Page 57 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 57

‫‪Pg: 57 - 2-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי נז‬  ‫וצ‬                         ‫ברכת‬

‫איל אחד לקרבן אשם עבור כולם‪ .‬וזה הרי נסתר מן הגמרא בתמורה (הנ"ל)‪ ,‬ד"אשם‬
                 ‫ביחיד איתא בציבור ליתא"‪ .‬על זה כתב רש"י‪ ,‬דהוראת שעה היתה‪.‬‬

‫ולפי זה‪ ,‬מה שכתב רש"י בחומש פרשת צו ש"מצינו אשם בציבור"‪ ,‬הכוונה היא‬
‫למעשה בעזרא הנ"ל‪ ,‬דגופא דעובדא הכי הוה שהביאו אשם אחד לכל הציבור‪ .‬ובא‬
‫רש"י לומר‪ ,‬דמשו"ה נאמר לשון של "הרבה שוחטין" ["ושחטו את האשם"]‪ ,‬משום‬
‫המעשה שהיה‪ ,‬שהביאו אשם בציבור‪ ,‬הרי שהיתה זאת "שחיטת רבים"‪ ,‬ולכן כבר‬
‫רמזו לכך בשעת הציווי‪ ,‬שכאשר יארע כן‪ ,‬דינא הכי הוא‪ ,‬שישחטו את האשם בצפון‬

                            ‫["במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם"]‪.‬‬

‫איברא‪ ,‬שעל עצם הקושיא‪ ,‬דהקרבן שהביאו‪ ,‬היה אשם שפחה חרופה‪ ,‬ומדוע כתב‬
‫רש"י שהיא הוראת שעה‪ ,‬יעויי"ש שכתב לתרץ זאת‪ ,‬ע"פ קושיית רבינו תם בתוס' שם‪,‬‬
‫האיך התחייבו אשם שפחה חרופה‪ ,‬הרי כאמור‪ ,‬שפחה חרופה שחייבין עליה אשם‪ ,‬היא‬
‫זאת חציה שפחה וחציה בת חורין‪ ,‬הנשואה לעבד עברי‪ ,‬והלא אין עבד עברי נוהג אלא‬
‫בזמן שהיובל נוהג‪ ,‬ואילו בזמן בית שני‪" ,‬אין היובל נוהג" [ויעויי"ש בתוס' מה שתירצו]‪.‬‬

‫אשר על קושיא זאת הוא דכתב רש"י‪ ,‬ד"הוראת שעה היתה"‪ .‬כלומר‪ ,‬ש"הוראת‬
                      ‫שעה" היא‪ ,‬לנהוג באותן נשים הנבעלות‪ ,‬מנהג שפחה חרופה‪.‬‬

‫ולפי זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬הקושיא במקומה עומדת‪ .‬שהרי לא היתה שום הוראת שעה על דין‬
‫"אשם בציבור"‪ .‬אבל אי נימא‪ ,‬דמ"ש רש"י "הוראת שעה היתה"‪ ,‬הכוונה היא‪ ,‬לתרץ‬
‫את הא שקיימו שם הוראת שעה ל"אשם בציבור"‪ ,‬מיושבת הקושיא על דברי פירש"י‬

   ‫פרשת צו הנ"ל [ועיין בערוך לנר (כריתות יא הנ"ל)‪ ,‬מש"כ על קושיא זאת האחרונה]‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

                      ‫חיוב קרבן תודה‬

                                               ‫ִאם ַעל ּתֹו ָדה ַי ְקִרי ֶבּנּו (ז‪ ,‬יב)‬

‫"אם דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדברות‬
‫וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן‬
‫(תהלים קז) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה אם על‬

               ‫אחת מאלה נדר שלמים הללו שלמי תודה הן" וכו' (רש"י)‬
   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62