Page 58 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 58
מרדכי Pg: 58 - 2-Back 21-11-17 ברכת נח
וצ
הנה משמע כאן ,דארבעה הללו שנעשה להם נס ,חייבין מדין תורה בקרבן תודה.
ולכאורה ,כיון דהאי קרבן בתורת "חיוב" הוא לו ,הרי צריך להיות דינו שאינו בא אלא מן
החולין ,כדין כל קרבנות חובה (מנחות פ .).ואילו אנן קי"ל (תו"כ פרשת צו פרשתא ו אות ו,
רמב"ם פט"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"ז) ,דקרבן תודה בא אף מן המעשר .וצ"ע.
ואשר יתכן ,ד"קרבן חובה" ,אינו רק זה שהוא "חייב" להביא ,אלא שיקבע שם חובה
ב"חפצא" שלו .ואמנם ה"חייבין להודות" מביאין קרבן ,היינו שהם חייבין להודות ע"י
קרבן ,אבל ה"קרבן" עצמו אינו חובה [אלא אך ה"הודאה" היא חובה עליהם] .ודו"ק.
מצות אכילת בשר הקרבנות
ְּביֹום ָקְרָּבנֹו ֵי ָא ֵכל וגו' (ז ,טו)
"כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים .למדך שטעון לברך לפני
אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את
הזבח ,והיכן צונו ,והבשר תאכל (דברים יב)" (רש"י ברכות מח):
וצ"ב ,אמאי שביק רש"י לקרא דידן "ביום קרבנו יאכל" [דכתיב גבי קרבן תודה],
וכמו כן קרא דלהלן (פסוק טז) "ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת" [דכתיב בקרבן
שלמים] ,ונקט דוקא קרא הכתוב במשנה תורה (דברים ב ,כז).
ונראה אולי בעה"י ,לפי מה שייסד מרן הגרי"ד זצוקללה"ה (בית הלוי ח"ג סי' נא ,ג),
דמצות אכילת קדשים ,אינה מצוה ,כאכילת מצה וכיו"ב ,שהמצוה נאמרה על הגברא.
משא"כ אכילת קדשים ,אינה אלא מדיני ה"קרבן" ,ולהכי הוא שאף בפחות מכזית,
או "שלא בכוונה" ,או ב"שלא כדרך אכילתן" ,גם כן מתקיים דין הקרבן להיות "נאכל".
עייש"ה (וכמו כן בח"א סי' ז).
ויתכן ,שזהו פשר השינוי בלשונות הכתובים ,דבקרא דידן נקט קרא לשון "יאכל",
שלשון זה מורה על דיני החפצא של ה"קרבן" ,שצריך להיות "נאכל" .אך אע"פ
שהאכילה ,היא מדיני הקרבן בלבד [כמש"כ הבית הלוי שם] ,אעפ"כ ,הלא האדם,
הוא זה המצווה לקיים את דיני החפצא של הקרבן ,על ידי אכילת הבשר ,והיינו דכתיב
במשנה תורה "והבשר תאכל".
