Page 54 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 54
מרדכי Pg: 54 - 2-Back 21-11-17 ברכת נד
וצ
על המזבח וכבתה האש ,אינו עובר בלאו ד"לא תכבה" ,כיון שאינו "פסיק רישיה" והוא
אינו מתכוין לכך .וצ"ב.
ויתכן ,ד"נתעצלו הכהנים וכבתה האש" ,הו"ל בכלל ה"גורם" לכיבוי ,ועכ"פ האזהרה
היא "לדאוג" שלא תכבה האש ,והם לא דאגו על כך.
משא"כ ב"מזלף" ,לדעתו עשה הכל כדי לשמור ,ואך לא הצליח ,לכן אינו נחשב
כ"נתעצלו הכהנים" .והרי מדובר שאינו "פסיק רישיה" [ולדעת הראשונים ,שאף אם רק
אפשר בטיפין דקות והוא עשה בטיפות גדולות נמי פטור ,אינו מיושב לדברינו].
עוד יתכן ,דקאי על דין "כיבוי במקצת" ,שאע"פ ד"כיבוי במקצת הוי כיבוי" ,כמפורש
בגמ' ,אבל מסתברא דזה לא שייך לחייבן בלא מעשה.
גחלת שירדה מעל המזבח
ְו ָה ֵאׁש ַעל ַה ִּמְזֵּב ַח ּתּו ַקד ּבֹו ֹלא ִת ְכֶּבה ּו ִב ֵער ָע ֶלי ָה ַהּ ֹכ ֵהן ֵע ִצים ַּבּ ֹב ֶקר ַּבּ ֹב ֶקר וגו' (ו ,ה)
בזבחים (צא ):איתא" ,המוריד גחלת מעל המזבח וכיבה ,חייב" .והקשו התוס' (ד"ה
המוריד) ,אמאי חייב על כיבויה ,הא איתעבידא לה מצותה ,ובפרק המזבח מקדש (שם
פו ).תנן ,וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר .ותירצו ,דשמא יש לחלק בין
הורדה בעצמו מעל גבי המזבח לבין פקעה בעצמה מאליה .יעו"ש.
ולכאורה יפלא ,ממה נפשך ,אם עצים דינם כקרבן ,וכל שנתעכלו כבר נעשתה מצותן,
ולא ריבתה תורה שצריך להחזיר עיכולי עצים ,א"כ אפילו הורידם הוא עצמו אין להחזירן,
כיון שכבר נעשית מצותם ,ואמאי מתחייב על כיבויים.
ואי נימא דעצים אין דינם כקרבן ,אלא שמצותם היא להקטיר עליהם את הנקטרים,
ולפיכך כל שהם ראויים להדלקה לא נגמרה מצותם ,א"כ ליהדר נמי עיכולי עצים ,אף
כשפקעו מעצמם .וצ"ב תירוץ התוס'.
ואשר נראה בעה"י ,דדינא ד"והאש על המזבח תוקד בו" ,הוא מצות קיום האש,
והמכבה אפילו גחלת אחת ,עובר על ה"לאו" וה"עשה" .ואמנם המכבה אפילו גחלת
אחת חייב ,ובלבד שהיא גחלת מן האש היקודה ,כי יסוד האיסור הוא "לעשות" מעשה
כיבוי במוקד.
