Page 412 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 412
Pg: 412 - 13-Front 21-11-17
מרדכי תומט ברכת בית
עם אויבינו בעת המלחמה ובו עוד תיקון שנביא להם פתח שיברחו ולא יתחזקו לקראתנו
שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה ופרשו בספרי הקיפוה משלש רוחותיה,
ר' נתן אומר תן להם רוח רביעית שיברחו ,ואין זו מצות שעה במדין אבל היא מצוה
לדורות בכל מלחמות רשות וכן כתב הרב בחיבורו הגדול בהלכות מלכים ומלחמותיהם".
ובמגילת אסתר שם תירץ את דעת הרמב"ם ,דהרמב"ם לשיטתו שקבע בשורש
הי"א ,שאין מונין "חלקי מצוה" כמצות עשה.
והנה הרמב"ן שם (בשורש הי"א) הביא לחלק בין חלקי מצוה המעכבים לבין אלו
שאינם מעכבים ,דרק חלקים אלו המעכבים אין למנותם בפנ"ע ,אבל חלקים שאינם
מעכבים ,מן הראוי למנות את החלקים לעצמם.
וצריך עיון ,האם לדעת הרמב"ן ,מצוה זו של השארת פתח ברוח רביעית ,נחשבת
כמצוה שאינה מעכבת ,ולהכי הוא שלדעת הרמב"ן יש למנותה בפני עצמה .לכאורה
קשה לומר כן ,שהרי סוכ"ס א"א לקיימה בפני עצמה ,שכן רק במלחמה שייכא ה"חלק"
הזה" ,להשאיר פתח מילוט" .ואף שאפשר לנהל מלחמה ללא קיום חלק זה ,אבל הא
מיהת שלא יתכן לקיים חלק זה ללא מלחמה .וצ"ע במאי פליגי הרמב"ם והרמב"ן אם
למנותה כמצוה בפנ"ע אם לאו.
והנראה בזה הוא ,דהנה ז"ל הרמב"ן בסו"ד שם" :וכן בכל מלחמות הרשות" .ובמק"א
ובמגילת אסתר" :כי הוא חלק ממצות מלחמת הרשות" .ולכאורה יפלא ,הלא הילפותא
היא מהקרא שלפנינו ,דמיירי במלחמת מצוה ,שהרי ציוה הקב"ה על מלחמה זאת את
משה רבינו ,ומנלן שינהג כן גם במלחמת הרשות ,אדרבא ,אם טעם הציווי היא מפני
למוד החמלה ,הלא במלחמת מצוה נאמר "לא תחיה כל נשמה".
וכתב עלה המנחת חינוך ,דע"כ ס"ל כאידך טעמא של הרמב"ן ,היינו שציווי זה נאמר
כדי להקל על הניצחון ,על ידי מניעת הרגשת מלחמת חרוף נפש של "אין ברירה" [הנובע
מ"אין מה להפסיד"] ,כלומר ,עצה איסטרטגית למהר את הנצחון.
וכמובן שלפי טעם זה ,אין שום הבדל בין מלחמת מצוה לבין מלחמת הרשות ,יעויי"ש
שהמג"א כתב ,שמדברי הרמב"ן ולשונו ,משמע שרק למלחמת הרשות ניתן ציווי זה,
וע"כ דמשום לא תחיה כל נשמה אתינן עלה ,שאין מקום לרחמנות .ועיין במשך חכמה
כאן.
היינו ,ששתי הסברות חלוקות זו מזו .דלסברת ה"לימוד חמלה" ,אין זה שייך לחלקי
המלחמה כלל ,אלא מצוה נוספת שאינה שייכת למצות המלחמה כלל .ואילו הנימוק
השני ,הלא הוא באמת סברא דחלק מעצם מצות המלחמה.
