Page 100 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 100
Pg: 100 - 4-Front 21-11-17
מרדכי עיתזר ברכת ק
כלומר ,שני ריצויים הם" ,ריצוי לכפרה" ,ו"ריצוי לקבלת הדורון" על ידי הבורא עולם,
ותרווייהו בכלל "מקודש טפי" נינהו.
ונראה יסוד לדבר ,מהא דמפורש בהאי מתניתין ,דהקדמת הדם חטאת לדם עולה,
הוא מטעמא ד"כל המקודש מחברו קודם את חברו" .ואילו הוה טעמא ד"ריצה פרקליט"
טעם לעצמו ,הלא אין הקדמת ה"ריצה פרקליט" נוגעת להאי מתניתין .שהרי סיבת
ההקדמה היא ,או "סדר" ,או "ריצה פרקליט" ,כטעם בפנ"ע ,ולא מטעם "מקודש"
דמתניתין אתינן עלה .ועל כרחך ,דאף טעמא ד"ריצה פרקליט" ,לא אתינן עלה כטעם
וסיבה כשלעצמה ,אלא כי היכי דמהאי טעמא הו"ל ה"ריצה פרקליט" ,בכלל "מקודש
מחברו" דמתניתין.
והנה הדין ד"וכן בהקדישה" הנאמר במתניתין ,שגם בהקדשת הקרבנות תהא הקדשת
החטאת לפני הקדשת העולה ,וכנראה ,כמו כן ,הקדשת עולת העוף לפני חטאת העוף.
דין זה שייך רק בדיני קדימה של "תדיר" או "מקודש" .מה שאין כן הקדמות מסיבות
אחרות ,כמו סדר בטהרת המצורע ,או כמו סדר בקרבנות של יולדת ,לא נאמר דין של
ו"כן בהקדישה" ,משום שסיבות אלו ,אינן נוגעות אלא ל"הקרבה" לא ל"הקדישה".
ומכאן ,שהקדמה של "ריצה פרקליט נכנס דורון" ,אם נאמרה גם "בהקדישה" ,תלויה
בחקירה ,אם הקדמת "ריצה פרקליט" ,סיבה לעצמה היא ,או שלפיכך היא נכללת
בהקדמת "כל המקודש מחברו קודם את חברו" .שכן אם ה"ריצה פרקליט" ,הוא סיבה
לעצמו נראה שאינה אמורה ,אלא בהקרבה .כלומר שעת ה"ריצוי" ,ולא ב"הקדישה" .אבל
אם ה"ריצה פרקליט" אף הוא מתורת "כל המקודש" ,ודאי שזה שייך גם ל"הקדישה".
שוב נוכחתי ,שאינו מוכרח .משום שנראה ,שאף אם סיבת ההקדמה היא ,ה"מקודש"
הנובע מן ה"ריצה פרקליט" ,נמי מאוד יתכן ,שאין זה מחייב הקדמה ב"הקדישה" .ומוכח
כן מלשון הברייתא ,דנקטה "ריצה פרקליט" ,ולא "מרצה פרקליט" ,משום ש"מרצה",
מצביע על חשיבות כוחו של המרצה .ולכן נקטו בגמרא ,שהקדמת החטאת על פני
המקודש מחברו ,הוא משום ש"מרצה" ,היינו שיש בו כוח ה"מרצה" בדם הזריקה,
ולהכי הוא שנאמר גם דין ד"וכן בהקדישה".
אבל בהקדמת ה"ריצה פרקליט" ,נאמרה הסיבה בלשון עבר ,והיינו טעמא ,משום
דאין מביאין את הדורון ,כל זמן שלא התכפר בפועל .לכן ,גם אם ה"דם חטאת" יש בו
את הכוח "לרצות" ,וסגי בזה להקדמת ה"מפני שמרצה" .אבל ה"ריצוי" ,נהי שיש בו
כוח להחשיב את עשייתו ,ולהקדימו לדם העולה הבאה עמו ,אבל אין זה נותן חשיבות
