Page 295 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 295

‫‪Pg: 295 - 10-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ה ‪ ‬ו | הברכה על נטילת הלולב ומיניו שא‬

                                                       ‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫יבר‪ ‬כשהוא מעומדקי‪ ,‬וכ‪ ‬הנטילה תהיה כשהוא מעומדקיא‪ ,‬ובדיעבד אי‪ ‬העמידה‬
                                           ‫מעכב‪ ,‬וא‪ ‬ביר‪ ‬ונטל מיושב‪ ,‬יצאקיב‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫סוכה בסימ‪ ‬תרמ"א‪ ,‬כ‪ ‬כתב בבכורי יעקב )ס"ק‬        ‫ובאליה זוטא )ס"ק י"ד( הביא בש‪‬‬
                        ‫כ"ה(‪ ,‬ושעה"צ )אות ל"ו(‪.‬‬  ‫האבודרה‪ ‬הטע‪ ‬שבחרו דוקא בלשו‪ ‬זה‪' ,‬על‬
                                                 ‫ש‪ ‬שהוא מעלה ומוריד‪ ,‬וכתיב וינטל‪‬‬
      ‫קי‪ .‬כ‪ ‬כתב הרמ"א בש‪ ‬מהרי"ל וכלבו‪.‬‬         ‫וינשא‪ ,'‬ובאליה רבה )סימ‪ ‬תרמ"ד ס"ק ג'( הביא‬
‫וכתב בשבלי הלקט )סימ‪ ‬שס"ו( 'מנהג‬                ‫בש‪ ‬ספר אמרכל 'מה שאנו מברכי‪ ‬על נטילת‬
‫שמברכי‪ ‬על הלולב בעמידה‪ ,‬ומפרש בתשובות‬           ‫ולא על לקיחת כדכתיב בקרא‪ ,‬יש לומר כדי‬
‫הגאוני‪ ‬ז"ל דילפינ‪' ‬קיחה קיחה' מאגודת‬           ‫שלא לערב האותיות‪ ,‬כמו גבי המוציא'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫אזוב‪ ,‬מה להל‪ ‬בעמידה א‪ ‬כא‪ ‬בעמידה‪ ,‬כתיב‬         ‫וביאור דבריו‪ ,‬שלעני‪ ‬המוציא כתבו התוס'‬
‫הכא 'ולקחת‪ ‬לכ‪ ,'‬וכתיב הת‪' ‬ולקחת‪‬‬              ‫)ברכות ד‪ ‬ל"ח ע"ב ד"ה והלכתא( בש‪ ‬הירושלמי‬
‫אגודת אזוב'‪ ,‬ובלקח טוב מפרש דילפינ‪' ‬לכ‪‬‬         ‫הטע‪ ‬שאי‪ ‬מברכי‪' ‬מוציא לח‪ '‬אלא‬
‫לכ‪ '‬מספירת העומר‪ ,‬כתיב הכא 'לכ‪ '‬וכתיב‬          ‫'המוציא' בתוספת ה"א‪ ,‬כדי שלא לערב‬
‫הת‪' ‬וספרת‪ ‬לכ‪ ,'‬וספירת העומר בעמידה‬            ‫האותיות שא‪ ‬יאמר מוציא יתערבו המ"‪ ‬של‬
‫דכתיב )דברי‪ ‬ט"ז‪ ,‬ט'( 'מהחל חרמש בקמה'‪ ,‬אל‬       ‫'העול‪ '‬ע‪ ‬המ"‪ ‬של 'מוציא'‪ ,‬ולכ‪ ‬ג‪ ‬כא‪‬‬
‫תקרי בקמה אלא בקומה וכו'‪ ,‬עוד כתב )אחיו ר'‬       ‫א‪ ‬היו מברכי‪' ‬על לקיחת' היו מתערבי‪ ‬שני‬
‫בנימי‪ ‬ז"ל( מה שמברכי‪ ‬על הלולב בעמידה לפי‬
‫ששנינו )ראש השנה ט"ז ע"א( 'ובחג נידוני‪ ‬על‬                                         ‫הלמדי"‪ ‬יחד‪.‬‬
‫המי‪ ,'‬וארבעת המיני‪ ‬הללו סניגורי‪ ‬הבאי‪‬‬
‫לרצות על המי‪ ,‬ומצות בעל די‪ ‬בעמידה‪ ,‬ועוד‬        ‫ואי‪ ‬להקשות לפי טע‪ ‬זה שהרי התוס' כתבו‬
‫שהרי צריכי‪ ‬לנענע בו בקריאת ההלל‪ ,‬ומצות‬          ‫ש‪ ‬שלעני‪' ‬לח‪ ‬מ‪ ‬האר‪ '‬לא חששו שיתערבו‬
‫הלל בעמידה‪ ,‬א‪ ‬כ‪ ‬אי‪ ‬לחלק בי‪ ‬סופו‬              ‫שני המ"‪ ‬של 'לח‪ '‬ו'מי‪ '‬יחד‪ ,‬כי הוא לשו‪‬‬
                                                 ‫הפסוק בתהילי‪ ‬קד‪ ,‬ולכאורה למה הקפידו‬
                               ‫לתחילתו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬   ‫כא‪ ,‬והרי 'לקיחת' הוא ג‪ ‬כ‪ ‬מלשו‪ ‬הפסוק ‪‬‬
                                                 ‫ולקחת‪ ,‬כי יש לחלק שש‪ ‬הפסוק עצמה‬
               ‫קיא‪ .‬מבואר בשבלי הלקט ש‪.‬‬         ‫הסמיכה את שני התיבות יחד ולא הקפידה על‬
‫יש תמהי‪ ‬ושואלי‪ ‬למה אי‪ ‬אנו אומרי‪‬‬              ‫עירוב האותיות‪ ,‬ולכ‪ ‬ג‪ ‬אנו אי‪ ‬לנו לחשוש‬
‫אחר ברכת הלולב 'יהי רצו‪ ‬שיבנה בית המקדש‬         ‫לזה‪ ,‬דכי היכי שיזהרו באמירת הפסוק יזהרו‬
‫במהרה בימינו' כמו שאנו אומרי‪ ‬אחר ברכת‬           ‫ג‪ ‬באמירת הברכה‪ ,‬אבל כא‪ ‬אינו לשו‪ ‬הפסוק‬
‫העומר‪ ,‬דהא לולב בשאר ימי‪ ‬זכר למקדש‬              ‫ממש‪ ,‬כי הפסוק לא הסמיכה את שני האותיות‬
‫הוא‪ ,‬וכתב אחי ר' בנימי‪ ‬ז"ל שאי‪ ‬לתמוה על‬        ‫יחד‪ ,‬אלא שאנו רוצי‪ ‬לקבוע מטבע ברכה‬
‫זה לפי שבעומר היה הזבח זוכה בו דכתיב‬             ‫כלשו‪ ‬הפסוק‪ ,‬בזה יש לדקדק שלא להסמי‪‬‬
‫)ויקרא כ"ג‪ ,‬י"ב( ועשית‪ ‬ביו‪ ‬הניפכ‪ ‬את העומר‬
‫כבש תמי‪ ‬וגו'‪ ,‬לכ‪ ‬מתפללי‪ ‬על העבודה‬                                          ‫שני אותיות שוות‪.‬‬
‫שתשוב למקומה‪ ,‬אבל לולב באיזה קרב‪‬‬
‫המקדש או המזבח זוכה בו‪ ,‬ועוד שכיו‪ ‬שלולב‬         ‫קח‪ .‬וברכת שהחיינו מבר‪ ‬רק ביו‪ ‬הראשו‪,‬‬
‫ביו‪ ‬הראשו‪ ‬אינו זכר למקדש‪ ,‬ג‪ ‬שאר הימי‪‬‬                     ‫כמו שיתבאר בע"ה )אות ל"ז(‪.‬‬
‫אי‪ ‬צריכי‪ ‬לתפילה זכר למקדש‪ ,‬וכו' עכ"ל‬
                                                 ‫קט‪ .‬כ‪ ‬כתב בשו"ע כא‪ ,‬כי אפילו שמעיקר הדי‪‬‬
                       ‫שבלי הלקט )סימ‪ ‬שס"ו(‪.‬‬    ‫היה יכול לבר‪ ‬בעת שאגדו‪ ,‬מכל מקו‪‬‬
                                                 ‫מנהגינו שלא לבר‪ ‬עד שעת הנטילה‪ ,‬וא‪ ‬ביר‪‬‬
   ‫קיב‪ .‬פרמ"ג )א"א ס"ק י"ג(‪ ,‬משנ"ב )ס"ק כ"ז(‪.‬‬    ‫שהחיינו בשעת האגודה‪ ,‬יצא בדיעבד‪ ,‬כמו לעני‪‬‬
   290   291   292   293   294   295   296   297   298   299   300