Page 297 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 297 - 10-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ה ‪ ‬ו | הברכה על נטילת הלולב ומיניו שג‬

‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫שכח לבר‪ ‬שהחיינו‬

‫לז‪ .‬א‪ ‬לא ביר‪ ‬שהחיינו ביו‪ ‬הראשו‪ ,‬יבר‪ ‬ביו‪ ‬השני בשעת נטילת הלולב‪,‬‬
‫וכ‪ ‬א‪ ‬שכח ביו‪ ‬שני יבר‪ ‬ביו‪ ‬אחר‪ ,‬עד יו‪ ‬השביעי יכול לבר‪ ‬בשעת‬

‫הנטילה קיז‪.‬‬

‫הקדמת נטילת האתרוג‬

‫לח‪ .‬כתבו הפוסקי‪ ‬שכאשר רוצה ליקח את הארבעת המיני‪ ‬בידיו יטול תחילה‬
‫האתרוג בידו ואחר כ‪ ‬יקח הלולב ומיניו‪ ,‬וכ‪ ‬כשמסלק את הלולב יסלק‬
‫הלולב תחילה‪ ,‬כדי שלא יהיו בידו הלולב בלא האתרוגקיח‪ .‬ולכ‪ ‬לא יתננו לחבירו‬

‫בידו אלא יניחנו על השלח‪ ‬וית‪ ‬לחבירו האתרוגקיט‪.‬‬

‫ויש אומרי‪‬קכ דאדרבה קוד‪ ‬יקח את הלולב בידו‪ ,‬ואחר כ‪ ‬האתרוג‪ ,‬וכ‪ ‬נוהגי‪‬‬
‫העול‪ ‬קכא‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫קיז‪ .‬חיי אד‪) ‬כלל קמ"ח סעי‪ ‬י'(‪ ,‬משנ"ב )ס"ק כ"ט(‪.‬‬ ‫הכתוב לעני‪ ‬תפילי‪' ‬וקשרת‪ '‬ודרשינ‪ ‬שהחיוב‬
‫כל היו‪ ‬ובכל פע‪ ‬שמניח מחויב לבר‪ ,‬ולעני‪‬‬
‫קיח‪ .‬כ‪ ‬כתב המג"א )ס"ק ח'( שכתב בש‪ ‬מטה‬ ‫לולב לא דרשינ‪ ‬שמחויב לבר‪ ‬כל פע‪ ‬שלוקח‪,‬‬
‫משה )סימ‪ ‬תתקכ"ח( שתמיד יש ליטול את‬ ‫נראה הטע‪ ,‬כי במצוה שכתבה תורה איזה‬
‫האתרוג תחילה‪ ,‬כי אי‪ ‬לו ליטול את הלולב בלא‬ ‫טע‪ ,‬כמו לעני‪ ‬ציצית 'למע‪ ‬תזכרו'‪ ,‬וכ‪‬‬
‫האתרוג בידו‪ ,‬כי התורה הקדימה את האתרוג‬ ‫בתפילי‪' ‬למע‪ ‬תהיה תורת ה' בפי‪ ,'‬שמזה‬
‫לשאר מיני‪ ‬נראה שהתורה הקפידה שלא יהיו‬ ‫נראה שא‪ ‬היה אפשר לנו היה ראוי לעשות‬
‫בידו המיני‪ ‬בלא האתרוג‪ ,‬וכמו לעני‪ ‬תפילי‪‬‬ ‫זאת המצוה כל היו‪ ,‬ולכ‪ ‬א‪ ‬סילק ואחר‬
‫)במנחות ד‪ ‬ל"ו ע"א( ממה שהקדימה תורה‬ ‫מניח‪ ‬מחדש צרי‪ ‬לבר‪ ‬שנית‪ ,‬משא"כ בלולב‬
‫'וקשרת‪ ‬לאות על יד‪ '‬ל'והיו טוטפות בי‪‬‬ ‫שכתוב בו רק 'ולקחת‪ '‬וחייבה התורה סת‪,‬‬
‫ולא ידעינ‪ ‬אי פע‪ ‬אחת או כמה פעמי‪ ,‬בזה‬
‫עיני‪ '‬שאי‪ ‬להניח של ראש בלא של יד‪.‬‬ ‫אמרינ‪ ‬תפשת מועט תפסת‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬והובא בע‪‬‬

‫קיט‪ .‬מג"א )ש‪ (‬בש‪ ‬השל"ה )מסכת סוכה נר‬ ‫השדה )ס"ק כ"ז(‪.‬‬
‫מצוה ד"ה וכתב(‪.‬‬
‫וביאור דבריו‪ ,‬שמצוה שיש לו טע‪ ‬הרי הוא‬
‫קכ‪ .‬עיי‪ ‬בשדי חמד )מערכת ד' מיני‪ ‬סימ‪ ‬ג' אות‬ ‫כאילו התורה אמרה שחייב לקיימו לכל הפחות‬
‫י"ב( בש‪ ‬שו"ת זרע אמת )סימ‪ ‬צ"ה( שיש‬ ‫פע‪ ‬אחת ביו‪ ‬אול‪ ‬בעת שתוכל תקיי‪ ‬שוב‬
‫פני‪ ‬לומר שעדי‪ ‬ליקח לולב קוד‪ ,‬דהכי רהטי‬ ‫את המצוה‪ ,‬כדי שיתקיי‪ ‬הטע‪ ‬ביותר‪ ,‬אבל‬
‫הש"ס ותוס' והרא"ש והטור ומר‪ ‬השו"ע‪ ,‬עיי"ש‪,‬‬ ‫מצוה שלא כתב טע‪ ‬אי‪ ‬רצו‪ ‬התורה שיקיימו‬
‫וכ‪ ‬כתב הרב שו"ע התניא בפסקי הסידור )דיני‬ ‫שוב אחר שכבר קיימו ויצא ידי חובתו‪ ,‬אלא‬
‫הלולב( וזה לשונו‪' ,‬ויקח הלולב תחלה לבדו‬ ‫שמותר להמשי‪ ‬ולקיימו מחמת חיבוב המצוה‪,‬‬
‫בימינו ויבר‪ ,‬ואחר כ‪ ‬יקח האתרוג בשמאלו'‪,‬‬ ‫ולכ‪ ‬אי‪ ‬שיי‪ ‬לבר‪ ‬שוב‪ ,‬כי הוא לא נכלל‬

‫עכ"ל‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בחיי אד‪) ‬כלל קמ"ז סעי‪ ‬י'(‪.‬‬ ‫במצות התורה להוסי‪ ‬על החיוב‪.‬‬

‫קכא‪ .‬כ‪ ‬החיי‪) ‬ס"ק נ"ו(‪.‬‬