Page 276 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 276 - 9-Front 21-06-16‬‬ ‫רפב‬

‫נטילת לולב וברכתו |‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫אגידת הלולב ביו‪ ‬טוב‬

‫ו‪ .‬א‪ ‬שכח לאגד את הלולב קוד‪ ‬יו‪ ‬טוב יאגדנו ביו‪ ‬טוב‪ ,‬אמנ‪ ‬אי‪ ‬לאגדו‬
‫בקשר על גבי קשר‪ ,‬כי יש בזה איסור קושר‪ ,‬כי הוא קשר על גבי קשר‬
‫והוא קשר העשוי לעול‪ ‬כי אי‪ ‬דעתו להתירו לעול‪ ,‬וכ‪ ‬אי‪ ‬לו לאגדו על‬
‫ידי קשר אחד ועניבה על גביו )מה שאנו קורי‪ ‬עניבה‪' ,‬שליי‪ ,('‬שכיו‪ ‬שהוא עשוי‬

‫להתקיי‪ ‬יש בו איסור קושר‪.‬‬

‫ולכ‪ ‬יאגד‪ ‬על ידי שיכרו‪ ‬עלה של לולב על המיני‪ ‬יחד‪ ,‬ועל ידי זה יתקיי‪‬‬
‫האיגודכה‪ ,‬וכ‪ ‬יכול לאגד‪ ‬על ידי שיקשור ע‪ ‬עלה של לולב קשר אחד ויכרו‪‬‬
‫את קצוות העלה סביב המיני‪ ,‬ויתחוב את הקצוות בתו‪ ‬הכריכה כדי שלא‬

‫יתפרק הקשר‪ ,‬ואי‪ ‬בזה איסור קושרכו‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫אפילו שהוא על גבי קשר )כי הגע בעצמ‪ ,‬במי‬ ‫כה‪ .‬כ‪ ‬הוא פשטות דברי הרמ"א‪ ,‬ובשו"ע כתב‬
‫שיאגדנו בעניבה‪ ,‬ולא כתבתיו למעלה כי‬
‫שמצא בשבת קשר אחד עשוי מזמ‪ ‬רב והוא הוסי‪ ‬עליו‬ ‫בודאי אי‪ ‬כונתו על מה שקורי‪ ‬בזמנינו עניבה‬
‫‪' ‬שליי‪ ,'‬כי העניבה שאנו קורי‪ ‬בזמנינו הוא‬
‫עניבה כדי שיתקיי‪ ,‬שבודאי שאינו עובר‪ ,‬כי עניבה‬ ‫קשירה ועניבה על גביו וזה אסור כי הוא‬
‫לקיימא‪ ,‬ועניבה לבד אי‪ ‬אנו רגילי‪ ‬לקשור‬
‫להתקיי‪ ‬מותר‪ ,‬אלא שהיה אפשר לחייבו כי חיזק את‬
‫בעניבה כזו‪ ,‬לכ‪ ‬לא כתבתי למעלה‪.‬‬
‫הקשר‪ ,‬ולא מצינו איסור לשמור על קשר שלא יפתח(‪,‬‬
‫משא"כ בעניננו בקשר וכריכת קצוותיו יחד לא‬ ‫כו‪ .‬כי אינו קשר על גבי קשר האסור בשבת‪,‬‬
‫הוסי‪ ‬מאומה בגו‪ ‬הקשר אלא עשה מעשה‬ ‫אלא קשר אחד וכריכה על גביו שלא אסרו‬
‫צדדי לשמור על הקשר שלא יפתח‪ ,‬ולכאורה‬
‫הוא היתר גמור‪ ,‬כי הוא דומה למי שקשר קשר‬ ‫לעשותו בשבת אפילו לקיימא‪.‬‬
‫אחד והניח על גביו דבר כבד שלא יוכל ליפתח‬ ‫אמנ‪ ‬דבר זה אינו פשוט וכיו‪ ‬שדבר גדול‬
‫מאליו‪ ,‬שבודאי שאי‪ ‬שיי‪ ‬לאסרו‪ ,‬כי אי‪‬‬ ‫יש כא‪ ‬לא אוכל לקצר‪ ,‬וטר‪ ‬שנביא את דברי‬
‫הפוסקי‪ ‬נראה לומר מסברא שמותר לעשות‬
‫המניעה שיי‪ ‬לגו‪ ‬הקשר‪.‬‬ ‫קשר כזה בשבת ויו‪ ‬טוב‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא רק קשר‬
‫אחד‪ ,‬וא‪ ‬שעל ידי התחיבה הקשר יכול‬
‫כל זה היה נראה מצד הסברא‪ ,‬אלא שכא‪‬‬ ‫להתקיי‪ ‬אינו בכ‪ ‬כלו‪ ‬ואינו נחשב מחמת זה‬
‫כתב הרמ"א לעשות את הקשר באופ‪ ‬של‬ ‫כקשר אחד ועניבה על גביו שאסור לעשותו‬
‫כריכה ותחיבת ראש הכר‪ ‬בתו‪ ‬העיגול‪ ,‬וכתב‬ ‫כשהוא מתקיי‪ ,‬כי העניבה גור‪ ‬לקשר‬
‫המג"א )ס"ק ג'( 'ואפילו בחול'‪ ,‬וכתבו המפרשי‪‬‬ ‫שיעמוד על מכונו‪ ,‬וכמו שכתב בשו"ת אבני נזר‬
‫כא‪ ‬שכוונתו שלאו דוקא כשכרכו ביו‪ ‬טוב‬ ‫)סימ‪ ‬קע"ט אות ד'(‪ ,‬כי מרחק רב יש ביניה‪ ,‬כי‬
‫צרי‪ ‬לעשות כריכה זו‪ ,‬אלא אפילו כשאגדו‬ ‫העניבה נעשית בגו‪ ‬הקשר דהיינו שהוסי‪ ‬עליו‬
‫בזמנו בערב יו‪ ‬טוב יאגדנו בדר‪ ‬זה יכרו‪‬‬ ‫עוד מי‪ ‬קשר שהוא בעצמו אינו מתקיי‪ ‬אבל‬
‫ויתחוב את הראש הכר‪ ‬בכריכה‪ .‬אמנ‪ ‬בבכורי‬ ‫כשהוא בצירו‪ ‬שניה‪ ‬יחד ה‪ ‬מתקיימי‪ ,‬על‬
‫יעקב )ס"ק ז'( ומשנ"ב )ס"ק י"א( כתבו להשיג על‬ ‫כ‪ ‬על ידי העניבה הוא חיזק את הקשר ואמצו‬
‫המג"א שבחול בודאי אי‪ ‬המנהג כ‪ ,‬אלא‬ ‫להתקיי‪ ,‬ובודאי שאי‪ ‬חייב על העניבה בעצמו‬
‫המנהג כמו שכתב הראבי"ה לעשות קשר אחד‬
‫ולכרו‪ ‬ולתחוב את ראשי החוט בתו‪ ‬כרכי‬
‫הקשר‪ ,‬ולא היה המנהג לכרו‪ ‬לבד בלא קשר‬