Page 134 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 134
Pg: 134 - 5-Back 21-11-17
מרדכי תומ ירחא ברכת דלק
אדם לא יהיה באהל מועד" ,תיפו"ל שאסור לכל אדם ליכנס משום איסור "ביאה ריקנית"
(יומא נג .רמב"ם פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הכ"ה).
אשר נראה ,דלאו זה ד"לא יהיה" ,אינו לאו בפני עצמו ,אלא שהוא מדיני עבודתו של
הכ"ג .לכן אינו בכלל מנין המצוות .ואע"ג דבלא"ה לא יתכן שייכנס אדם לאהל מועד,
שהרי הוא אסור בלאו ד"ביאה ריקנית".
אעפ"כ ,הלא הנפ"מ היא ,בעבודת הכהן ,כמש"נ ,דדינא הוא בעבודת הכהן גדול,
שלא יהיה במקדש שום אדם בשעת עבודתו .והא גופא קמ"ל קרא הכא ,להורותנו
שמדיני עבודת הכהן וכפרתו הוא ש"לא יהא".
[ויתכן עוד ,שאדרבא ,מתוך הקושיות הנ"ל ,ע"כ שה"לא יהיה" הוא מדיני הכהן גדול,
עבודתו וכפרתו].
"הותר מכללו" באיסור אכילה ביוה"כ
ְו ִׁשַּלח ְּבַיד ִאיׁש ִע ִּתי ַה ִּמ ְדָּבָרה (טז ,כא)
ביומא (סז ).תנן" ,על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים" .ובגמ' שם" :תנא,
מעולם לא הוצרך אדם לכך ,אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת
בסלו" .ע"כ.
והנה להלן שם (פא ).אמרינן" ,מה לעינוי שלא הותר מכללו ,תאמר במלאכה שהותרה
מכללה" .וצ"ע ,הלא אף "עינוי" הותר מכללו ,אצל הכהן המוליך את השעיר לעזאזל,
וכמש"פ הרמב"ם (פ"ג מהל' עבודת יוה"כ ה"ז).
ואשר נראה בעה"י ,ע"פ דקדוק לשונו של הרמב"ם הנ"ל ,שכתב שם בזה"ל" :ואחר
כך משלח השעיר החי ביד איש וכו' ,וסוכות היו עושין וכו' ושובת איש וכו' בכל סוכה
על כל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון וכו' אם כשל כוחו וצריך לאכול אוכל ומעולם לא
הוצרך אדם לכך" וכו' .עכ"ל.
וממה שהדגיש הרמב"ם שאכילתו של השליח תלויה ב"צריכותו" ,נראה לכאורה,
שהכוונה היא למצב של "פיקוח נפש" .וזה לא יתכן ,דא"כ אין זה שייך לשילוח השעיר
דוקא ,שכן זהו דינא דפיקוח נפש ,שהוא דוחה כל התורה.