Page 370 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 370 - 12-Back 21-06-16‬‬ ‫שעו‬

‫דיני לולב ביו‪ ‬טוב ראשו‪| ‬‬

‫סימ‪ ‬תרנח‬

‫ידיו כבר מוגבהות מהקרקע‬

‫יש מהפוסקי‪‬מז שכתבו שכיו‪ ‬שידיו מוגבהות מהקרקע שלשה טפחי‪ ‬אינו צרי‪‬‬
‫להגביה‪ ‬יותר כדי לזכות בה‪ ,‬והוא נחשב לקני‪ ‬הגבהה‪ .‬ויש מי שמחמירמח‬

‫בזה שצרי‪ ‬להגביהו אפילו שהוא כבר מוגבה מעל הקרקע‪.‬‬

‫ולכ‪ ‬א‪ ‬ידיו ה‪ ‬מעל אויר הקרקע )שאי‪ ‬ביניה‪ ‬שלח‪ ‬וכדומה(‪ ,‬אינו צרי‪ ‬לעשות‬
‫מעשה הגבהה יותרמט‪ ,‬אבל מכל מקו‪ ‬ראוי להגביהו לכל הפחות טפחנ‪.‬‬

‫ידיו מעל השלח‪‬‬

‫אבל א‪ ‬ידיו מונחות מעל שולח‪ ‬וכדומה‪ ,‬ואי‪ ‬בי‪ ‬השלח‪ ‬לידיו שלשה טפחי‪,‬‬
‫צרי‪ ‬להגביה שלשה טפחי‪ ‬מעל השלח‪ ,‬או לסובב עצמו שיהיו ידיו כנגד אויר‬

‫הקרקע נא‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫עירוב הקילו שדי בהגבהת טפח כתב ש‪ ‬להגביה טפח‪,‬‬ ‫תמרי‪) ‬ד‪ ‬ל"ט ע"א תוס' ד"ה עובר( שצרי‪ ‬הגבהה‬
‫שלשה טפחי‪ ,‬ולכל הפחות טפח‪ ,‬ומזה נראה‬
‫אבל במקו‪ ‬שמחמירי‪ ‬להגביה שלשה טפחי‪ ,‬צרי‪‬‬ ‫שלכתחילה יש להחמיר שיהיה הגבהה שלשה‪.‬‬

‫להגביה שלשה טפחי‪.(‬‬ ‫מז‪ .‬כ‪ ‬כתב בשו"ת אבני נזר )חאהע"ז סימ‪ ‬ק"ס‬
‫וקס"א( והוכיח כ‪ ‬מדברי הריטב"א )ע"ז ד‪‬‬
‫מט‪ .‬וא‪ ‬שנתבאר שא‪ ‬בדעת המקילי‪ ‬יש‬ ‫ע"א ע"ב(‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בשו"ת חלקת יואב )אהע"ז סימ‪‬‬
‫סוברי‪ ‬שצרי‪ ‬איזה הגבהה כל דהו‪ ,‬מכל‬ ‫י"ג(‪ ,‬וכ‪ ‬כתב בשו"ת רמ"‪) ‬או"ח סימ‪ ‬כ' אות כ"ב(‬
‫מקו‪ ‬זה אינו מצוי שאינו עושה כלל איזה‬ ‫על פי דברי רש"י )קידושי‪ ‬ד‪ ‬כ"ו ע"א( שהטע‪‬‬
‫הגבהה‪ ,‬כיו‪ ‬שנוטלו למצוה ג‪ ‬מגביהו קצת‪,‬‬ ‫שצרי‪ ‬הגבהה שלשה טפחי‪ ‬כדי שיצא מתורת‬
‫ובפרט בעת הנענועי‪) ,‬אלא דיתכ‪ ‬בחולה וזק‪‬‬ ‫לבוד‪ ,‬נמצא שכל זה לא שיי‪ ‬אלא כשמגביה‬
‫מהקרקע‪ ,‬אבל בלוקח מיד חבירו ואוחז באויר‬
‫שאינ‪ ‬מגביהי‪ ‬כלל אלא אוחזי‪ ‬בידיה‪ ‬בלא הגבהה‪,‬‬ ‫יותר משלשה טפחי‪ ‬מהקרקע‪ ,‬ג‪ ‬רש"י מודה‬
‫שאי‪ ‬צרי‪ ‬להגביה יותר משלשה טפחי‪ ,‬אבל‬
‫ואכ‪ ‬לה‪ ‬יש להקפיד שיגביהו לכל הפחות כל דהו(‪.‬‬ ‫בשו"ת בית שלמה )חאהע"ז סימ‪ ‬נ"ג( כתב שא‪‬‬
‫ידו כבר גבוה מ‪ ‬האר‪ ‬שלשה טפחי‪ ‬אי‪ ‬צרי‪‬‬
‫נ‪ .‬כי יש לחוש לדעת הט"ז‪ ,‬כי הפוסקי‪ ‬לא‬ ‫להגביה שוב שלשה טפחי‪ ,‬אבל הגבהה כל‬
‫חלקו בהדיא עליו‪ ,‬וג‪ ‬בביאור הלכה )ש‪ ‬ד"ה‬ ‫דהו בעינ‪ ,‬דבלא זה לאו מעשה כלל קעביד‪,‬‬
‫צרי‪ (‬לא חלק עליו מטע‪ ‬זה‪ ,‬אלא שכתב שיש‬ ‫וג‪ ‬משו"ת רמ"‪) ‬ש‪ (‬נראה שצרי‪ ‬איזה‬
‫אופני‪ ‬שמועיל קני‪ ‬יד‪ ,‬ואי‪ ‬צרי‪ ‬קני‪ ‬הגבהה‪,‬‬ ‫הגבהה‪ ,‬אלא שרצה ללמד זכות על מה שאי‪‬‬
‫אבל על עיקר הדי‪ ‬לא חלק עליו‪ ,‬וכיו‪ ‬שלא‬
‫ראינו נוהגי‪ ‬להגביה את האתרוג שלשה טפחי‪,‬‬ ‫העול‪ ‬מגביהי‪ ‬שלשה טפחי‪.‬‬
‫אלא מגביהי‪ ‬קצת לזכות בזה‪ ,‬נראה שנקטו‬
‫לדינא שמעיקר הדי‪ ‬מועיל ההגבהה בידיו‬ ‫מח‪ .‬ט"ז )או"ח סימ‪ ‬שס"ו ס"ק ו'(‪ ,‬לעני‪ ‬זכיית פת‬
‫תלויות באויר‪ ,‬אבל מכל מקו‪ ‬נכו‪ ‬להקפיד‬ ‫של העירוב‪) ,‬ומה שכתב ש‪' ‬טפח' אי‪ ‬כונתו‬
‫להגביה‪ ,‬וכיו‪ ‬דיש אומרי‪ ‬שמהני בהגבהת טפח‪,‬‬
‫לכ‪ ‬יש להקל לעני‪ ‬זה להגביה רק טפח‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫כאשר ידו תלויה באויר די בהגבהת טפח‪ ,‬אלא כיו‪ ‬שלעני‪‬‬

‫נראה בשו"ת רמ"‪) ‬או"ח סימ‪ ‬כ' אות כ"ב(‪.‬‬

‫נא‪ .‬שו"ת חלקת יואב )ש‪ ,(‬ועיי‪ ‬שו"ת דברי‬