Page 101 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 101
Pg: 101 - 4-Front 21-11-17
עיתזר מרדכי קא ברכת
של "מקודש" ,להקדמת "הקדשתו" ,משום ש"הכפרה" עדיין לא חיילא .והרי כאמור,
ה"ריצה פרקליט" ,הוא "מקודש" ,רק בגלל חלות כפרתה ,בהקרבתה בפועל.
ואילו ב"הקדשה" ,שאין בה עתה את העשייה של הכפרה ,אלא אך את כוחה
"לרצות" ,אינו בכלל "מקודש" .מפני שכאמור ,אין ה"כח" לרצות את ה"ריצה פרקליט",
בכלל "מקודש" [אלא העשייה עצמה ,כמש"נ].
אשר לפי כל המבואר ,הרי מתיישבת הקושיא ,מהו הקיום דין ,שיש ב"וכן למקראה".
דהיטב אשר זכינו להבין בעה"י ,דהקדמת ה"למקראה" ,הוא קיום דין של "וכן
בהקדישה" .וכי תיקשי ,הלא גם ב"הקרבתה" ,החטאת קודמת ,א"כ גם אם נימא "וכן
בהקדישה" ,דינא הכי הוא ,להקדים את חטאתה.
אכן לפי המבואר נראה ,דאדרבא ,גם בזה חידושא קמ"ל ,שאע"פ שבהקדמת
ה"למקראה" ,יש קיום דין של "וכן בהקדישה" ,אף על פי כן ,גם חידוש דין קמ"ל,
שכשהכתוב מקיים את הדין ד"וכן בהקדישה" ,דינא הכי הוא ,להקדים את העולה.
משום שהרי התבאר ,שהמקודש ב"ריצה פרקליט" ,הוא עשיית הכפרה .ולכן ,נהי
שהמקודש מחמת "בא לרצות" ,כולל את שני הריבויים ,אבל חלוקים הם לענין סיבת
ה"מקודש" דחייל מחמת ריצויים .דדוקא ה"ריצוי" של כל חטאת ,הוא זה שבכוחו
לעשותו ל"מקודש" ,כבר משעת הקדשתו ,ולכן נאמר בו גם דינא ד"וכן בהקדישה".
מה שאין כן ה"מקודש" ,הבא מה"ריצה פרקליט" ,כיון שהוא נובע מן ה"כפרה"
בפועל ,הוא שייך רק ב"הקרבתה" ,בפועל ממש .ולפיכך" ,מקודש" זה ,אינו שייך לדינא
ד"וכן בהקדישה".
אשר לכן ,כיון דהקדמת הכתוב כדי לקיים את דין "כל המקודש מחברו קודם את
חברו" ,דומה הוא להקדמת "מפני שמרצה" ,הקיים בשאר חטאות ,לא להקדמת ה"ריצה
פרקליט" ,שהרי אין בכתיבת ה"למקראה" את המתכפר בפועל .ואם מצד ה"מקודש",
שבא מכח ה"ריצה" הכללי שבקרבן חטאת ,הלא כבר התבאר שאדרבא ,העולה קודמת,
שהיא ה"מקודש" ,שכן היא באה כעיקר החיוב ,ואילו החטאת ,כדי לרצות את קבלתה.
לכן ,יש בו רק את ה"מקודש" ,דחייל מחמת ה"מפני שמרצה" ,שבשאר חטאות .אבל
לא נאמר בו דינא ד"וכן בהקדישה" ,כמש"נ.
ומיושבים היטב דברי רש"י ,משום דה"למקראה הקדימה הכתוב" ,שהוא מדין "וכן
בהקדשה" ,לא נאמר על ה"מקודש מחברו" מחמת ה"ריצה פרקליט" ,אלא אך על
ה"מקודש מחברו" שמחמת ה"מפני שמרצה" שבשאר חטאות .והיטב אשר הקדים
