Page 106 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 106
Pg: 106 - 4-Back 21-06-16 קיב
דיני ההדסי|
סימ תרמו
באמצע ה'מעת לעת' ,כדי שלא יהיו שרויי במי במש עשרי וארבעה שעות
ברציפות ,ויש פוסקיקמג שלא חששו לזה ,וכתבו שפסול כבוש נאמר רק באתרוג
מי חיי
קכ"ב( כתב ליישב את דברי אביו הגאו מקושיית פ"א( שכ אנו נוהגי בלולב ומיניו בשבת שבחג,
הפתחי תשובה ,ועיי בדרכי תשובה )סימ ק"ה להסיר מ המי על ידי גוי בסו היו ,כדי
ס"ק ט"ז( שכתב שלא ראה נוהגי בחומרא זו, שלא יהיו כבושי ויופסלו ,עכ"ל .וכבר קדמו
ומעול לא שמע מהמדקדקי במצות שיזהרו הרמב") בהשגותיו על הלכות לולב להראב"ד( שכתב
בזה ,וכתב ליישב המנהג עפ"ד הפרמ"ג )סימ שהכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבש או
ק"ה משבצ"ז ס"ק א' ד"ה וכבוש הוא( שאי כבוש שלק לרפואה ,פסולי ,והביאו בב"י )סימ
כמבושל ממש אלא לעני שהוא מפליט ומבליע
כמו בישול ,אבל לא שהוא מתבשל ממש ,וכ תרמ"ה ד"ה כתב בא"ח ,ועיי לקמ הערה קמ"ג מה
כתב ביד יהודה )בפיה"א ס"ק א' ובפיה"ק ס"ק ג'(,
ולכ לא הקפידו על כבישת הלולב ומיניו ,כי שכתבו כמה פוסקי שהוא ט"ס בדברי הרמב" ,אבל כבר
אינו נחשב כמבושל לעני זה ,שאי שיי בו
בליעות איסור והיתר ,עיי ש ,ועיי בשו"ת הוכחנו ש שלפי דברי הרמב" עצמו שנדפס בזמנינו ,אי
לבושי מרדכי )מהדו"ת או"ח סימ ק"פ אות א'(
שכתב ליישב מנהג החת"ס מטע אחר ,כיו מקו להגהה זו(.
שמקורו בדברי הרמב" הנ"ל ,וכ בשו"ת פני
מבי) סימ רמ"ג אות ב'( כתב שבלא ספק נתכוי ומה שכתב ברמב" שכבשו לרפואה ,אי
הכונה דוקא לרפואה ,אלא כ היה הדר
החת"ס לדברי הרמב" הנ"ל. לכבש לרפואה ,עיי שו"ת דברי ישראל )חלק
א' סימ ק"צ( שכתב בכונת הרמב" על פי מה
ועל מה שנתבאר לעיל בש הרמב" שהביא בליקוטי מהרי"ח )סדר הושענא רבה(
שהכבוש פסול ,כתב לתמוה בשו"ת שאילת שסגולה למי שאי לו בני שיבשל את
שלו) מהדו"ת סימ רל"ב( אי נעלמו דברי ההושענא וישתה המי ,ורמז לזה ש'ערבה'
הרמב" מהכתב סופר ,ולכ כתב שלא הזכירו בגמטריא 'זרע' ,ואולי היו נותני ג הדס
הפוסקי דבר זה מרוב פשיטותו ,כי ממילא בשליקת הערבה ,כדי שית טע לשבח וריח
נושרי העלי בעת שליקה וכבישה ,אבל כמה
פוסקי כתבו שאכ יש ט"ס בדברי הב"י טוב במי הערבה ,עיי"ש.
בהעתקת דברי הרמב" ,במה שכתב 'פסולי,'
וצ"ל 'כשרי ,'עיי בשדי חמד )אספ"ד מערכת הא' קמג .עיי בפתחי תשובה )יו"ד סימ פ"ז ס"ק י"ט(
ער ד' מיני סימ ב' אות ב'( ,וכ בספר תיקו משה שהעתיק את דברי שו"ת חת סופר ,וכתב
)חלק ה' ד קע"ג ע"ב אות נ"ד( שהוכיח שיש ט"ס. ש שלכאורה לא שמענו כבוש פסול רק
באתרוג )בסימ תרמ"ח סעי ט"ו( ובמג"א ש
אול בליקוטי הערות )על החת סופר ש בהגה שכתב הטע שהוא דבר מאכל ,אבל לא בלולב
למטה בגליו (הראה עי בעי מדברי הראב"ד והדס וערבה ,וציי לדברי הרא"ש )ריש פרק לולב
והרמב" שאי צור להגיה בדבריו כלו ,כי הגזול( ,וכונתו שהביא את דברי הראב"ד שהובא
הב"י קיצר בהעתקת דברי הראב"ד והרמב" לעיל )אות ל"ז הערה קל"ד( שהדס שמסתפק עליו
ונראה מדבריו שהרמב" רצה לומר שכל פסולי א הוא יבש כשיעור הפוסל ,יכול להשרותו יו
ארבע מיני דומי זה לזה ,והוציא מ הכלל או יומיי במי ,וא חוזר ללחותו ,הרי הוא
שלוק ומבושל שה פסולי ,וזה לכאורה לא כשר ,הרי נראה בעליל שאי די כבוש בהדס,
שהרי יכול להשרותו כמה ימי במי ,אול
אפשר לדחות ראיה זו ,שיש לומר דאיירי שאכ
הוציא את ההדס שלא יהיו שרויי במש מעת
לעת של ,אול בשו"ת כתב סופר )חאו"ח סימ
