Page 38 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 38
מרדכי Pg: 38 - 2-Back 21-11-17 ברכת לח
ראקיו
הוא ,שאם היא עשייה ב"חפצא" של האוכלין ,הו"ל בכלל איסור עיבוד ,אע"פ שהוא
באוכלין.
אשר לפי זה ,הגם ששאר התירוצים לא ס"ל כתירוצו השני של השיטה ישנה הנ"ל,
אין זאת אלא משום דס"ל ,שאם אך עיבוד באוכלין הוא ,שוב לא ייאסר ,אף אם יש שם
"עיבוד" ,גם בחפצא .אבל כאשר קיים איסור אכילה ,מהני הדבר לקבוע שהעיבוד הוא
רק בחפצא ,לא במאכל .היינו ,שמעשה העיבוד מתייחס לחפצא ,לא למאכל ,שהרי הוא
אסור באכילה.
זהו שאמר הש"י ,נהי שכשהעיבוד הוא באוכלין ,נקבע עיבודו במאכל ,אבל כאשר
לא יתכן להיותו "עיבוד" במאכל ,משום שאין אוכלין אותו ,ע"כ דכל המעשה מכוון הוא
לחפצא ,ו"אין עיבוד באוכלין".
והנה נאמרו עוד תירוצים על עיקר קושיין .יש שתירצו ,דאיצטריך קרא להתיר
למלוח את החלב ודם ,שאינם "אוכלין" מחמת איסורם ,ואתא קרא להתיר ,אף להצריך
את מליחתם (יעויין בשער המלך פ"ג מהלכות י"ט הלכה ב ,ועוד).
ולכאורה יפלא ,הכי משום איסורם ,לאו שם "אוכלין" עלייהו .מה עוד ,שהלא מותרים
המה לגוי ,אטו "מאכל" אינו אלא לישראל.
וע"כ מוכח מכאן ,כמש"נ ,דכל הני שאינם ראויין מחמת איסור ,אין הכוונה דמהאי
טעמא לא הוו בכלל "אוכלין" .שהרי אין סברא כלל שיפקע שם "אוכלין" שבהם מחמת
איסורם .מה עוד ,שראויים הם למי שאינם מצווים על איסור אכילתם.
אלא הכוונה היא ,דיסוד דין "אין עיבוד באוכלין" ,הוא שאין "עיבוד" ,אלא המעבד
את ה"חפצא" ,לא את טיב או טעם אכילתם .ולהכי ,כשהאוכלין אסורין ,נהי שאין הדבר
מפקיע מהם שם "אוכלין" ,אבל הא מיהת ,שה"עיבוד" מתייחס לחפצא ,כי לזאת ודאי
סגי איסור אכילה ,לכוון את העיבוד שיהיה בחפצא ,לא במאכל.
והם הם הדברים בדברי המתרצים ,דההיתר נצרך למליחת החלב והדם ,משום
שכשמולחים חלב ודם ,ע"כ הו"ל עיבוד בחפצא ,כמש"נ בעה"י.
והנה בשפת אמת (מנחות שם) שם תירץ ,על פי שכתב לחקור ,אם נתינת המלח
מתקיימת לפני תחילת הקטרת האימורין ,או שמא יתכן למלוח גם כשההקטרה
בעיצומה .ואמרו ,שכאשר ההקטרה בעיצומה ,לא שייך "עיבוד" באוכלין ,שהרי כבר
