Page 288 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 288 - 9-Front 21-06-16‬‬ ‫רצד‬

‫נטילת לולב וברכתו |‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫אמנ‪ ‬ראוי לחזור וליטול‪ ,‬כי יש לצדד ולומר שאינו נקרא יד לעני‪ ‬לעשות כ‪‬‬
‫לכתחילה עב‪.‬‬

‫יש לו שני ידי‪ ‬ונטל בשיניו ‪9‬‬

‫כא‪ .‬מי שיש לו שני ידי‪ ‬ונטל את הלולב בשיניו‪ ,‬א‪ ‬על פי שבכמה מקומות‬
‫אנו אומרי‪ ‬שכל הראוי לבילה אי‪ ‬בילה מעכבת בו‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כא‪ ‬לא‬

‫יצא כלל‪ ,‬כי עשה את המצוה בדר‪ ‬בזיו‪‬עג‪.‬‬

‫עשה את המצוה דר‪ ‬בזיו‪ ‬קצת‬

‫כב‪ .‬מי שעשה את המצוה בדר‪ ‬בזיו‪ ,‬א‪ ‬לא היה בזיו‪ ‬גמור‪ ,‬אלא בדר‪‬‬
‫הקרוב לבזיו‪ ,‬אי‪ ‬הדבר מוכרע א‪ ‬לא יצא ידי חובתו בזהעד‪ ,‬ודעת הרבה‬

‫פוסקי‪ ‬שיצא ידי חובתו בזה‪ ,‬ובפרט א‪ ‬לא היה אפשר באופ‪ ‬אחר‪.‬‬

‫נטילה דר‪ ‬בזיו‪ ‬גמור ‪ ‬נטל‪ ‬בבית הכסא‬

‫כג‪ .‬אבל א‪ ‬נטל‪ ‬בבזיו‪ ‬גמור המוב‪ ‬לכל‪ ,‬כגו‪ ‬שנטל‪ ‬בבית הכסא או בשאר‬
‫מקו‪ ‬מטונ‪ ,‬יש אומרי‪ ‬שלא יצא‪ ,‬ולכ‪ ‬בדיעבד צרי‪ ‬לחזור וליטול בלא‬

‫ברכה עה‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫הוא בשו"ת הלכות קטנות )חלק ב' סימ‪ ‬נ"ז(‬ ‫עב‪ .‬עיי‪ ‬שדי חמד )כללי‪ ‬ז' אות י"ב(‪ ,‬ובע‪ ‬השדה‬
‫שבדיעבד אי‪ ‬ביטול מצוה‪ ,‬ובתבואת שור )סימ‪‬‬ ‫)ס"ק ט"ו( שהארי‪ ‬להוכיח שהזרוע נקרא יד‬
‫כ"ח ס"ק ל"ז( משמע שכשאי שאפשר באופ‪ ‬אחר‪,‬‬
‫ותתבטל המצוה א‪ ‬לא יעשה באופ‪ ‬שיש קצת‬ ‫בכל מקו‪ ,‬אמנ‪ ‬נשאר בצ"ע לעני‪ ‬מעשה‪.‬‬
‫בזיו‪ ,‬יוצא המצוה בדר‪ ‬זה אפילו לכתחילה‪ ,‬כי‬
‫אי‪ ‬כא‪ ‬בזיו‪ ,‬אלא כשעזב את החשוב ולקח‬ ‫עג‪ .‬בבני‪ ‬ציו‪ ‬החדשות )סימ‪ ‬ק"ח( צידד לומר‬
‫שכיו‪ ‬שיש לו ידי‪ ‬כל הראוי לבילה אי‪‬‬
‫הגרוע‪ ,‬כמ"ש בתמורה )ד‪ ‬ז' ע"א(‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫בילה מעכבת בו‪ ,‬ושפיר יוצא א‪ ‬נטלו בשיניו‪,‬‬
‫אבל בע‪ ‬השדה )ס"ק ט"ו( חלק עליו שהוא ממש‬
‫עה‪ .‬בע‪ ‬השדה )ס"ק ט"ז( הארי‪ ‬בזה‪ ,‬והעלה‬ ‫בהיפו‪ ,‬דכל שכ‪ ‬מי שיש לו ידי‪ ‬ודאי לא יצא‬
‫שלא יצא‪ ,‬וכל שכ‪ ‬שלא יטל‪ ‬ש‪ ‬כלל‬ ‫בלקיחה בפה וענשו רב‪ ,‬כי עשה את המצוה‬
‫א‪ ‬שיתבטל מהמצוה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬אמנ‪ ‬בביאור‬
‫הלכה )סימ‪ ‬תקפ"ח סעי‪ ‬ב' ד"ה שמע( כתב לחקור‬ ‫בדר‪ ‬בזיו‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ‬שהוכיח דבריו‪.‬‬
‫מדוע אסור לעשות מצוה במקו‪ ‬מטונ‪ ‬כשאינו‬
‫מזכיר כלל ש‪ ‬שמי‪ ‬ודברי‪ ‬שבקדושה‪ ,‬וכתב‬ ‫עד‪ .‬עיי‪ ‬חיי אד‪) ‬כלל ס"ח סעי‪ ‬ב'( שכתב שלדברי‬
‫ש‪ ‬הטע‪ ‬כי בשעה שמקיי‪ ‬המצוה בפועל‬ ‫רש"י )שבת ד‪ ‬כ"ב ע"א( שלא יכסנו ברגל כדי‬
‫הוא עבודה‪ ,‬ואי‪ ‬לעשות עבודת השי"ת דר‪‬‬ ‫שלא יהיה מצות בזויות עליו‪ ,‬הוא דרשה גמורה‬
‫בזיו‪ ,‬והוא מכלל בזיו‪ ‬המצוה‪ ,‬וגדולה מזו‬ ‫מ‪ ‬התורה‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בשאגת אריה )סימ‪ ‬מ"א(‪,‬‬
‫אמרו בראש השנה )ד‪ ‬ל"ג ע"א( דאסור לצחצח‬ ‫אמנ‪ ‬בשו"ת אב‪ ‬שתיה )חאו"ח סימ‪ ‬כ"ו( העלה‬
‫שהוא אסמכתא מ‪ ‬התורה‪ ,‬אבל אינו דרשה‬
‫גמורה לפסול את מעשה המצוה מחמת זה‪ ,‬וכ‪‬‬