Page 84 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 84

‫‪Pg: 84 - 3-Front 21-06-16‬‬                 ‫צ‬

‫דיני ההדסי‪| ‬‬

                ‫סימ‪ ‬תרמו‬

                                                               ‫מיעוט הענבי‪ ‬ביו‪ ‬טוב‬

‫ט‪ .‬אבל אסור למעט את הענבי‪ ‬ביו‪ ‬טוב‪ ,‬מפני שהוא כמתק‪ ,‬אבל א‪ ‬יש‬
‫לו עוד הדסי‪ ‬ולקט את הענבי‪ ‬מההדס כדי לאכל‪ ,‬ולא לש‪ ‬תיק‪ ‬ההדס‪,‬‬
‫כי אי‪ ‬צרי‪ ‬הדס זה למצוהלז‪ ,‬או שאד‪ ‬אחר שאינו בעל ההדס לקט‪ ‬לאכילהלח‪,‬‬

                                ‫הרי ה‪ ‬חוזרי‪ ‬להכשר‪ ‬אפילו ביו‪ ‬טוב עצמו‪.‬‬

‫וכ‪ ‬א‪ ‬עבר ולקט את הענבי‪ ‬באיסור‪ ,‬הרי ה‪ ‬חוזרי‪ ‬להכשר‪ ,‬ואינו נפסל‬
                                                    ‫מטע‪ ‬מצוה הבאה בעבירהלט‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫מלשו‪ ‬המשנה שאמרו ואי‪ ‬ממעטי‪ ‬ביו‪ ‬טוב‪,‬‬       ‫לז‪ .‬כ‪ ‬הוא בגמרא )ד‪ ‬ל"ב ע"ב(‪ ,‬אבל א‪ ‬אי‪ ‬לו‬
‫והיה לו לומר וא‪' ‬מיעטו' אחד אחד‪ ,‬וג‪ ‬על‬      ‫הדס אחר‪ ,‬אסור לו ללקט‪ ‬מההדס‪ ,‬אפילו‬
‫המשנה שאמר 'ואי‪ ‬ממעטי‪ ‬ביו‪ ‬טוב' יש‬          ‫שאינו מתכוי‪ ‬לתקנו אלא לאכילה‪ ,‬כיו‪ ‬שהוא‬
‫לדייק למה אמרו הלשו‪ ‬אי‪' ‬ממעטי‪ '‬ולא אמרו‬
‫'אי‪ ‬מלקטי‪ ,'‬ועל פי זה כתב לחדש שעיקר‬                    ‫פסיק רישיה שהוא מתקנו למצוה‪.‬‬
‫האיסור הוא כאשר אינו מסיר את כל הענבי‪‬‬
‫אלא מסיר רק את הענבי‪ ‬הפוסלי‪ ,‬ואחר‬           ‫לח‪ .‬בשו"ע כתב 'או שלקט‪ ‬אחד אחד לאכילה'‪,‬‬
‫שכבר נשארו רק מיעוט ענבי‪ ‬הוא משאירו על‬       ‫וכבר העירו בט"ז )ס"ק ה'(‪ ,‬ומג"א )ס"ק ב'(‪,‬‬
‫ההדס‪ ,‬בזה הוא נראה כמתק‪ ,‬אבל מי שמסיר‬        ‫שהגירסא קשה לכוונה לדעת הפוסקי‪ ,‬ולכ‪‬‬
‫את כל הענבי‪ ‬לאכילה‪ ,‬אינו נראה כמתק‪,‬‬         ‫כתבו שהגירסא 'או שלקט‪ ‬אחר לאכילה'‪,‬‬
‫ומכל מקו‪ ‬לכתחילה אסור ללקט‪ ‬כ‪ ‬אפילו‬         ‫והיינו שלקט‪ ‬אד‪ ‬אחר שאי‪ ‬צרי‪ ‬לזה ההדס‪,‬‬
‫כול‪ ,‬כי יש לחשוש שמא לא ילקט כול‪ ,‬ולכ‪‬‬      ‫וכ‪ ‬הסכי‪ ‬הגר"א‪ ,‬ומשנ"ב )ס"ק ח'(‪ ,‬ואפילו‬
‫אמר וא‪ ‬עבר ולקט‪ ,‬היינו דוקא א‪ ‬עבר כי‬       ‫שלמעשה הוא מתק‪ ‬את ההדס‪ ,‬מכל מקו‪ ‬הרי‬
                                              ‫הוא דבר שאינו מתכוי‪) ‬מג"א(‪ ,‬ואע"ג שהוא‬
            ‫לכתחילה אי‪ ‬לעשות כ‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬    ‫פסיק רישיה שההדס מוכשר ממילא‪ ,‬מכל מקו‪‬‬
‫וביאור דבריו‪ ,‬שהרי מצאנו שלא נאסר תיקו‪‬‬       ‫הרי לא ניחא ליה‪ ,‬כי אי‪ ‬לו צור‪ ‬בזה ההדס‪,‬‬
‫בשבת כאשר אינו ניכר מעשה התיקו‪ ,‬וכמו‬         ‫וא‪ ‬שפסיק רישיה דלא ניחא ליה לא היתרו‬
‫שמותר לשאוב מי‪ ‬ע‪ ‬הכלי ועל ידי זה הוא‬        ‫לכתחילה‪ ,‬מכל מקו‪ ‬כיו‪ ‬שיהיה תועלת לאד‪‬‬
‫עולה מטומאתו )סימ‪ ‬שכ"ג סעי‪ ‬ז'(‪ ,‬וכ‪ ‬אד‪‬‬     ‫אחר שיהיה יכול לקיי‪ ‬בזה ידי המצוה‪ ,‬לא‬
‫מותר לו לטבול כי הוא נראה כמיקר )סימ‪ ‬שכ"ו‬
‫סעי‪ ‬ח'(‪ ,‬ואפילו שלמעשה הוא נתק‪ ,‬כיו‪ ‬שאינו‬        ‫מחמרינ‪ ‬בזה‪ ,‬כ‪ ‬כתב במשנ"ב )ס"ק ח'(‪.‬‬
‫ניכר מעשה התיקו‪ ‬אי‪ ‬עליו איסור‪ ,‬ולכ‪ ‬ג‪‬‬      ‫אבל בע‪ ‬השדה )אות ב' ד"ה עבר( יצא לידו‪‬‬
‫כא‪ ‬כיו‪ ‬שמלקט את כל הענבי‪ ‬אחד אחד‬           ‫בדבר החדש‪ ,‬שהקשה לו על השו"ע שאחר‬
‫לאכילה הרי אינו ניכר מעשה התיקו‪ ,‬כי ליקט‬     ‫שראה את דברי הרמב"‪ ‬ונדחו דבריו והסכי‪‬‬
‫את כול‪ ‬לאכילה‪ ,‬וזהו כוונת הרמב"‪ ,‬ועיי"ש‬     ‫לדברי הרב המגיד שהגירסא הנכונה הוא‬
‫עוד מה שכתב בביאור דברי הרמב"‪ ‬על פי‬          ‫שלקט‪ ‬אחר לאכילה‪ ,‬כמו שכתב בבית יוס‪,‬‬
‫דברי הירושלמי שהענבי‪ ‬השחורות פוסלות כי‬       ‫וא‪ ‬כ‪ ‬אי‪ ‬העתיק בשו"ע את לשו‪ ‬הרמב"‪‬‬
‫אז כבר גמר פרי‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ‬שהוא עני‪ ‬למעשרות‪.‬‬    ‫כמו שהוא‪) ,‬ואפילו א‪ ‬כתב בר"ת א' א' שהכוונה א'יש‬
                                              ‫א'חר‪ ,‬היה צרי‪ ‬ליזהר שמא יטעו בזה(‪ ,‬ולכ‪ ‬כתב‬
‫לט‪ .‬עיי‪ ‬בשער המל‪) ‬פרק ח' מהלכות לולב הלכה‬   ‫שהשו"ע אחר שהקשה על לשו‪ ‬הרמב"‪ ‬חזר‬
‫ה'( שעמד על המחקר למה כשר‪ ,‬שהרי הוא‬           ‫ויישבו‪ ,‬כי לכאורה יש לדייק על לשו‪ ‬הרמב"‪‬‬
                                              ‫שכתב 'או שליקט‪ ‬אחד אחד לאכילה'‪ ,‬ושינה‬
   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89