Page 293 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 293 - 10-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ה ‪ ‬ו | הברכה על נטילת הלולב ומיניו רצט‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫א‪ .‬שיטול את הלולב בידו‪ ,‬והאתרוג לא יטול בידו עד אחר הברכהצט‪.‬‬

‫ב‪ .‬שיהפוך את אחד מהמינים קודם הברכה‪ ,‬שלא יהיה כדרך גדילתן‪,‬‬
‫ואחר הברכה יטלנו כדרך גדילתן‪.‬‬

‫ג‪ .‬שיכוון שלא לצאת עד אחר הברכהק‪.‬‬

‫והמחבר הביא העצה הראשונה‪ ,‬שיטול הלולב בידו ויברך ואחר כך יקח‬
‫את האתרוג‪ ,‬והאחרונים הביאו את שאר העצותקא‪.‬‬

‫לקיחת המיני‪ ‬בידו בשעת הברכה‬

‫לג‪ .‬הפוסקי‪ ‬כתבו כמה דרכי‪ ‬אי‪ ‬לאחוז את המיני‪ ‬בעת הברכה על המצוה‪,‬‬
‫ויתבארו על הסדר‪.‬‬

‫]א[ יקח בידו רק את הלולב ומיניו בלא האתרוג כלל‪ ,‬ויבר‪ ‬על נטילת לולב‬
‫ושהחיינו‪ ,‬ואחר כ‪ ‬יקח את האתרוג בידוקב‪ ,‬כדי שיהיה הברכה קוד‪ ‬קיו‪‬‬

‫המצוה קג‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫לקיי‪ ‬מה שכתב השו"ע כא‪ ,‬ולכ‪ ‬כתב אחר‬ ‫בידו אפילו שה‪ ‬לפניו וצרי‪ ‬ליטל‪ ‬בידו אחר‬
‫כ‪) ‬ס"ק י"ב( שתחילה יקח את הלולב מחבירו‬ ‫הברכה‪ ,‬זהו עובר דעובר‪ ,‬כמו שכתבו הפוסקי‪‬‬
‫בשמאל ויבר‪ ,‬ואחר כ‪ ‬יקח ג‪ ‬את האתרוג‬ ‫לעני‪ ‬תפילי‪) ‬מנחות ד‪ ‬ל"ה ע"ב‪ ,‬ושו"ע או"ח סימ‪‬‬
‫בשמאל‪ ,‬ויעביר אז את הלולב לימינו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫כ"ה סעי‪ ‬ח'(‪ ,‬שצרי‪ ‬לבר‪ ‬אחר ההנחה על ידיו‬
‫זה יוצא ידי שניה‪ ,‬והעול‪ ‬אי‪ ‬נוהגי‪ ‬כ‪ ,‬כמו‬ ‫קוד‪ ‬הקשירה‪ ,‬כדי שלא יהיה עובר דעובר‪ ,‬כ‪‬‬

‫שכבר נתבאר לקמ‪) ‬אות ל"ח(‪.‬‬ ‫כתב הרא"ש )ש‪.(‬‬

‫קג‪ .‬וא‪ ‬שא‪ ‬כול‪ ‬לפניו יכול ליטול אות‪ ‬זה‬ ‫צט‪ .‬כ‪ ‬כתבו התוס' )ד‪ ‬ל"ט ע"א ד"ה עובר(‪ ,‬וכ‪‬‬
‫אחר זה )כמו שיתבאר לקמ‪ ‬סעי‪ ‬י"ב(‪ ,‬וא‪ ‬כ‪‬‬ ‫ברא"ש )פרק ג' סימ‪ ‬ל"ג( הביאו בבית יוס‪.‬‬
‫כאשר נטל בידו את הלולב ומיניו אפילו שלא‬
‫אחז את האתרוג הרי כבר יצא על הלולב ומיניו‬ ‫ק‪ .‬כל אלו העצות הובאו ברא"ש )ש‪.(‬‬
‫קוד‪ ‬הברכה ואינו עובר לעשיית‪ ,‬אינו דומה‬
‫לש‪ ,‬כי אי‪ ‬המצוה חלוקה לכמה חלוקות‬ ‫קא‪ .‬ועיי‪ ‬בביאור הגר"א )אות ט"ו( שדעתו‬
‫שמקיי‪ ‬בכל מי‪ ‬חלק מהמצוה‪ ,‬אלא כל‬ ‫שמעיקר הדי‪ ‬אי‪ ‬צרי‪ ‬כלל לחפש אחר‬
‫הארבע מיני‪ ‬ה‪ ‬מצוה אחת‪ ,‬וכל זמ‪ ‬שעדיי‪‬‬ ‫העצות‪ ,‬וג‪ ‬העצה של היפו‪ ‬האתרוג אינו‬
‫לא נטל את כול‪ ‬לא יצא אפילו על אחד מה‪,‬‬ ‫מועיל‪ ,‬כי הרי ביר‪ ‬על הלולב ועודו בידו ודעתו‬
‫לכ‪ ‬כל זמ‪ ‬שלא נטל את האתרוג בידו אפילו‬ ‫ליקח אותו‪ ,‬ואי‪ ‬מעכבי‪ ‬זה את זה כשמונחי‪‬‬
‫שדעתו ליטלו אחר כ‪ ,‬עדיי‪ ‬לא יצא אפילו ידי‬
‫מצות הלולב‪ ,‬ומה שאמרו שיכול ליטל‪ ‬בזה‬ ‫לפניו‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬
‫אחר זה‪ ,‬היינו‪ ,‬שאחר שלקח את כל המיני‪‬‬
‫אפילו שלא היו ביחד אז יצא את המצוה כולה‪,‬‬ ‫קב‪ .‬וכ‪ ‬כתב בעל התניא בפסקי הסידור )דיני‬
‫הלולב(‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ .‬אול‪ ‬לפי מה שכתב‬
‫עיי‪ ‬בשעה"צ )אות כ"ח(‪.‬‬ ‫המג"א )ס"ק ח'( בש‪ ‬מטה משה )סימ‪ ‬תתקכ"ח(‬
‫שתמיד יש ליטול את האתרוג תחילה‪ ,‬לא יתכ‪‬‬