Page 282 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 282

‫‪Pg: 282 - 9-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי‬  ‫ותךלהעב‬                    ‫ברכת‬  ‫בפר‬

‫ונבואה לטובה אינה חוזרת‪ .‬והיא היא ההוספה "וגם נצח ישראל לא ישקר"‪ ,‬היינו שעל‬
                     ‫ידי היותה נבואה‪ ,‬לכן אין חרטה הימנה ["לא ישקר ולא ינחם"]‪.‬‬

‫ונפלא הדבר‪ ,‬שראיתי כמו כן לפרש ב"משך חכמה" עצמו‪ ,‬בהפטרה של פרשת זכור‪,‬‬
‫עיי"ש‪ .‬וא"כ לכאורה‪ ,‬ה"משך חכמה" סותר את דברי עצמו‪ ,‬שהרי להדיא כתב בפרשת‬
‫בהעלותך הנ"ל‪ ,‬שרק משום שאף ליושבי הארץ אין זו "נבואה לרעה"‪ ,‬רק משום כן‬
‫בטוחנו בהבטחת ירושת הארץ לישראל‪ .‬הרי שאילו היתה זאת "לרעה" אצל הגויים‪ ,‬לא‬

                                ‫היתה מתקיימת ההבטחה של ירושת הארץ‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫והנראה בזה הוא‪ ,‬על פי מה שיש לעיין בעיקר ההלכתא המבדילה בין "נבואה לטובה"‬
‫לבין "נבואה לרעה" [שנבואה לטובה אין חזרה ממנה‪ ,‬אבל מנבואה לרעה תיתכן חזרה]‪,‬‬
‫האם הוא זה דין שנאמר ב"טובה" או ב"רעה" עצמן‪ ,‬שיש חזרה מ"לרעה" ואין חזרה‬
‫מ"לטובה"‪ .‬או שמא‪ ,‬הוא דין ב"נבואה"‪ ,‬היינו אם הנבואה‪ ,‬נבואה לטובה היא או נבואה‬

                                                                    ‫לרעה היא‪.‬‬

‫ונראה הנפקא מינה‪ ,‬באופן שהמתרחש בנבואה‪ ,‬כולו "טוב" לאחד‪ ,‬אך כולו "רע"‬
‫לאחר‪ .‬שאם דין הוא ב"טוב" וב"רע"‪ ,‬שהטובה אין חוזרים ממנה‪ ,‬והרעה יתכן לחזור‬
‫הימנה‪ ,‬הרי גם בכהאי גוונא‪ ,‬מתקיימת הנבואה כולה ואין חוזרים ממנה‪ .‬אך אם דין הוא‬
‫שנאמר ב"נבואה"‪ ,‬אם "לטובה" היא או אם ל"רעה" היא‪ ,‬הרי סוכ"ס הנבואה כולה‪ ,‬אי‬
‫אפשר לומר ד"לטובה" היא‪ ,‬שהרי רעה היא אצל חלק מן המיועדים לה‪ ,‬ויתכן לחזור‬

                                                                       ‫מכולה‪.‬‬

‫אשר לפ"ז מובנים היטב עצם דבריהם של הר"ן והגרמ"ש‪ ,‬שהרי שניהם דיברו באופן‬
‫שכל המתרגש בנבואה‪ ,‬טובה היא אצל ישראל ורעה היא אצל שבעת העממין יושבי‬
‫הארץ‪ .‬ולכן תרווייהו סבירא להו‪ ,‬דמכיון שהנבואה אינה "לטובה"‪ ,‬לכן שאל אברהם‬
‫אבינו "במה אדע כי אירשנה" [כי כאמור‪ ,‬נבואה זאת על ירושת הארץ‪ ,‬אינה "לטובה"‪,‬‬
‫שהרי רעה היא אצל יושבי הארץ]‪ .‬ולא שאל על בשורת הזרע‪ ,‬כי נבואה זאת‪ ,‬כולה‬
‫"טובה" היא‪ ,‬ואין חוזרים מנבואה לטובה‪ .‬וכמו כן ה"משך חכמה"‪ ,‬בדברו על ירושת‬
‫הארץ‪ ,‬הוזקק לומר‪ ,‬שגם כלפי הגויים‪ ,‬אין זאת "לרעה"‪ ,‬כמש"ש שהקב"ה יתן להם‬

                ‫כשיתנהגו כראוי‪ ,‬מקום אחר לשבת בו‪ ,‬תחת ישיבתם בארץ ישראל‪.‬‬

‫וכמו כן מיושבת היטב גם הסתירה מדברי ה"משך חכמה" עצמו‪ ,‬גבי דברי שמואל‬
‫לשאול‪ ,‬שהרי כל מש"כ הגרמ"ש לגבי ירושת הארץ‪ ,‬הוא אך משום שאותה התרחשות‪,‬‬
‫היא זו הגורמת "טובה" לישראל‪ ,‬והיא גם זו הגורמת "רעה" ליושבי הארץ‪ ,‬לכן ה"נבואה"‬

                                                           ‫כולה אינה "לטובה"‪.‬‬

‫מה שאין כן בנבואת שמואל‪ ,‬הלא המדובר הוא בשתי התרחשויות שונות‪ ,‬קריעת‬
   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287