Page 289 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 289 - 10-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ד | נטילה שלא כדרכו רצה‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫אינו יכול ליטל‪ ‬אלא במקו‪ ‬מטונ‪‬‬ ‫‪1‬‬

‫כד‪ .‬א‪ ‬אינו יכול ליטול הלולב אלא במקו‪ ‬מטונ‪ ,‬וא‪ ‬לא יטל‪ ‬ש‪ ‬יתבטל‬
‫מהמצוה‪ ,‬כגו‪ ‬שהוא חבוש בבית הסוהר והוא מקו‪ ‬מטונ‪ ,‬אפשר להקל‬
‫ליטל‪ ‬ש‪‬עו בלא ברכהעז‪ ,‬ובפרט בבית הכסא של זמנינועח א‪ ‬הוא נקי ואי‪‬‬
‫ש‪ ‬צואה‪ .‬וא‪ ‬מכסה את מושב הבית הכסא ואי‪ ‬ש‪ ‬ריח רע‪ ,‬יכול ג‪ ‬לבר‪‬עט‪.‬‬

‫מכל מקו‪ ‬כאשר יצא מהמקו‪ ‬המטונ‪ ,‬יחזור ויטול בלא ברכהפ‪.‬‬

‫אחז את הלולב בראש עליו‬

‫כה‪ .‬אחז את הלולב בראש עליו ולא בעיקרו‪ ,‬או את האתרוג בפטמתו‪ ,‬יש‬
‫לצדד שלא יצא‪ ,‬כי עשה את המצוה דר‪ ‬בזיו‪ ,‬וג‪ ‬יש לומר שהוא שלא‬

‫כדר‪ ‬לקיחה‪ ,‬לכ‪ ‬יחזור ויטול בלא ברכהפא‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫בבית הסוהר והמקו‪ ‬מטונ‪ ‬דודאי שאסור לו‬ ‫שופר של ראשו השנה במי רגלי‪ ‬מפני הכבוד‪,‬‬ ‫‪otzar arbaat hminim‬‬
‫להתפלל ולבר‪ ,‬ואפילו להרהר‪ ,‬אבל לקיי‪‬‬ ‫והוא רק הכשר מצוה‪ ,‬וכל שכ‪ ‬המצוה עצמה‪,‬‬
‫המצוה בלבד נטה קו להקל‪ ,‬והביא ראיה מדברי‬ ‫עיי‪ ‬ש‪ ‬שנראה שא‪ ‬על פי שאסור לעשות כ‪‬‬
‫הרמ"א ביו"ד )סימ‪ ‬י"ט סעי‪ ‬א'( בש‪ ‬האגודה‬ ‫מכל מקו‪ ‬בדיעבד יצא‪ ,‬וכ‪ ‬כתב במטה אפרי‪‬‬
‫שא‪ ‬שוחט בבית המטבחיי‪ ‬שהוא מקו‪‬‬ ‫)ש‪ ‬סעי‪ ‬ה'( לעני‪ ‬א‪ ‬תקע בשופר בשעה שהיו‬
‫מטונ‪ ,‬יבר‪ ‬בריחוק ד' אמות קוד‪ ‬שיכנס לש‪‬‬ ‫המי‪ ‬שותתי‪ ‬על ברכיו או מצא צואה במקומו‪,‬‬
‫ולא ידבר אחר השחיטה‪ ,‬והלא השחיטה הוא‬ ‫שיצא‪ ,‬אבל הסיק שמכל מקו‪ ‬יש לו לחזור‬
‫מצות עשה ומותר לשחוט במקו‪ ‬המטונ‪‬‬ ‫ולתקוע בלא ברכה‪) ,‬ואולי יש לחלק בי‪ ‬א‪ ‬כבר‬
‫אע"פ שאי‪ ‬לבר‪ ‬ש‪ .‬וכיו‪ ‬שרוב הפוסקי‪‬‬
‫הכריעו שיכול ליטול ש‪ ,‬והע‪ ‬השדה הוא יחיד‬ ‫עשה המצוה ואחר כ‪ ‬ראה שהיה בדר‪ ‬בזיו‪ ,‬שאז יצא‬

‫לגבייהו‪ ,‬אפשר להקל וליטול ש‪.‬‬ ‫בדיעבד אלא שיחזור ויתקע בלא ברכה‪ ,‬אבל א‪ ‬ידע שהו‬

‫עז‪ .‬כי פשוט שאסור לבר‪ ‬כמו שנתבאר באו"ח‬ ‫דר‪ ‬בזיו‪ ‬דהיינו שנכנס לבית הכסא או למקו‪ ‬מטונ‪‬‬
‫)סימ‪ ‬ע"ו(‪.‬‬
‫דוקא כדי לקיי‪ ‬המצוה‪ ,‬אז לא יצא אפילו בדיעבד(‪.‬‬
‫עח‪ .‬עיי‪ ‬בשו"ת אר‪ ‬צבי )סימ‪ ‬ק"י וקי"א(‪ ,‬ושו"ת‬
‫יד אהר‪) ‬חלק א' סו‪ ‬סימ‪ ‬א'(‪ ,‬ובמה שהרחיב‬ ‫עו‪ .‬כי כ‪ ‬הוא הכרעת רוב האחרוני‪ ,‬והנה בע‪‬‬
‫בזה בשו"ת מנחת יצחק )חלק א' סימ‪ ‬ס'( בכוחא‬ ‫השדה )ש‪ (‬כתב בפשיטות שא‪ ‬אי‪ ‬ש‪‬‬
‫דהתירא‪ ,‬ובפרט כאשר יכסה את כל מושב הבית‬ ‫אלא מקו‪ ‬מטונ‪ ‬ואינו יכול ליל‪ ‬למקו‪ ‬אחר‪,‬‬
‫הכסא‪ ,‬ואז יוכל ג‪ ‬לבר‪ ‬ש‪ ‬ולומר דברי‪‬‬ ‫יבטל המצוה ולא יטול ד' מיני‪ ‬בבית הכסא‪,‬‬
‫שבקדושה‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ‬והוא עני‪ ‬רחב ואי‪ ‬כא‪‬‬ ‫וג‪ ‬במטה אפרי‪) ‬ש‪ (‬שהקיל ש‪ ‬לעני‪‬‬
‫בדיעבד שיצא מעיקר הדי‪ ,‬לא איירי אלא‬
‫מקומו‪.‬‬ ‫בשוגג‪ ,‬אבל לכתחילה לקיימו במקו‪ ‬מטונ‪‬‬
‫בודאי אינו ראוי‪ .‬אמנ‪ ‬בשו"ת הלכות קטנות‬
‫עט‪ .‬שו"ת מנחת יצחק )ש‪.(‬‬ ‫)חלק ב' סימ‪ ‬נ"ז( פשוט לו שבדיעבד וג‪ ‬במצב‬
‫שהוא כבדיעבד‪ ,‬שאי‪ ‬ש‪ ‬מקו‪ ‬אלא הוא‪,‬‬
‫פ‪ .‬מטה אפרי‪) ‬ש‪.(‬‬ ‫שיוצא ש‪ ,‬וצרי‪ ‬לקיי‪ ‬המצוה כ‪ .‬וכ‪ ‬כתב‬
‫בעיקרי הד"ט )או"ח סימ‪ ‬ה' אות ט"ו( שמי שהוא‬
‫פא‪ .‬עיי‪ ‬ע‪ ‬השדה )ס"ק י"ז( שצידד שהוא דומה‬