Page 377 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK

‫‪Pg: 377 - 12-Front 21-06-16‬‬

‫סעי‪ ‬ג ‪ ‬ה | דיני 'ולקחת‪ ‬לכ‪  ‬משלכ‪ '‬שפג‬

‫סימ‪ ‬תרנח‬

‫הבעלי‪ ‬הטריחו לבוא אצל המקבל‬

‫כג‪ .‬א‪ ‬מקבל המתנה לא החזירו אל הבעלי‪ ‬מעצמו‪ ,‬אלא הבעלי‪ ‬הטריחו עצמ‪‬‬
‫לבוא אצלו כדי לקבלו ממנו‪ ,‬א‪ ‬הבעלי‪ ‬הקפיד על כ‪ ‬שהוצר‪ ‬להטריח את‬
‫עצמו‪ ,‬אפשר שאינו נחשב לחזרה‪ ,‬אפילו א‪ ‬אמר לו שהוא מחזיר לו המתנהפב‪.‬‬

‫ולכ‪ ‬א‪ ‬הוא עדיי‪ ‬יו‪ ‬יבקש מהבעלי‪‬פג לית‪ ‬לו שוב את האתרוג במתנה על‬
‫מנת להחזיר‪ ,‬ויטלנו בלא ברכה‪ ,‬ויחזור ויתננו לופד‪.‬‬

‫וא‪ ‬הבעלי‪ ‬לא הקפיד על כ‪ ,‬וכ‪ ‬טבעו שלא להקפיד על זה‪ ,‬הרי הוא נחשב‬
‫לחזרה‪ ,‬ויצא ידי חובתופה‪.‬‬

‫נטילת לולב לנשי‪‬‬

‫כד‪ .‬אשה הרוצה לקיי‪ ‬מצות נטילת לולב‪ ,‬יכולה ליטול‪ ,‬אפילו שמעיקר הדי‪‬‬
‫היא פטורה‪ ,‬ונשי‪ ‬שלנו נוהגות ליטול לולב ומברכות עליה‪‬פו‪ ,‬ויש לה‪‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫חובתו‪ ,‬אלא שחששו לכ‪ ‬שאינו נחשב חזרה‬ ‫פב‪ .‬ביאור הלכה )ש‪ ,(‬וסברא זו כבר כתב‬
‫בכהאי גוונא‪ ,‬וא‪ ‬חושש שהבעלי‪ ‬יקפיד עליו‬ ‫בנתיבות המשפט )סימ‪ ‬רמ"א ביאורי‪ ‬ס"ק ז'(‬
‫שהוא מבקש ממנו שוב את האתרוג‪ ,‬יבקש מאד‪‬‬ ‫בש‪ ‬הריב"ש )סימ‪ ‬שמ"א(‪ ,‬ועיי‪ ‬בדעת תורה‬
‫אחר‪ ,‬וא‪ ‬הזמ‪ ‬דחוק שלא יוכל למצוא אחר‬ ‫)סעי‪ ‬ו'( שהביא בש‪ ‬מחנה אפרי‪) ‬מאכלות‬
‫יבקש את מחילת הבעלי‪ ‬ויבקש ממנו שוב לצאת‬ ‫אסורות פרק ו'( בש‪ ‬הר"י מיגאש‪ ,‬שהוא נחשב‬
‫חזרה וקיו‪ ‬התנאי‪ .‬וא‪ ‬לא החזיר לו המקבל‬
‫בו‪ ,‬כדי שלא להפסיד מצוה חביבה בשעתה‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא שבא אליו וראה את אתרוגו ותפס‬
‫אותו והל‪ ,‬בודאי אינו נחשב לחזרה‪ ,‬וצרי‪‬‬
‫פה‪ .‬ש‪ .‬ומ"ש 'וכ‪ ‬טבעו שלא להקפיד' היינו‬
‫דא‪ ‬טבע אד‪ ‬זה להקפיד על כ‪ ,‬א‪‬‬ ‫לחזור ולקיי‪ ‬מצות אתרוג‪.‬‬
‫שעכשיו בעת החזרה לא הקפיד‪ ,‬יש לומר‬
‫שאינו חזרה‪ ,‬כיו‪ ‬שבעת הנתינה היה דעתו‬ ‫פג‪ .‬ואי‪ ‬לומר שכיו‪ ‬שלא החזירו לו במתנה אלא‬
‫שיחזירו לו בעצמו ולא יצטר‪ ‬להטריח עצמו‪,‬‬ ‫שהבעלי‪ ‬היה צרי‪ ‬להטריח את עצמו עבורו‬
‫וא‪ ‬שעמד נגד טבעו ולא הקפיד עליו‪ ,‬מכל‬ ‫אינו נחשב שחזר להיות הבעלי‪ ‬של האתרוג‪ ,‬כי‬
‫מקו‪ ‬הרי ביטל את התנאי כי לא החזירו על‬ ‫ממנה נפש‪ ‬יכול לעשות כ‪ ,‬כי א‪ ‬לא קיי‪ ‬את‬
‫דר‪ ‬שהתנה‪ ,‬ואפשר שאינו יוצא‪ ,‬והביאור הלכה‬ ‫תנאו ולא יצא בו הרי מעול‪ ‬לא יצא מרשותו‬
‫דייק בלשונו וכתב 'ונראה דתלוי בטבעו של‬ ‫של הבעלי‪ ‬הראשוני‪ ‬כי לא היה מתנה כלל‪,‬‬
‫הנות‪ ‬ובקפידתו'‪ ,‬נראה מדבריו שהוא תלוי במה‬ ‫וא‪ ‬היה מתנה והיה של המקבל הרי יצא בו )עיי‪‬‬
‫משנ"ב ס"ק כ'(‪ ,‬ובלא"ה כבר נתבאר לעיל )אות כ'(‬
‫שדרכו להקפיד‪.‬‬ ‫שאינו צרי‪ ‬לפרש בבירור שנות‪ ‬לו שוב לש‪‬‬

‫פו‪ .‬כ‪ ‬המנהג ברוב המקומות‪ ,‬ועיי‪ ‬בכורי יעקב‬ ‫מתנה‪ ,‬אלא אפילו בסתמא מהני‪.‬‬
‫)סימ‪ ‬תרנ"ז ס"ק ה'(‪ ,‬וישועות יעקב )סימ‪ ‬תר"מ‬
‫ס"ק א'( שהמנהג במקומו שהנשי‪ ‬מברכות על‬ ‫פד‪ .‬כי א‪ ‬לא יעשה כ‪ ‬לא יצא ידי חובתו לדעת‬
‫נטילת לולב‪ ,‬וכ‪ ‬בשו"ת רב פעלי‪) ‬חלק א' בקונטרס‬ ‫הפוסקי‪ ‬שאינו נחשב לחזרה‪ ,‬ולכ‪ ‬יטלנו‬
‫בלא ברכה‪ ,‬כי אי‪ ‬ברור בפוסקי‪ ‬שלא יצא ידי‬
‫סוד ישרי‪ ‬סימ‪ ‬י"ב( שהמנהג שהנשי‪ ‬מברכות‪.‬‬