Page 36 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 36
מרדכי Pg: 36 - 2-Front 21-11-17 ברכת לו
ראקיו
אבל הרמב"ם ,לכאורה צ"ע .שפסק להדיא (בפ"ט מהל' ביאת מקדש ה"ה) דאף אם
זר שמלח ,אינו חייב מיתה ,אין זאת אלא משום ש"המליחה" ,יש אחריה עבודה ,ואין
חייבין מיתה אלא על "עבודה תמה" .אבל הקרבן נפסל ולוקה.
ואילו בהל' פסולי המוקדשין (פי"אהלכהז) כתב" :וכל המנחות שיצק עליהן שמן הפסול
לעבודה כגון הזר וכיוצא בו .או שבללן או פתתן או מלחן כשרות וכו' שנאמר והביאה אל
בני אהרון הכהן וקמץ ,מקמיצה ואילך מצות כהונ לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר".
ע"כ .והלכה זאת הרי סותרת את משנתו בהל' ביאת מקדש הנ"ל ,שמבואר שם שהזר
שמלח נפסל הקרבן .ואילו בהלכה שלפנינו ,מפורש שהזר שמלח הקרבן כשר.
ושמא יתכן לפי המבואר ,דמש"כ בהלכות ביאת מקדש "אע"פ שנפסלו והרי הוא
מוזהר על כל אלו ולוקה אינו חייב מיתה" ,אין כוונתו לומר שמניעת המליחה פוסלת
כל קרבן .שכן ,כאמור ,לא יתכן ,שהרי המליחה נעשית לאחר הזריקה שהיא ריצויו של
הקרבן ,וכמ"ש "לאחר שהוכשר יחזור ויפסל" ,וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות איסורי
מזבח ,שאין העדר מליחה פוסל אלא במנחה ,ולא בשאר קרבנות.
אלא שכוונתו היא ,שגם אם מדובר במנחה ,שכמבואר ע"פ פסק הרמב"ם בהלכות
איסורי מזבח ,אם לא מלח הקרבן פסול ,משום ש"הקמיצה" היא החייבת במליחה לפני
הקטרתה ,אעפ"כ ,אינו חייב מיתה ,משום דגזיה"כ היא שאין חייבין מיתה אלא על
"עבודה תמה" ,ולא על עבודה שיש אחריה עבודה.
ואתיין שפיר דברי הרמב"ם ,שכן מש"כ בהלכות פסולי המוקדשין "אע"פ שפסל",
הכוונה היא רק למנחה ,כמשנ"ת.
מליחת קרבן בשבת
ַעל ָּכל ָקְרָּב ְנָך ַּת ְקִריב ֶמ ַלח (ב ,יג)
"תקריב ,ואפילו בשבת" (מנחות כא):
וצ"ע ,למאי בעינן קרא לאשמועינן דמליחת הקרבן נוהגת בשבת ,הא קי"ל "מולח
היינו מעבד" (שבת עה ,):וקי"ל (שם) ד"אין עיבוד באוכלין" ,ושוב ליכא טעם לאסור
בשבת.
