Page 291 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 291 - 10-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ד | נטילה שלא כדרכו רצז‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫נטילה על ידי ראשי אצבעותיו‬

‫כט‪ .‬מותר ליטול את האתרוג בראשי אצבעותיו‪ ,‬ואי‪ ‬צרי‪ ‬שיהיה בכ‪ ‬היד‬
‫ממש צ‪.‬‬

‫נטל באחורי ידיו על אצבעותיו‬

‫ל‪ .‬נטל באחורי ידיו‪ ,‬או בי‪ ‬אצבעותיו שלא בדר‪ ‬קמיצת אצבעות‪ ,‬יש לצדד‬
‫הרבה שלא יצאצא‪ ,‬לכ‪ ‬יחזור ויטול בלא ברכהצב‪.‬‬

‫נטל על ידי הבועות שבאצבעותיו‬

‫לא‪ .‬מי שעלה בועות על אצבעותיו ונטל את המיני‪ ‬על ידי הבועות האלו‪,‬‬
‫יצא ידי חובתו‪ ,‬אפילו שלא היה הנטילה בידיו ממש אלא על ידי הבועות‪,‬‬
‫כיו‪ ‬שה‪ ‬מתבטלות לאצבעותיו הרי ה‪ ‬כחלק מאצבעותיוצג‪ ,‬אבל לכתחילה‬

‫יטל‪ ‬בשאר האצבעות שאי‪ ‬עליה‪ ‬בועותצד‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫דבר‪ ,‬אלא לעני‪ ‬הוצאה בשבת מרשות לרשות הוא נחשב‬ ‫באצבע‪ ,‬אבל יש לומר שדוקא הת‪ ‬שכתוב‬
‫)ויקרא ד'‪ ,‬כ"ה( 'ולקח וגו' באצבעו ונת‪ ,'‬שיש ש‪‬‬
‫שינוי גדול‪ ,‬כמו מוציא ברגלו‪ ,‬אבל לא לעני‪ ‬שהוא דר‪‬‬ ‫דרשה בזה מחמת הסמיכות‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬אבל בכל‬
‫מקו‪ ‬כשכתוב לקיחה א‪ ‬באצבע אחד הרי הוא‬
‫בזיו‪ ‬כמו ברגלו‪ ,‬כי ג‪ ‬הרמב"‪ ‬לא כתב בפירוש שהרי‬
‫לקיחה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫הוא כמוציא ברגלו‪ ,‬אלא שכללו יחד לעני‪ ‬הפטור שלא‬
‫צ‪ .‬ע‪ ‬השדה )ס"ק כ"ג(‪ ,‬עיי‪ ‬תוס' יומא )ד‪ ‬מ"ז‬
‫הוציא כדר‪ ‬המוציאי‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.(‬‬ ‫ע"א ד"ה הוציאו(‪ ,‬ויש לומר שבאתרוג שאני‪,‬‬
‫כיו‪ ‬דאדרבה לפני מל‪ ‬בשר וד‪ ‬כשמקריבי‪‬‬
‫צב‪ .‬כי לא הסיק כ‪ ‬בבירור שכ‪ ‬הוא להלכה‪,‬‬ ‫פרי לפיו אוחזי‪ ‬לפניו בראשי אצבעותיו‪ ,‬וכל‬
‫אלא שכ‪ ‬יש לצדד הרבה‪ ,‬לכ‪ ‬יחזור ויטול‬ ‫שכ‪ ‬באתרוג שמפסיד הדורו במשמוש היד‪ ,‬ויתר‬

‫בלא ברכה‪.‬‬ ‫מהודר כשחלק גדול ממנו מגולה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬

‫צג‪ .‬כ‪ ‬העלה בע‪ ‬השדה )ש‪ ,(‬והוכיח שאמרו‬ ‫צא‪ .‬כ‪ ‬הוא בע‪ ‬השדה )ס"ק כ"א(‪ ,‬כי הוא‬
‫בזבחי‪) ‬ד‪ ‬מ' ע"א וע"ב( שלמדו מהריבוי של‬ ‫לקיחה דר‪ ‬בזיו‪ ,‬ומבואר בב"ק )ד‪ ‬צ' ע"ב(‬
‫'את' להכשיר 'אמי‪ '‬שבאצבע‪ ,‬פירושו כמי‪‬‬ ‫שבסטרו לאחר ידיו הוא בזיו‪ ‬כפול‪ ,‬וכ‪ ‬לגבי‬
‫שלפוחית או יבלת שעלה לו באצבע‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬אבל‬ ‫הוצאת שבת פטור על ידי הוצאה כזו לאחר ידו‪,‬‬
‫מצד שני יש לומר דוקא ש‪ ‬שיש ריבוי אבל כא‪‬‬ ‫וכתב הרמב"‪) ‬בפרק י"ב מהלכות שבת הלכה י"ג(‬
‫אי‪ ‬ריבוי שאינו מעכב אולי אינו דר‪ ‬לקיחה‬ ‫שהוא דומה למוציא ברגלו‪ ,‬ומפורש בשבת )ד‪‬‬
‫בכ‪ ,‬אמנ‪ ‬ממה שאמרו לעני‪ ‬חציצה בטבילה‬ ‫כ"ב ע"א( לגבי כיסוי הד‪ ‬שכיסוי ברגלו הד‪‬‬
‫)יו"ד סימ‪ ‬קצ"ח סעי‪ ‬ב'( שאינו חוצ‪ ,‬נראה שהוא‬ ‫אסור כי אי‪ ‬מצות דר‪ ‬בזיו‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪) ,‬אבל יש‬
‫בטל לאצבע והוא נחשב לחלק ממנו‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪‬‬
‫שכתב לפרש דמה שצרי‪ ‬פסוק ש‪ ‬שלא נאמר‬ ‫לדחות ראיה זו שמה שכתב הרמב"‪ ‬שהמוציא על גב ידו‬

‫שהוא דר‪ ‬גנאי לשמש כ‪ ‬לפני מל‪ ‬הכבוד‪.‬‬ ‫דומה למוציא ברגלו‪ ,‬אי‪ ‬כונתו שהוא כרגלו ממש לכל‬

‫צד‪ .‬כ‪ ‬כתב ש‪ ,‬ונחשב לקיחה תמה אפילו‬
‫שאינו בכל האצבעות‪.‬‬