Page 107 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 107
Pg: 107 - 4-Back 21-06-16
סעי ו ז | הדס היבש קיג
סימ תרמו
ולא בשאר מיני ,וכ מנהג הסוחריקמד שמניחי הדס וערבה במי לשמור על
לחותקמה ,ואי מקפידי שלא להשהות ש למש מעת לעת.
ולכתחילה בודאי ראוי לחוש לדעת מרנא החת סופר זי"ע שמחמיר בזה,
ולהוציא מ המי קוד שיעברו מעת לעתקמו.
ופשוט שא מניח רק חלק התחתו של ההדס במי ,ונשאר חלק העליו למעלה
מי חיי
וג בחיי וברכה )אות כ' ס"ק ק"כ( דמעשי בכל יתכ ,שהרי הוא רצה להוציא מהכלל,
יו יוכיחו ששורי הדס וערבה במי יו או ולמעשה הסיק שה ג נכללי וה דומי
יומי ,ולית מא דחש לפסל .וכ בזמנינו אנו שה פסולי ,ולכ הסכימו הפוסקי הנ"ל
רואי שהסוחרי משימי את ההדסי במי שיש ט"ס בדבריו וצרי לומר 'כשרי 'ולפי
קוד סוכות כדי שלא יכמושו ,ולא שמענו שה גירסא זו שפיר הוציא מהכלל ,אבל בזמנינו
מוציאי אות מהמי כדי לשמור שלא יהיו כבר נדפס הלכות לולב להראב"ד והשגות
כבושי) .וא שהחת סופר כתב 'שכ אנו נוהגי,' הרמב") בגמרא מהדורת עוז והדר נדפס אחר הרי",(
ואעתיק את לשונו הנצר לכא' ,אבל פסולי
שנראה מדבריו שהיה המנהג לפסול בזה ,כתב בליקוטי שמנו חכמי באתרוג ,כנגד בלולב והדס הודה
הרב שה כשרי ,מעתה נקב וחסר כל שהוא
הערות ש שיש לומר שרק הרב החת"ס החמיר כ לעצמו, ובעל חזזית ונקל לב כושי ומנומר ירוק
ככרתי ,אלו כול כשרי ה ,וכו' ,אלא שיש לי
ומה שכתב בלשו רבי הוא מדר ענוה(. להוסי ולהוציא מ הכלל הזה ,הכבוש והשלוק,
שהדברי מראי בהדס וערבה שכבש או שלק
קמה .והוא מנהג כשר וטוב לית לולב וערבה לרפואה או לעני אחר ,שה פסולי ,וכו' ,עכ"ל,
במי ,שלא יבשו ,כ הוא בב"י )סימ הלא תראה שמה שכתב שרוצה להוציא מ
הכלל הוא עולה למה שכתב למעלה שאי שיי
תרנ"ד( בש המרדכי )סימ שס"ב(. דיני אתרוג בלולב לכל דיניו ,כמו שמנה ש
כל פסולי אתרוג ,אבל פסול כבוש ומבושל יוצא
קמו .כ כתב בחיי וברכה )אות כ' ס"ק ק"כ בסו מהכלל ,שאפילו שהוא מהפסולי שמנה לגבי
דבריו( ,ובשו"ת התעוררות תשובה )חלק א' אתרוג ,עדיי שיי הפסול ג לעני לולב ומיניו,
סימ י"ז( כתב לחוש על דברי הרמב" המובא ועל פי זה אי מקו להגהה בדבריו הקדושי,
בב"י סימ תרמ"ה )והעלי עיניו מדברי זקינו ואביו ומצאנו מקור נאמ לדברי החת"ס ,ועיי עוד
ש הרבה פוסקי שדנו בזה) .ועיי בספר ע
מרנא החת"ס וכתב סופר ,ואולי היה פשוט אצלו ולא
השדה סימ תרמ"ח ס"ק י"א שכתב שאפילו א נאמר
הוצר לכתבו( ,וכ ראוי לחוש ,כי למעשה הלא
מבואר כ בחת"ס בבירור לפסול ,ולא מצינו שאי ט"ס בדברי הרמב" ,מכל מקו אינו ראיה לאסור
מהפוסקי הקדמוני שהכשירו כבוש בשאר
מיני ,אלא שהוא נלמד מסתימת הפוסקי, בכבוש במי ,דאולי דוקא בכבש בחומ חזק פוסל
וג שכ מבואר ברמב" שהובא בב"י ,וא שיש
שכתבו שהוא ט"ס ,מ"מ כבר הוכחנו שמדברי הרמב" אבל בכבוש במי אי ברור א אוסר ,עיי ש
הרמב" נראה שאי להגיה כלל בדבריו ,ולכ
לעני לכתחילה בודאי יש לחוש למה שכתב שהארי הרבה בעני זה(.
הב"י ,ועיי בשו"ת דברי ישראל )חלק א' סימ ק"צ
קמד .כ הוא בדרכי תשובה )סימ ק"ה ס"ק ט"ז(,
אות ה' ,ונדפס מאמרו בקוב' האהל' סיו אלול התשי"ז( וכ כתב בביכורי יעקב )סו סימ תרמ"ז(,
שכתב שאי ספק שהחת"ס ראה כ אצל רבותיו
הקדושי ז"ל.