Page 303 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 303

‫‪Pg: 303 - 10-Back 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ח | המקומות שצרי‪ ‬לנענע שט‬

                                                       ‫סימ‪ ‬תרנא‬

                                                                ‫קיבל לולב באמצע הלל‬

‫מח‪ .‬מי שלא היה לו לולב בהתחלת הלל‪ ,‬ובאמצע הלל הביאו לו לולב‪ ,‬יכול‬
                     ‫לבר‪ ‬עליו בי‪ ‬הפרקי‪ ,‬דהיינו בי‪ ‬מזמור למזמורקנד‪.‬‬

                                                          ‫מי שאי‪ ‬לו לולב בשעת הלל‬

‫מט‪ .‬יש מי שאומר שמי שאי‪ ‬לו אתרוג בזמ‪ ‬שהציבור אומרי‪ ‬הלל‪ ,‬יאמר הלל‬
‫ע‪ ‬הקהל‪ ,‬ואחר כ‪ ‬יבר‪ ‬על האתרוג‪ ,‬ואל יאמר הלל יחידי אחר כ‪ ‬אפילו‬

                                                                     ‫ע‪ ‬האתרוגקנה‪.‬‬

‫אבל א‪ ‬כל הקהל אי‪ ‬לה‪ ‬לולב‪ ,‬וצריכי‪ ‬להביא לה‪ ‬אחר גמר התפילה בבית‬
‫הכנסת אחר‪ ,‬ימתינו על הבאת הלולב ואז יאמרו הלל בציבורקנו‪ ,‬ויש שהיה מורה‬
‫שיאמרו הלל אחר תפילת מוס‪ ,‬כי על ידי ההמתנה באו לכמה מכשולותקנז‪,‬‬

           ‫ובזמנינו שבחסדי השי"ת האתרוג מצוי‪ ,‬אי‪ ‬שכיח כל אלו ההלכות‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫מ"ב( על הגאו‪ ‬בעל ה'חפ‪ ‬חיי‪ '‬זי"ע שבעת‬            ‫הכונות בשעת קריאת שמע‪ ,‬לא היה מארי‪‬‬
‫שלא היה אתרוג מצוי בעיר לא נענע בשעת‬               ‫הרבה בתיבה‪ ,‬כי השי"ת נת‪ ‬לו לב רחב ממה‬
‫הלל בציבור כדי שלא לגרו‪ ‬חלישות הדעת‬               ‫שעתיד הקב"ה לית‪ ‬לעתיד לבוא‪ ,‬שבאמירת‬
‫לאות‪ ‬שלא השיגו האתרוג‪ ,‬ולכאורה מדוע לא‬            ‫תיבה אחת בלא אריכות היה יכול לכוי‪ ‬את‬
‫אמר הלל ביחיד בביתו ע‪ ‬הלולב והיה יכול‬             ‫כל הכונות‪ ,‬ולכ‪ ‬לא היה מכוי‪ ‬את הכונות‬
‫ג‪ ‬לקיי‪ ‬הנענועי‪ ,‬וג‪ ‬שלא לגרו‪ ‬חלישות‬            ‫מתו‪ ‬סידור אשר לפניו‪ ,‬וכ‪ ‬זכה תלמידו‬
‫הדעת להרואי‪ ,‬נראה מזה‪ ,‬שעדי‪ ‬לומר הלל‬             ‫מוהרח"ו ז"ל‪ ,‬כי היה לו זכירה נפלאה אחר‬
‫ע‪ ‬הציבור אפילו בלא לולב‪ ,‬מאשר לומר אחר‬            ‫שהשקה אותו רבינו האר"י ז"ל מ‪ ‬בארה של‬

                            ‫כ‪ ‬ביחיד ע‪ ‬לולב‪.‬‬                                      ‫מרי‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬

‫קנו‪ .‬כי מה שנתבאר שיחיד שאי‪ ‬לו ארבע‬               ‫קנד‪ .‬חיי אד‪) ‬כלל קמ"ח סעי‪ ‬י"ב(‪ ,‬ומשנ"ב )ס"ק‬
‫מיני‪ ‬יאמר הלל ע‪ ‬הציבור‪ ,‬היינו טעמא‬               ‫מ"א(‪ ,‬ועיי‪ ‬ע‪ ‬השדה )סו‪ ‬ס"ק מ"א( שכ‪‬‬
‫כיו‪ ‬שיפסיד הלל ע‪ ‬הציבור‪ ,‬אבל א‪ ‬כל‬               ‫עשה למעשה כשבאו אליו המיני‪ ‬באמצע הלל‪,‬‬
‫הציבור אי‪ ‬לה‪ ‬האתרוג בודאי יקיימו את‬              ‫שביר‪ ‬אחר פרק א'‪ ,‬כמו שמפסיקי‪ ‬מפני‬
                                                   ‫היראה והכבוד‪ ,‬הכי נמי הוא לכבוד הברכה כדי‬
                                        ‫שניה‪.‬‬     ‫שיוכל נענע בהודו ובאנא‪ .‬ועיי‪ ‬לעיל )הערה קי"ג(‬
                                                   ‫בש‪ ‬בשו"ת י ‪‬ש ‪‬מח לב )למו"ז הג"ר משה שמעו‪‬‬
‫קנז‪ .‬כ‪ ‬הביא בשדי חמד )כללי‪ ‬מערכת ל' כלל‬          ‫הלוי זצ"ל ‪ ‬אב"ד פרויקירכע‪ ,‬סימ‪ ‬ל'( שכ‪ ‬הורה‬
‫קמ"א אות י"א ד"ה ונדפס( בש‪ ‬קונטרס עובר‬
‫אורח )שנדפס בסו‪ ‬ספר ארחות חיי‪ ‬ספינקא(‪ ,‬שכתב‬                                      ‫במעשה שהיה‪.‬‬
‫שמעודי צר לי על הנהוג שממתיני‪ ‬על‬
‫האתרוגי‪ ‬מבית מדרש אחד לבית מדרש אחר‪,‬‬              ‫קנה‪ .‬כ‪ ‬הוא בלקט יושר )סימני לולב(‪ ,‬וכ‪ ‬נראה‬
‫ונמש‪ ‬על ידי זה הרבה קלקולי‪) ,‬א‪ .‬שהמני‪‬‬           ‫מהמעשה שהובא במועדי‪ ‬וזמני‪) ‬חלק‬

‫הראשו‪ ‬גומרי‪ ‬התפילה קוד‪ ‬הנ‪ ‬החמה‪ .‬ב‪ .‬המני‪ ‬השני‬  ‫ב' סימ‪ ‬קי"ז הערה א'‪ ,‬הובא לעיל סימ‪ ‬תרמ"ח הערה‬
   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307   308