Page 301 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 301

‫‪Pg: 301 - 10-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ח | המקומות שצרי‪ ‬לנענע שז‬

                                                       ‫סימ‪ ‬תרנא‬

‫)היינו בלולב(‪ ,‬ב'הודו לה'‪ ,‬ו'אמרו הושיענו'‪ ,‬היינו בהודו לה' ובאנא ה'‬
                                                            ‫הושיעה נא‪.‬‬

‫ויש בזה כמה דיעות בראשונים‪ ,‬ועל פי זה נתפשטו חילוקי מנהגים‪,‬‬
                                                  ‫ויתבאר בע"ה בפנים‪.‬‬

                                                          ‫נענוע בנטילה בשעת הברכה‬

‫מה‪ .‬כשנוטל את הלולב אחר הברכה‪ ,‬צרי‪ ‬לנענע את הלולבקמ‪ ,‬על פי הדר‪‬‬
                                                        ‫שיתבאר בסעי‪ ‬הבא‪.‬‬

                                                                     ‫נטילה בשעת ההלל‬

‫מו‪ .‬ג‪ ‬בנטילה בשעת ההלל צרי‪ ‬לנענע את הלולב‪ ,‬אלא שנחלקו הפוסקי‪‬‬
‫באיזה מקומות לנענע ויש בזה חילוקי מנהגי‪‬קמא‪ ,‬ונחלק אות‪ ‬לפי המנהגי‪.‬‬

‫מנהג ספרד‪ ,‬מנענעי‪ ‬בהודו לה' פע‪ ‬אחתקמב‪ ,‬ובאנא ה' הושיעה נא בכל‬
‫פע‪‬קמג‪ ,‬וכ‪ ‬כשאומר הודו לה' בסו‪ ‬ההלל‪ ,‬ורוב העול‪ ‬נוהגי‪ ‬כמנהג האר"יקמד‬
‫שמנענע רק בהודו שאומר פע‪ ‬הראשו‪‬קמה‪ .‬נמצא שמנענעי‪ ‬ארבע פעמי‪‬‬

                                                                      ‫בשעת ההלל‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫בכל הודו שאומרי‪ ‬הציבור‪ ,‬ויש נוהגי‪ ‬שג‪‬‬         ‫קמ‪ .‬כ‪ ‬הוא בב"י בש‪ ‬התוס' )ד‪ ‬ל"ז ע"ב ד"ה‬
‫השליח ציבור מנענע ש‪ ‬אפילו שאינו אומר‬           ‫בהודו(‪ ,‬והרא"ש )פרק ג' סימ‪ ‬כ"ו(‪ ,‬והוא נלמד‬
‫ש‪ ‬הודו‪ ,‬כי הוא נגרר אחר הציבור )תוס' ש‪.(‬‬      ‫ממה שאמרו במשנה )ד‪ ‬מ"ב ע"א( קט‪ ‬היודע‬
                                                ‫לנענע חייב בלולב‪ ,‬משמע שמנענע בתחילת‬
‫קמב‪ .‬הוא כדעת הר"‪) ‬ד‪ ‬י"ח ע"ב ד"ה בהודו(‪ ,‬וכ‪‬‬  ‫הנטילה‪ ,‬א‪ ‬על פי שאינו יודע לקרות את‬
               ‫הסיק בבית יוס‪ ‬ובשו"ע‪.‬‬           ‫ההלל‪ ,‬וכ‪ ‬כתב הר"‪) ‬ד‪ ‬י"ח ע"ב ד"ה מתני'(‪ ,‬וכתב‬

‫קמג‪ .‬כי כיו‪ ‬שכופלו צרי‪ ‬לנענע ש‪ ‬פעמיי‪,‬‬                   ‫שכ‪ ‬נהגו העול‪ ,‬וכ‪ ‬פסק בשו"ע‪.‬‬
                   ‫וכ‪ ‬כתב בב"י ובשו"ע‪.‬‬
                                                ‫קמא‪ .‬וביאור עני‪ ‬זה‪ ,‬במשנה אמרו והיכ‪‬‬
‫קמד‪ .‬כ‪ ‬הוא בפרי ע‪ ‬חיי‪) ‬שער הלולב פרק ג' ד"ה‬  ‫מנענעי‪ ‬בהודו לה' תחילה וסו‪,‬‬
‫והנה(‪ ,‬ובשער הכונות )עני‪ ‬סוכות(‪ ,‬וכ‪ ‬כתב‬       ‫ונחלקו בפירוש 'תחילה וסו‪ ,'‬רש"י )ד"ה תחלה(‬
‫התניא בסידורו‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בכ‪ ‬החיי‪) ‬ס"ק נ'(‬       ‫פירש הודו שבתחילת הפרק‪ ,‬והודו שבסו‪‬‬
‫בש‪ ‬סידור הרש"ש‪ ,‬ושכ‪ ‬הוא מנהג חסידי בית‬        ‫הפרק ‪ ‬בסו‪ ‬ההלל‪ ,‬ועל פי זה מנהג בני ספרד‬
                                                ‫לנענע רק בהודו הראשו‪ ‬והודו האחרו‪ ‬שבסו‪‬‬
  ‫אל יכב"‪ ,‬וכ‪ ‬המנהג בכל תפוצות החסידי‪.‬‬       ‫ההלל‪ .‬אבל יש מפרשי‪) ‬בתוס' ד"ה בהודו‪ ,‬שעכשיו‬
                                                ‫נהגו כ‪' (‬תחילה וסו‪ '‬פירושו בכל פע‪‬‬
‫קמה‪ .‬וא‪ ‬שבשו"ע כתב לנענע ש‪ ‬בכל הודו‬           ‫שאומרי‪ ‬הציבור 'הודו' בתחילת המזמור‪ ,‬וכ‪‬‬
‫שאומר‪ ,‬כמו שמנענעי‪ ‬בכל אנא ה'‬                  ‫בסו‪ ‬ההלל‪ ,‬ועל פי זה מנהג בני אשכנז לנענע‬
‫הושיעה נא‪ ,‬המנהג על פי האר"י שלא לנענע‬

                                 ‫רק פע‪ ‬אחת‪.‬‬
   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306