Page 368 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 368

‫‪Pg: 368 - 12-Front 21-06-16‬‬                 ‫שעד‬

‫דיני לולב ביו‪ ‬טוב ראשו‪| ‬‬

                ‫סימ‪ ‬תרנח‬

‫כיו‪ ‬שהדבר ידוע במבקש מחבירו את אתרוגו ביו‪ ‬טוב שכונתו למתנה על‬
                                                                     ‫מנת להחזירלג‪.‬‬

                                                                   ‫נתנו סת‪ ‬בלי לפרש‬

‫יא‪ .‬וכ‪ ‬מי שנות‪ ‬לחבירו את האתרוג לצאת בו ולא פירש שנותנו במתנה על‬
‫מנת להחזיר‪ ,‬יצא בו‪ ,‬כי מסתמא על דעת כ‪ ‬נתנו לו‪ ,‬וג‪ ‬בזה א‪ ‬לא‬

                                                              ‫החזירו לו לא יצאלד‪.‬‬

                                                            ‫השאילו חבירו את האתרוג‬

‫יב‪ .‬מי שביקש מחבירו את אתרוגו לצאת בו‪ ,‬ואמר לו בלשו‪ ‬שאלהלה‪ ,‬כתבו‬
‫הפוסקי‪‬לו שכיו‪ ‬שיודע שאי‪ ‬יוצאי‪ ‬בשאול‪ ,‬הרי הוא כאילו נת‪ ‬לו במתנה‬
‫על מנת להחזיר‪ ,‬כי בודאי נתנו לו על הדר‪ ‬שיוכל לצאת בו‪ ,‬ויש חולקי‪‬לז‬

                        ‫ואומרי‪ ‬שאינו נקנה לו‪ ,‬לכ‪ ‬יחזור ויטול בלא ברכהלח‪.‬‬

                                                          ‫קיבל האתרוג מאשת הבעלי‪‬‬

‫יג‪ .‬מי שהל‪ ‬אצל חבירו לבקש ממנו לית‪ ‬לו האתרוג לצאת בו‪ ,‬ולא היה האיש‬
‫בביתו‪ ,‬ונתנה לו האשה את האתרוג‪ ,‬נחלקו הפוסקי‪ ‬א‪ ‬יצא בולט‪ ,‬ולכ‪‬‬

                                                          ‫יחזור ויטול בלא ברכהמ‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫)אהע"ז ש‪ ‬ס"ק מ"ח(‪ ,‬אבל הט"ז )סימ‪ ‬י"ד ס"ק ה'(‬                                 ‫לג‪ .‬טור‪ ,‬ושו"ע‪.‬‬
‫חולק על זה וסובר שאינו מועיל א‪ ‬אמר לשו‪‬‬
                                                                      ‫לד‪ .‬טור ושו"ע סעי‪ ‬ד'‪.‬‬
   ‫שאלה‪ ,‬וכ‪ ‬הוא דעת הבית יעקב )סימ‪ ‬קי"ד(‪.‬‬
                                                ‫לה‪ .‬כגו‪ ‬מה שאומרי‪' ‬קע‪ ‬אי‪ ‬בארגע‪ ‬פו‪‬‬
‫לז‪ .‬הוא דעת הט"ז שנתבאר בהערה הקודמת‪.‬‬                        ‫דיר דיי‪ ‬אתרוג צו יוצא זיי‪.'‬‬

                ‫לח‪ .‬הכרעת המשנ"ב )ס"ק ט'(‪.‬‬      ‫לו‪ .‬כ‪ ‬כתב במג"א )ס"ק ג'(‪ ,‬ויסודו הוא ממה‬
                                                ‫שאמרו באבהע"ז )סימ‪ ‬כ"ח סעי‪ ‬י"ט(‪,‬‬
‫לט‪ .‬במג"א )ס"ק ג'( כתב שא‪ ‬אי‪ ‬האיש בביתו‬       ‫שהשואל חפ‪ ‬מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו‬
‫ונתנה האשה לאחד מאוהביו או קרוביו‬               ‫אשה‪ ,‬מקודשת‪ ,‬דמסתמא אדעתא דהכי נתנו לו‪,‬‬
‫במתנה‪ ,‬לא יצא‪ ,‬כיו‪ ‬דשמא ניחא ליה במכירה‬        ‫שיהיה במתנה על מנת להחזיר‪ ,‬וכ‪ ‬ג‪ ‬כא‪‬‬
‫ליו‪ ‬אחד ולא ליתנו במתנה‪ ,‬אבל א‪ ‬הוא אד‪‬‬        ‫נאמר כ‪ ‬שא‪ ‬נתנו לו בתורת שאלה כדי לצאת‬
‫חשוב דזילא ביה מלתא למכור את אתרוגו‪,‬‬            ‫בו‪ ,‬והרי ידוע שאי‪ ‬יוצאי‪ ‬בשאולה‪ ,‬אמדינ‪‬‬
‫אמדינ‪ ‬דעתו דניחא ליה שיצא בו ולכ‪ ‬יצא‪,‬‬         ‫דעתו שרצה לתת לו במתנה אלא שאמר לשו‪‬‬
‫אבל בבכורי יעקב )ס"ק ו'( לא ניחא ליה בזה‪,‬‬       ‫שאלה‪ ,‬כי כ‪ ‬הוא הוא ברוב פעמי‪ ‬שמשתמשי‪‬‬
‫כי אפילו שאמדינ‪ ‬דעתו דניחא ליה לבעלה‬           ‫בלשו‪ ‬זה כשנות‪ ‬דבר שיחזירו לו אחר כ‪) ‬כי‬
‫מכל מקו‪ ‬הלא צרי‪ ‬שיהיה 'לכ‪  ‬משלכ‪'‬‬           ‫המשא ומת‪ ‬נראה כשאלה(‪ ,‬וכ‪ ‬הסכי‪ ‬בבית שמואל‬
‫והאשה אינה יכולה להקנות את חפציו שלא‬
   363   364   365   366   367   368   369   370   371   372   373