Page 294 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 294 - 10-Back 21-06-16‬‬ ‫ש‬

‫נטילת לולב וברכתו |‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫]ב[ יקח את כל המיני‪ ‬בידיו ויהפו‪ ‬את אחד מהמיני‪ ‬שלא כדר‪ ‬גדילתו‪,‬‬
‫ואחר הברכה יהפכנו שוב שיהיה כדר‪ ‬גדילתו‪ ,‬וכ‪ ‬נוהגי‪ ‬העול‪‬קד‪.‬‬

‫]ג[ יקח את כל המיני‪ ‬בידיו כדרכו‪ ,‬ויכוי‪ ‬שאינו רוצה לצאת המצוה עד אחר‬
‫הברכהקה‪ .‬ונכו‪ ‬לכוי‪ ‬כ‪ ‬אפילו כשמבר‪ ‬כשהאתרוג אינו דר‪ ‬גידולוקו‪.‬‬

‫כיצד מבר‪‬‬

‫לד‪ .‬יבר‪' ‬על נטילת לולב'קז וברכת 'שהחיינו'קח‪ ,‬ולא יבר‪ ‬שהחיינו אלא בשעת‬
‫הנטילה‪ ,‬ולא בשעה שאוגדוקט‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫כלו‪ ,‬אבל א‪ ‬כוו‪ ‬כונה הפכית שאינו רוצה‬ ‫קד‪ .‬כ‪ ‬כתבו הראשוני‪ ‬שהובא לעיל בפתיחה‪,‬‬
‫לצאת בודאי מועיל‪ ,‬כ‪ ‬כתב הרא"ש )פרק ג' סימ‪‬‬ ‫וכ‪ ‬כתב בספר אמרכל )הלכות סוכה ולולב(‪,‬‬
‫בש‪ ‬הרוקח 'יקח את הלולב והאתרוג שלא‬
‫ל"ג(‪ ,‬הובא בב"י כא‪.‬‬ ‫כדר‪ ‬גדילת‪ ‬ולאחר הברכה יהפכ‪ ‬דר‪ ‬גדילת‪,‬‬

‫קו‪ .‬כי הגר"א כתב שזהו הדר‪ ‬המובחרת‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫וינענע'‪.‬‬
‫נראה בשבלי הלקט )סימ‪ ‬שס"ו(‪ ,‬עיי‪ ‬במה‬
‫שהארי‪ ‬בזה שאינו יוצא כל זמ‪ ‬שלא נתכוי‪‬‬ ‫עיי‪ ‬בספר ע‪ ‬השדה )ס"ק כ"ו( שהתרע‪ ‬על‬
‫ליטלו לש‪ ‬מצוה‪ ,‬ואפילו שנוטלו בידו אינו‬ ‫מנהג זה וכתב שיש לבטל מנהג זה מכמה‬
‫אלא לחיבוב המצוה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ‬לשונו‪ ,‬ולכ‪ ‬אפילו‬ ‫חששות‪ ,‬כי הוא ביזוי מצוה להפו‪ ‬את המיני‪‬‬
‫שמנהגינו להפו‪ ‬את האתרוג‪ ,‬נכו‪ ‬להוסי‪‬‬ ‫קוד‪ ‬הברכה‪ ,‬וג‪ ‬שראה כמה פעמי‪ ‬עמי‬
‫האר‪ ‬שיודעי‪ ‬מנהג אבותיה‪ ‬שאחר הברכה‬
‫הכונה שאינו רוצה לצאת‪.‬‬ ‫צרי‪ ‬להפו‪ ‬האתרוג‪ ,‬ואוחזי‪ ‬בשעת הברכה‬
‫את האתרוג בדר‪ ‬הנכו‪ ,‬ואחר הברכה הופכי‪‬‬
‫ואפילו שמצד ההלכה הוא הדר‪ ‬המובחרת‬ ‫אותו שיהיה עוקצו למעלה‪ ,‬וג‪ ‬דכיו‪ ‬שעיקר‬
‫מכל מקו‪ ‬השו"ע לא הזכיר עצה זו‪ ,‬כי לעני‪‬‬ ‫המצוה הוא הלקיחה‪ ,‬וא‪ ‬היה בידו מהופ‪‬‬
‫הוראה לרבי‪ ‬אינו דר‪ ‬נכו‪ ,‬כי יטעו ולא יכונו‬ ‫דומה למי שהיה בידו ד' מיני‪ ‬מבלילה ולא‬
‫לב‪ ‬לכ‪ ,‬אבל בדרכי‪ ‬הראשוני‪ ‬אי‪ ‬לחשוש‬ ‫הניח‪ ‬מידו עד עלות השחר‪ ,‬שיש אומרי‪ ‬שלא‬
‫שישכחו לעשות כ‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא שינוי מעשה ואי‪‬‬ ‫יצא בלקיחה כזו‪ ,‬וכ‪ ‬הדבר א‪ ‬היו כבר בידו‬
‫ורק הפכו כדי לקיי‪ ‬המצוה נמצא שלא לקחו‬
‫אד‪ ‬שוכחו‪ ,‬כ‪ ‬כתב הט"ז )סו‪ ‬ס"ק ה'(‪.‬‬ ‫בידו לש‪ ‬מצוה‪ ,‬והרי הוא כמו תעשה ולא מ‪‬‬
‫העשוי‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬אבל מנהג ישראל תורה הוא‪,‬‬
‫קז‪ .‬והטע‪ ‬שאי‪ ‬מברכי‪' ‬על לקיחת לולב'‪,‬‬ ‫וג‪ ‬תלמידי חכמי‪ ‬נוהגי‪ ‬כ‪ ,‬וכ‪ ‬היה נוהג‬
‫כתב הלבוש )סעי‪ ‬ז'( 'יראה לי הטע‪ ‬משו‪‬‬ ‫מוח"ז הגאו‪ ‬בעל שבט הלוי זצ"ל )עיי‪ ‬זכרו‪‬‬
‫דלשו‪ ‬לקיחה יש במשמעו לשו‪ ‬קני‪ ,‬כלומר‬
‫אע"פ שאינו אוחזו בידו אלא שקונהו על ידי‬ ‫יהודה ‪ ‬מנהגי מהר"‪ ‬א"ש עמוד מ"ט שבשעת הברכה‬
‫אחד מ‪ ‬הקנייני‪ ‬שבידו ברשותו סגי‪ ,‬אלא‬
‫מדכתיב 'ולקחת‪ '‬שצרי‪ ‬לקיחה תמה ילפינ‪‬‬ ‫ג‪ ‬הלולב היה הפו‪ ‬בידו‪ ,‬או שהיו מונחי‪ ‬על השולח‪‬‬
‫שצרי‪ ‬להגביהו ולאחזו בידו‪ ,‬לפיכ‪ ‬תקנו לומר‬
‫לשו‪ ‬נטילה‪ ,‬שזהו פירושו שאוחזו בידו ועומסו‬ ‫והניח ידיו עליה‪ ‬ובשעת סיו‪ ‬הברכה הגביה אות‪.(‬‬
‫עליו כמשא‪ ,‬כלומר שמגביהו‪ ,‬כלשו‪ ‬הפסוק‬
‫קה‪ .‬וא‪ ‬למ"ד )ראש השנה כ"ח ע"ב( שמצות אינ‪‬‬
‫)ישעיה ס"ג‪ ,‬ט'( ונטל‪ ‬וינשא‪ ,'‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬ ‫צריכות כונה‪ ,‬היינו בסתמא כשלא כוו‪‬‬