ‬בציפור‪ ,‬אלא שרצה לומר‬        ‫מטבעו אינו ירוק כל כ‪ ,‬כי מטבעו הרי הוא נוטה‬
‫שנפר‪ ‬בציפור‪ ‬לבד אינו די לזה‪ ,‬וכ‪ ‬מבואר‬       ‫ללב‪ ‬ומעט ירוק‪ ,‬ולכ‪ ‬הוא מתלב‪ ‬במעט יבשות‪,‬‬
‫בפרי מגדי‪) ‬בא"א על המג"א כא‪ (‬להדיא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬   ‫ולא יצוייר שיהיה נפר‪ ‬בציפור‪ ‬בלא ליבו‪ ‬גמור‪,‬‬
                                               ‫אבל הדס כיו‪ ‬שהוא ירוק מאוד‪ ,‬יתכ‪ ‬שיהיה נפר‪‬‬
‫קלב‪ .‬וכגו‪ ‬שכבר הגיע ליבשות שהוא נפר‪‬‬          ‫בציפור‪ ‬ולא נתלב‪ ‬עדיי‪ ,‬ובזה דעת הראב"ד‬
‫בציפור‪ ‬ואינו יכול לשער א‪ ‬הלבי‪‬‬               ‫שהקובע הוא מה שילבינו פניו‪ ,‬ואפילו א‪ ‬נפר‪‬‬

                                ‫כשיעור הפוסל‪.‬‬   ‫בציפור‪ ,‬וכ‪ ‬דעת הרמ"א כא‪ ‬שלא חילק בזה‪.‬‬

‫קלג‪ .‬ולעני‪ ‬א‪ ‬הוא נפסל מחמת כבוש על ידי‬       ‫קלא‪ .‬זהו פירוש דברי המג"א במה שכתב )ס"ק‬
 ‫שרייה זו‪ ,‬יתבאר בע"ה לקמ‪) ‬אות מ"א(‪.‬‬          ‫ו'( 'אחר שיפרכו בציפור‪ ,'‬ששיעור זה‬
                                               ‫שנתבאר בשו"ע הוא אחר שיעור שנפר‪ ‬בציפור‪,‬‬
‫קלד‪ .‬כ‪ ‬כתב הראב"ד בתמי‪ ‬דעי‪) ‬סימ‪ ‬רל"ב(‬      ‫כי א‪ ‬ה‪ ‬רק נפרכי‪ ‬בציפור‪ ‬אינו די לפסול‬
‫והביאו בטור כא‪ ,‬שא‪ ‬ה‪ ‬עדיי‪ ‬לא‬               ‫מחמת יבש‪ ,‬כי זהו דעת הראב"ד‪ ,‬ולא נתכוי‪‬‬
‫נתייבשו לגמרי הרי ה‪ ‬חוזרי‪ ‬ללחות‪ ‬על ידי‬      ‫לומר שא‪ ‬הלבינו פניה‪ ‬צרי‪ ‬ג‪ ‬שיהא נפר‪‬‬
                                               ‫בציפור‪ ,‬אלא שר"ל שא‪ ‬ה‪ ‬נפרכי‪ ‬בציפור‪‬‬
                                  ‫שרייה במי‪.‬‬  ‫לבד לא די בכ‪ ,‬וכ‪ ‬נראה בשו"ת משאת בנימי‪‬‬
                                               ‫)סימ‪ ‬י"ז( שהביא במג"א‪ ,‬שהזכיר שצרי‪ ‬שיהיה‬
‫קלה‪ .‬ועיי‪ ‬בסימ‪ ‬תרמ"ט סעי‪ ‬ה' שנתבאר דיני‬     ‫שני תנאי‪ ‬כדי שיהיה יבש הפוסל‪ ,‬שה‪ ‬ילבינו‬
‫פסולי הדר בשאר ימי‪ ,‬ועיי‪ ‬בשו"ת פני‬           ‫פניה‪ ‬ונפרכי‪ ‬בציפור‪ ,‬ולא נתכוי‪ ‬ששיעור זה‬
‫יהושע )סימ‪ ‬ג'( שנסתפק בזה‪ ,‬א‪ ‬פסולו מטע‪‬‬      ‫הוא אחר הלבינו פניה‪ ,‬אלא שהוא בהכרח שיש‬
‫שאינו הדר‪ ,‬וכשר לדעת המכשירי‪ ‬פסולי הדר‬        ‫שני תנאי‪ ‬אלו‪ ,‬ובאחד אינו די‪ ,‬כ‪ ‬נראה בדעתו‪,‬‬
‫בשאר ימי‪ ,‬או שהוא פסול מטע‪ ‬שאינו מינו‪,‬‬       ‫והנה בביכורי יעקב )ס"ק ט"ו( תמה על המג"א‬
                                               ‫שאינו במציאות שיהיה ילבינו פניה‪ ‬ולא יהיה‬
   ‫ופסול לדעת הכל‪ ,‬ועיי‪ ‬ע‪ ‬השדה )ס"ק ט'(‪.‬‬

‫קלו‪ .‬בפרי מגדי‪) ‬א"א ס"ק ח'( כתב שהדס‬
‫שיבש עצו פסול אפילו שהעלי‪ ‬עדיי‪‬‬
‫ירוקי‪ ,‬והוכיח דבריו ממה שאמרו לעני‪ ‬לולב‬
   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109