Page 269 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 269
Pg: 269 - 9-Front 21-11-17
טסר מרדכי ותךלהעב ברכת
שבת ,וכדמסיק שם "הואיל ובידו להפקירן וליפטר" .ע"ש .והכי נמי נימא גבי פסח ,כיון
דבידו להפקיר קרקעו ולהפטר מן הפסח ,שוב לא ידחה את השבת.
והנראה בעה"י ,ד"בידו להפקירן" מהני ,דוקא כשההפקר מסלק את עיקר ה"חיוב",
שהרי אם אין זו "טליתו" ,או אם אין זה "ביתו" ,לא התחייב ,לא בציצית ולא במזוזה .מה
שאין כן ,כשאין לו קרקע ,הרי לא נסתלק עיקר חיובו בקרבן פסח .שהרי חיוב זה ,חיוב
גמור הוא על כל גברא מישראל .ואך שמ"תנאי החיוב" הוא ,שאם אין לו קרקע ,אין בידו
"לקיים" חיובו.
אבל הא מיהת ,שגם כאשר אין לו קרקע ,לא בטל עיקר חיובו .ומה שייך בכה"ג,
דינא ד"בידו להפקיר" ,הלא גם אם יפקירנו ,לא יפטר מעיקר חובתו ,בעשיית מצוה זו.
אדרבא ,רק ה"קיום" ,הוא שימנע הימנו ,לא עיקר חיוב מצותו .ולא אמרינן דינא ד"בידו
להפקיר" ,אלא בגוונא שאם יפקירנו [את המחייב במצוה] ייפטר מעיקר ה"חיוב" ,ולא
אך את "קיומו" [ע"ע מש"כ בס"ד בענין זה לעיל -שמות יב ,כא].
"אנשים אשר היו טמאים"
ַוְי ִהי ֲא ָנ ִׁשים ֲא ֶׁשר ָהיּו ְט ֵמ ִאים ְל ֶנ ֶפׁש ָא ָדם ְוֹלא ָי ְכלּו ַל ֲעׂ ֹשת ַהֶּפ ַסח ַּבּיֹום ַההּוא (ט ,ו)
"אותם אנשים מי היו ,נושאי ארונו של יוסף היו ,דברי ריה"ג .ר"ע
אומר ,מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהו .ר"י אומר ,אם
נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולים ליטהר ,אם מישאל ואלצפן
היו יכולין היו ליטהר ,אלא עוסקין במת מצוה היו שחל שבוע שלהם
להיות בערב פסח" (סוכה כה).
והקשה מרן הרב זצוקללה"ה בחידושיו על התורה ,הלא מישאל ואלצפן משבט לוי
היו ,וכבר נטמאו בעובדי העגל כשהרגו אותם ,ומדוע נקטו את מישאל ואלצפן בהטמאם
מנדב ואביהוא ,הלא כולם כבר טמאים היו מהריגת עובדי העגל.
עוד הקשה ,אם במישאל ואלצפן איירינן ,בהטמאם מנדב ואביהוא ,הלא באמת
מטומאתם זאת כבר נטהרו ,כמש"נ לעיל (ח ,ו-ז) "קח את הלוים מתוך בני ישראל
וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת וגו' והטהרו" .ולהלן (שם,
