Page 105 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 105
Pg: 105 - 4-Front 21-11-17
עיתזר מרדכי קה ברכת
מה שאין כן בפרשתנו ,שהמדובר הוא על עיקר חיובה של היולדת מתורת
"מתכפרת" .ואע"פ שגם זה תלוי ב"תמצא ידה" ,אבל לא ב"ידה" של ה"מביאה" ,אלא
של ה"מתכפרת" .ודו"ק.
טומאת נגעים שבאו קודם מתן תורה
ָא ָדם ִּכי ִי ְהֶיה ְבעֹור ְּב ָׂשרֹו ְׂש ֵאת אֹו ַסַּפ ַחת אֹו ַב ֶהֶרת וגו' (יג ,ב)
בהוריות (י ).איתא" :אדם כי יהיה ,מן הדבור ואילך" [דאותן נגעים שארעו לפני
הדיבור אין מטמאין לאחר הדיבור .רש"י] .ומינה שנינו (נגעים פ"ז מ"א)" :אלו בהרות
טהורות ,שהיו בו קודם מתן תורה" .ע"כ.
וצ"ע ,איך תיתכן מציאות שהיו נגעים קודם מתן תורה ,ונשארו גם לאחריה ,הלא
אמרו חז"ל (מכילתא פרשת יתרו ,הובאה ברש"י שם כ ,טו) שבמתן תורה נתרפאו כל המומים,
ובכלל זה כל הנגעים (עי' תוס' נדרים ז :ד"ה עניות ,ע"ז ח .ד"ה אלא).
ואם משום שבמעשה העגל חזרו למומן ונעשו זבין ומצורעין (במדב"ר פרשה ז ,א),
א"כ הוו להו נגעים חדשים שבאו לאחר הדיבור ,ובודאי שצריכים להראותם לכהן.
אכן נראה ,ע"פ דקדוק הלשון בתוס' נדרים וע"ז הנ"ל ,שאמרו "חזרו למומן" [גם
במדרש שם ציינו בשולי הגליון ,הלשון "חזרו"] ,שאין לו דין נגע חדש .כלומר ,גם אם
בשעת מתן תורה ,נתרפא הנגע ,הכוונה היא ,שה"נגע" התרפא מ"צרעתו" ,אבל הנגע
עצמו [הוא השורש המגדל צרעת ל"ע] ,עדיין קיים [יעויין בחומש ,שכשמטמא הכהן,
נוקטת התורה את הלשון "נגע צרעת היא" ,היינו שיש נגע שהוא כבר גם צרעת .ויש
שהקב"ה ריפא את הנגע מצרעתו ,אבל הנגע עצמו ,גם אם אינו מצמיח צרעת ,נשאר
עדיין כשורש שאינו פעיל].
אבל לאחר חטא העגל ,חזרה אותו הנגע ממש לפעילותו ,להיותו [ל"ע] לצרעת .וזהו
שחידשה המשנה ,שאם אך עצם הנגע ,קיים בו מלפני מתן תורה ,גם הצרעת שבו לא
מטמאת.
