Page 292 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 292

‫‪Pg: 292 - 10-Front 21-06-16‬‬                                          ‫רחצ‬

‫נטילת לולב וברכתו |‬

                ‫סימ‪ ‬תרנא‬

                                                           ‫נטילת ארבע מיני‪ ‬במחובר‬

‫לב‪ .‬א‪ ‬שכח לתלוש את המיני‪ ‬מהאיל‪ ‬בערב יו‪ ‬טוב ורוצה ליטל‪ ‬כאשר‬
                   ‫ה‪ ‬מחוברי‪ ‬באיל‪ ,‬נסתפקו האחרוני‪ ‬א‪ ‬יוצא בזהצה‪.‬‬

‫וכ‪ ‬אתרוג והדס שגדלי‪ ‬בעצי‪ ‬מלא עפר‪ ,‬א‪ ‬לקח את כל העצי‪ ‬כדי לצאת‬
                                             ‫בו‪ ,‬נסתפקו בו האחרוני‪ ‬א‪ ‬יצאצו‪.‬‬

                 ‫סעיף ה ‪ -‬ו‬

‫הברכה על נטילת הלולב ומיניו‬

‫בגמרא )דף ל"ט ע"אצז( אמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך‬
‫עליהם עובר לעשייתן‪ ,‬והיינו שצריך להקדים את הברכה קודם עשיית‬

                                                                 ‫המצוה‪.‬‬

‫וכתבו הראשונים דכיון שאם יטול את הלולב והאתרוג בידיו קודם‬
‫הברכה כדי לברך עליהם נמצא שיברך אחר הנטילה‪ ,‬כי מיד כשלקחם‬
‫בידו כבר יצאצח‪ ,‬לכן צריך לעשות אחד מהעצות שלא יצא בנטילת‬

      ‫המינים בידיו עד אחר הברכה‪ ,‬והעצות הם המוזכרות בפוסקים‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫האתרוג וההדס בידו ומגביה‪ ‬כשה‪ ‬בעצי‪‬‬               ‫צה‪ .‬עיי‪ ‬פרי מגדי‪) ‬א"א סו‪ ‬סימ‪ ‬תרנ"ג(‪ ,‬ובצל"ח‬
‫שאינו נקוב‪ ,‬כתב להסתפק בזה‪ ,‬ובסו‪ ‬דבריו‬            ‫)שבת ד‪ ‬קל"א ע"א ד"ה א"ר חייא( שנסתפקו‬
‫הסיק שא‪ ‬לקח במחובר אפילו בעצי‪ ‬נקוב‬               ‫בזה‪ ,‬ועיי‪ ‬בבכורי יעקב )ס"ק ל'( שהעלה שלא‬
‫שלא פסקה היניקה‪ ,‬יחזור ויטול בתלוש בלא‬             ‫יצא‪ ,‬כי התורה אמרה שיקח פרי וענ‪ ,‬ולא איל‪,‬‬
‫ברכה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬והובא בפתח הדביר )חלק ב' סימ‪‬‬       ‫והמחובר לקרקע כקרקע דמי והרי הוא כנוטל‬
‫ר"ג(‪ ,‬והביאו בשדי חמד )מערכת ארבע מיני‪ ‬סימ‪‬‬       ‫איל‪ ‬שהתורה לא צותה עליו‪ ,‬וג‪ ‬שאי‪ ‬זה‬
‫ג' אות ה'( ובכ‪ ‬החיי‪) ‬ס"ק ע"ו(‪ ,‬ועיי‪ ‬לעיל )סימ‪‬‬  ‫לקיחה כלל‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬ועיי‪ ‬בשו"ת דובב‬
‫תרמ"ו הערה קפ"ה(‪ .‬ועיי‪ ‬לעיל סימ‪ ‬תרמ"ה )אות‬       ‫מישרי‪) ‬חלק ד' סימ‪ ‬פ"ב( שהביא כמה ראיות‬
‫ע"א הערה רכ"ג( מה שכתבו הפוסקי‪ ‬לעני‪ ‬לצאת‬         ‫שאינו יוצא בארבע מיני‪ ‬המחוברי‪ ‬לקרקע‪,‬‬

                   ‫בארבע מיני‪ ‬שגדלו בעצי‪.‬‬                                               ‫עיי‪ ‬ש‪.‬‬

                      ‫צז‪ .‬ובפסחי‪ ‬ד‪ ‬ז' ע"ב‪.‬‬       ‫צו‪ .‬עיי‪ ‬פרי מגדי‪) ‬ש‪ (‬שנסתפק בזה‪ ,‬ועיי‪‬‬
                                                   ‫בבכורי יעקב )ש‪ (‬שפשוט לו שאינו יוצא‬
‫צח‪ .‬ואי‪ ‬שיי‪ ‬שלא ליטול את הלולב בידו כלל‬          ‫בזה‪ ,‬ואפילו בעצי‪ ‬שאינו נקוב שפסקה יניקתו‪,‬‬
‫עד אחר הברכה‪ ,‬כיו‪ ‬שצרי‪ ‬לבר‪ ‬עובר‬                 ‫א‪ ‬תופס את כל העצי‪ ‬בידו‪ ,‬לא יצא ידי‬
‫לעשיית‪ ‬ולא עובר דעובר‪ ,‬והכלל בזה‪ ,‬שא‪‬‬             ‫חובתו‪ ,‬ואינו נחשב לקיחה כלל‪ ,‬כי הוא לקיחה‬
‫הוא כבר נמצא בידו ומיד אחר הברכה הוא‬               ‫על ידי דבר אחר דר‪ ‬בזיו‪ ,‬אלא שא‪ ‬תופס‬
‫מקיי‪ ‬המצוה‪ ,‬זהו עובר לעשיית‪ ,‬וא‪ ‬אינ‪‬‬
   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297