Page 43 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 43
Pg: 43 - 2-Back 21-11-17
ראקיו מרדכי מג ברכת
העשוי "גילדי גילדי" ,פסול הוא ,משום שנראה כ"שנים ושלשה שופרות" .עי' בר"ה
שם ובראשונים].
וע"כ שקיום המצוה ,נעשה גם עם ה"חפצא" של השופר .לכן ,הנאת התוקע ,אינה
רק מן ה"קול" ,אלא אף מן ה"שופר" .והא דשרי לתקוע בשופר של הקדש ,הוא אך
משום ד"מצוות לאו ליהנות ניתנו" ,כמ"ש הרמב"ם שם ,ע"פ הגמ' בראש השנה.
ויעו' ברמב"ם שם ,שרק לאחר תירוץ זה ,שנקט הרמב"ם כטעם להיתר התקיעה,
חזר ושאל" ,והלא נהנה משמיעת הקול" .כלומר ,שבהנאת שמיעת הקול ,לא הוי לא
הנאת מצוה ,ולא הנאה מן ה"שופר" .ועל זה תירץ שם הרמב"ם ,שההיתר הוא ,מחמת
ה"קול אין בו משום מעילה" [ועיין היטב בתשובות אבני מילואים ,מש"כ בשם בנו].
צדקה בלא ידיעת הנותן
ְוֹלא ָי ַדע ְו ָא ֵׁשם ְו ָנ ָׂשא ֲע ֹונֹו (ה ,יז)
"קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצוה בלא ידע ,אמור מעתה
היתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו ומצאה העני ונתפרנס בה ,הרי
הקדוש ברוך הוא קובע לו ברכה" (רש"י)
הרי מבואר ,שאף הגורם לעני שייהנה מממונו ,כגון שנפל ממונו בלא ידיעתו ,ונטלו
העני ונתפרנס בו ,הקב"ה "קובע לו ברכה".
והקשו ,מעובדא דנקדימון בו גוריון (כתובות סו-:סז ,).שירד כל רכושו לטמיון ,ואף
שהיה עושה צדקה בממונו אמרינן "איבעית אימא לכבודו הוא דעבד" .יעו"ש .ולהמבואר
כאן ,מאי איכפת לן אם לכבודו עבד ,סוף סוף הרי נהנו העניים מממונו ,ומאי גרע ממי
שנפל ממנו סלע ומצאה העני ונתפרנס בה ,שמתברך בזה.
אבל נראה פשוט ,ש"קובע לו ברכה" לחוד ,ועושה "צדקה בממונו" ,לכבוד עצמו,
לחוד .שכן מסתמא לא נעלמה ה"ברכה" מנקדימון בן גוריון ,שעשה צדקה בממונו ,שכל
מי שנהנה העני מממונו ,מתברך ,כדברי רש"י הנ"ל.
ואעפ"כ ,לא נעלמה גם הקללה הרובצת ,על כל מי שעשה צדקה לכבוד עצמו .הלא
