Page 50 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 50
מרדכי Pg: 50 - 2-Back 21-11-17 ברכת נ
וצ
והוציא את הדשן אשר תאכל האש את העולה עשאתה דשן ,מאותו דשן
ירים תרומה ושמו אצל המזבח ,ופשט את בגדיו אין זו חובה אלא דרך
ארץ שלא ילכלך בהוצאות הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד בגדים
שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו לכך ילבש בגדים
אחרים פחותים מהן והוציא את הדשן כשהוא רבה ואין מקום למערכה
מוציאו משם ואין זו חוקה בכל יום אבל התרומה חובה בכל יום" (רש"י)
המבואר ,דשני דינים הם" :תרומת הדשן" ,ו"הוצאת הדשן" .תרומת הדשן ,חובתה
בכל יום ,ושיעורה ,מלא המחתה ,מוריד מעל המזבח ומניח "אצל המזבח" .הוצאת
הדשן ,אינה חובה בכל יום ,ורק כשמצטבר דשן רב המפריע להקרבה במערכה ,מוציאין
אותו אל מחוץ למחנה.
וכמו כן" ,תרומת הדשן" בבגדי כהונה" ,הוצאת הדשן" בבגדים פחותים [בין תרומת
הדשן להוצאת הדשן ,מחליפין את הבגדים].
אבל ברמב"ם (פ"ב מהל' תמידין ומוספין ה"י)" :הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות
עשה שנאמר והרים את הדשן והיא עבודה מעבודות כהונה ובגדי כהונה שתורם בהם
הדשן יהיו פחותין מן הכלים שמשמש בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו
ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן אינו אומר אחרים שיהיו בגדי חול אלא שיהיו
פחותין מן הראשונות לפי שאין דרך ארץ שימזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהם קדרה
לרבו".
ועוד שם (בהלכה יב)" :כיצד תורמין וכו' ולובש בגדי הרמה ומקדש ידיו ורגליו וכו' ונוטל
את המחתה ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים הילך והילך וחותה מן הגחלים
שנתאכלו בלב האש ויורד למטה לארץ וכו' וצובר את הגחלים שחתה ע"ג הרצפה וכו'
וחתיה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום".
ושם (הל' יג-יד)" :אחר שירד זה שתרם רצים אחיו הכהנים ומקדשין ידיהם ורגליהם
במהרה ונוטלין המגרפות ואת הצנורות וכו' ואח"כ גורפין את הדשן במגרפות מכל צדדי
המזבח ומעלין אותו ערימה ע"ג התפוח וגורפין מאותה הערימה וכו' ומורידין אותו למטה
וכו' :כל מי שרצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך
הדשן וכו' ואעפ"י שאין הוצאתו לחוץ עבוד אין בעלי מומין מוציאין אותו וכשמוציאין
אותו חוץ לעיר ,מניחין אותו במקומו כו' ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת
ואסור ליהנות בו".
הרי שהרמב"ם פליג אשיטת רש"י ,דאיהו ס"ל ,שכבר משעת הרמת הדשן מחליפין
