Page 405 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 405
Pg: 405 - 13-Front 21-11-17
תומט מרדכי תה ברכת
הסמוך לאיש" ,שהוא בקטן בן שתיים עשרה שנה ויום אחד ,ובקטנה בת אחת עשרה
שנה ויום אחד ,שאם נדרו או נשבעו בין נדרי איסור בין נדרי הקדש" ,בודקין אותן
ושואלין אותם אם ידעו לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו ונשבעו ,דבריהן קיימין ,והקדשן
הקדש ,ואם לא ידעו אין דבריהם כלום".
ובהלכה ו שם כתב" :בד"א שבת שתיים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ,בשלא
הייתה ברשות האב או ברשות הבעל ,אבל אם הייתה ברשות האב אפילו הגדילה והיא
נערה אביה מפר כל נדריה וכל שבועה שתשבע ביום שמעו ,שנאמר כל נדריה ואסריה
וגו' כי הניא אביה אותה".
והלכה זאת צריכה ביאור ,דהלא זכות האב והבעל בהפרת נדריה ,היא בשעת ההפרה.
ואילו ברמב"ם כאן מבואר ,שאם נדרה בשעה שאילו היתה נודרת ,היתה ברשותו
להפרה ,עצם הנדר שנדרה אינו בכלל "נדריה קיימין" ,ורק לכן הוא שאביה מפר את
נדריה ביום שמעו.
וזה פלא ,שכן מה ענין ההפרה "ביום שמעו" ,לעצם מעשה נדרה .כלום עצם המעשה
של נדרה שונה הוא ,כאשר נעשה ביום שיש לאביה רשות עליה .אתמהה [הלא לכאורה,
דין "רשותו עליה" ,נוגע רק להפרה ,כלומר ליום ההפרה ,אם רשותו עליה אם לאו ,לא
למעשה נדרה של הבת].
וע"כ נראה מוכח מזה ,דאמנם כן הוא ,ש"רשותו עליה" מבטל מנדרה את ה"נדריה
קיימין" .ואילולי הקלישות ב"נדריה קיימין" ,הרי גם הפרתו של האב לא היתה חלה,
משום שאין בידו של אב להפר ,אלא אם נדריה אינם בכלל "נדריה קיימין".
ומעתה נראה ,דמש"כ הרמב"ם (בהלכה יב) "הואיל ויצאת לרשות עצמה בינתיים
נתקיימו נדריה" ,הכוונה היא לדין "נדריה קיימין" של כל בת ,הנודרת משנת השתים
עשרה ויום אחד ואילך .כלומר ,כשם שרשות הבעל והאב ,מקלישין את ה"קיימין"
בחלות נדריה ,וכשנדרה ביום שאין רשותו עליה ,יש בנדריה רשות של "קיימין" ,שאין
אלו הנדרין נכללין בכלל רשותו של אב ובעל .כך גם אם יצאו הנדרין שנדרה ,לכלל "אין
רשותו של אב או בעל עליהן" ,שוב חייל עלייהו דין נדריה קיימין ,לענין זה שרשות האב
או הבעל ,לא יחזור ויחול עליהם.
אלא שלכאורה ,הלא אם אך יסוד דינא הכי הוא ,שנדרים אלו לאו ברי הפרה הם,
משום דחייל עלייהו חלות "קיימין" ,אם כן מדוע הוצרכו לחזור ולומר דמשו"ה אין
הפרתו של הבעל הפרה ,משום ש"אין הבעל מפר בקודמין" .תיפוק ליה שהנדרים ,בכלל
"קיימין" נינהו ,ותו לא מהניא הפרתם.
