Page 106 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 106
Pg: 106 - 4-Back 21-11-17
מרדכי עיתזר ברכת קו
דין "כפייה" על ראיית המצורע
ְוהּו ָבא ֶאל ַא ֲה ֹרן ַהּכֹ ֵהן (יג ,ב)
כתב הרא"ש (נגעים פ"ג מ"ב)" :כל אדם שנראה בו נגע ,בית דין כופין אותו לבא אל
הכהן ,דיש בה מצות עשה והובא אל הכהן" .ע"כ.
והנה בנתיה"מ (סי' ג) מבואר ,דכפיה על המצוות אינה צריכה דוקא בי"ד ,וכמו
דלהפריש אדם מעבירה הדין מוטל על כל ישראל ,כן להכריחו לקיים מ"ע כל אדם יכול
לכוף חבירו .יעו"ש .ולדבריו צ"ב ,אמאי כתב הרא"ש "בית דין כופין" ,הלא דין הוא בכל
ישראל.
[ואף להקצוה"ח (משובב נתיבות שם ,סק"א) דס"ל דדין כפיה על המצוות הוא רק ע"י
בי"ד ,מ"מ להפרישו מאיסור א"צ בית דין דוקא .והוכיח כן מהא דאיתא בב"ק (כח,).
דנרצע שכלו ימין יכול כל אדם להכותו כדי להפרישו מאיסור .ע"ש .והרי בנגעים איכא
נמי לאו בנמנע מלהראות לכהן ,וכמש"כ הרמב"ן על הפסוק (דברים כד ,ח) "השמר בנגע
הצרעת" וגו' ,שיש איסור בנמנע מלהראות לכהן את נגעו .וא"כ ,למה לא יוכל כל אדם
לכופו לבא אל הכהן ,כדי להפרישו מאיסור לאו].
ונראה פשוט ,דדין "והובא אל הכהן" ,אינו ממצד ה"מצוה" של ראיית נגעים ,אלא
מדיני הפרשה עצמה ,שזהו סדר קיומה ודיניה ,שיבא אל הכהן ,לטהרו או לטמאו.
וגזירת הכתוב היא ,שיביאוהו בכפייה [אם לא בא מעצמו ,כמובן] ,ולפי שהוא דין כפייה,
לכן הוא מוטל על הבית דין ,שהם הם המצווים על הכפייה.
מה שאין כן ,הדין שכל אחד מישראל יכול לכוף את חבירו להפרישו מאיסור ,הוא
מדין ה"ערבות" ,שכל ישראל ערבין זה לזה ,כדילפינן מקרא ד"וכשל איש באחיו".
ואע"פ שדעת הנתיה"מ היא ,שאף על קיום מצות עשה נאמר דין כפיה זה ,שכל אחד
יכול לכוף את חבירו ,ולאו דוקא בית דין .אעפ"כ ,אין דבריו אמורים אלא ב"מצוות"
ו"עבירות" ,לא בכפייה על ראיית נגעים ,שכאמור אינה "מצוה" ,אלא אך מדיני עצם
ה"נגע" ,שאין הנגע נטמא אלא על פיו של הכהן.
ומה שלפי דעת הנתיה"מ ,לא ייאמר דין כפייה על ראיית הנגע ,מצד הלאו ד"השמר"
בנגע הצרעת" .יתכן ,שאף לאו זה ,לא נאמר קודם ראיית הכהן ,דאכתי אינו "נגע" .ואילו
על עצם ה"הבאה" אל הכהן ,שהיא גזיה"כ ד"והובא אל הכהן" ,הלא דין כפייה שאין בו
"ערבות" ,לא נאמר אלא לבית דין ,כמשנ"ת.
