Page 369 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 369 - 12-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ג ‪ ‬ה | דיני 'ולקחת‪ ‬לכ‪  ‬משלכ‪ '‬שעה‬

‫סימ‪ ‬תרנח‬

‫וא‪ ‬מצוי אצלו אתרוגי‪ ‬מיוחדי‪ ‬ליתנ‪ ‬לרבי‪ ‬לצאת בו‪ ,‬בודאי יכול לצאת‬
‫בומא‪ ,‬ואינו צרי‪ ‬לקבלו מהבעלי‪ ‬ממש‪ ,‬ויכול ליקחה מהאשה במתנה‪ ,‬כי דעתו‬

‫על כ‪ ‬שאשתו תת‪ ‬אות‪ ‬כשאינו בביתומב‪.‬‬

‫זכיית מתנת האתרוג‬

‫יד‪ .‬המקבל מתנה מחבירו אינו זוכה בה אלא באחד מהדרכי‪ ‬שהקונה זוכה‬
‫בה‪‬מג‪ ,‬ולכ‪ ‬צרי‪ ‬לזכות במתנת האתרוג על ידי קני‪ ‬הגבההמד‪ ,‬והיינו‬
‫שיגביה את האתרוג מהקרקע‪ ,‬יש אומרי‪ ‬שצרי‪ ‬שלשה טפחי‪ ,‬ויש אומרי‪‬‬

‫שדי בהגבהת טפח אחדמה‪ ,‬ויש להחמיר להגביה שלשה טפחי‪‬מו‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫מב‪ .‬וא‪ ‬לדעת הבכורי יעקב יכול לצאת באופ‪‬‬ ‫מדעתו ואפילו ניחא ליה‪ ,‬וא‪ ‬מה שכתב הפרי‬
‫זה‪ ,‬כי גילה דעתו בפירוש שניחא ליה‬ ‫מגדי‪) ‬א"א ס"ק ג'( דאיירי שהאשה נושאת‬
‫שתת‪ ‬אות‪ ‬לכל דורש ומבקש‪ ,‬שהרי לצור‪‬‬ ‫ונותנת בתו‪ ‬הבית‪ ,‬ג‪ ‬כ‪ ‬אינו ניחא ליה‪ ,‬כיו‪‬‬
‫שא‪ ‬הבעל מוחה אינה יכולה לזכות לאחרי‪,‬‬
‫כ‪ ‬יש לו הרבה אתרוגי‪.‬‬ ‫ועכ"פ צרי‪ ‬דעת בעלה )עיי‪ ‬בשעה"צ אות י' שהפרי‪‬‬
‫את ראיותיו(‪ ,‬ולכ‪ ‬דעתו שלא יצא כלל‪ ,‬וצרי‪‬‬
‫מג‪ .‬חו"מ סימ‪ ‬רמ"א סעי‪ ‬א'‪.‬‬ ‫לחזור וליטול אפילו בברכה‪ ,‬אפילו שהבעל‬

‫מד‪ .‬הוא אחד מקניני מטלטלי‪ ,‬כמו שנתבאר‬ ‫גילה דעתו אחר כ‪ ‬שאינו מקפיד‪.‬‬
‫בחו"מ )סימ‪ ‬קצ"ח סעי‪ ‬א'(‪ ,‬ובחינו‪) ‬מצוה‬
‫של"ו( כתב שהגבהה היא הקני‪ ‬היותר גדולה‪,‬‬ ‫ונראה שכל זה איירי בימיה‪ ‬שלא היו‬
‫האתרוגי‪ ‬מצויי‪ ‬לכל אחד‪ ,‬ומי שהיה לו‬
‫)אבל קני‪ ‬משיכה שנתבאר בחו"מ ש‪ ‬שמועיל‬ ‫אתרוג היה הדר‪ ‬ליתנו לאחרי‪ ‬במתנה על‬
‫מנת להחזיר או למכרו לצאת בו‪ ,‬אבל בזמנינו‬
‫במטלטלי‪ ,‬אינו מועיל לקני‪ ‬אתרוג‪ ,‬כי קני‪ ‬משיכה‬ ‫שכל אחד יש לו אתרוגו‪ ,‬ועל פי רוב אנשי‪‬‬
‫מקפידי‪ ‬עליה‪ ‬שיהיו אצל‪ ,‬וכל אחד עוט‪‬‬
‫דהיינו שמושכו על האר‪ ‬אינו קונה אלא בדבר שאי‪ ‬דרכו‬ ‫אותו בסגנו‪ ‬שלו‪ ,‬נראה שבכל אופ‪ ‬אי‪ ‬לו ליקח‬
‫מהאשה בלא דעת בעלה‪ ,‬כי יש אנשי‪‬‬
‫להגביה אלא למשכו‪ ,‬כמו שנתבאר ש‪ ‬סעי‪ ‬א'‪ ,‬והגבהה‬ ‫שמקפידי‪ ‬על האתרוג והלולב כמו שנתבאר‪,‬‬
‫ולא יתנוה לכל אחד‪ ,‬לכ‪ ‬נראה שאפילו לדעת‬
‫קונה בדבר שדרכו להגביה‪ ,‬וג‪ ‬בדבר שאי‪ ‬דרכו להגביה‪,‬‬ ‫המקילי‪ ‬יש להחמיר בזה בזמנינו‪ ,‬אלא א‪ ‬כ‪‬‬

‫כמו שנתבאר ש‪ ‬סעי‪ ‬ד'‪ ,‬ומה שכתבו הפוסקי‪ ‬קני‪‬‬ ‫יודעת שבעלה אינו מקפיד על כ‪.‬‬

‫משיכה באתרוג הכונה לקני‪ ‬הגבהה(‪.‬‬ ‫מ‪ .‬משנ"ב )ס"ק ח'(‪ ,‬כי חשש לדעת הבכורי יעקב‪,‬‬
‫מכל מקו‪ ‬לעני‪ ‬ברכה סמ‪ ‬על המקילי‪.‬‬
‫מה‪ .‬הוא מחלוקת רש"י ותוס' בקידושי‪ ‬ד‪ ‬כ"ו‬
‫ע"א‪ ,‬והובאו בחו"מ ש‪ ‬סעי‪ ‬ב'‪.‬‬ ‫מא‪ .‬כגו‪ ‬מה שמצוי אנשי‪ ‬שיש לה‪ ‬הרבה‬
‫אתרוגי‪ ‬מכל דרגות הכשרות‪ ,‬וכ‪ ‬של‬
‫מו‪ .‬כ‪ ‬משמע במשנ"ב )סימ‪ ‬שס"ו ס"ק נ"א(‬ ‫כמה מיני יחוס‪ ,‬והמהדרי‪ ‬במצות שרוצי‪‬‬
‫שדוקא לעני‪ ‬עירוב הקילו שמועיל הגבהה‬ ‫לצאת ידי כול‪ ‬באי‪ ‬לבית‪ ‬ליטול את כול‪.‬‬
‫טפח‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬בביאור הלכה )סעי‪ ‬ט' סו‪ ‬ד"ה‬
‫צרי‪ (‬שלעני‪ ‬עירובי‪ ‬סמכינ‪ ‬להקל כדיעה שניה‪,‬‬
‫ועל פי זה בקני‪ ‬ארבע מיני‪ ‬שהוא מדאורייתא‪,‬‬
‫יש להחמיר להגביה שלשה טפחי‪ ,‬עיי‪ ‬שו"ת‬
‫בית שלמה )חאהע"ז סימ‪ ‬נ"ג( שלעני‪ ‬טבעת‬
‫קידושי‪ ‬שצרי‪ ‬שיהיה של החת‪ ,‬צרי‪ ‬לדקדק‬
‫בדיני הגבהה שיהיה שלשה טפחי‪ ,‬ועיי‪ ‬כפות‬